לילה שלם בלי הורים, בלי לימודים, בלי אחים,

בלי בלבולי שכל מיותרים.

(גם בלי להתקלח, אבל אלה פרטים לא חשובים)

שתי גיטרות; אחת לסולואים מלאי מרץ מאת נעה הזמרת הדגולה,

והשנייה, בתור קרש בעל מיתרים למדורה

שממנה נפלט עשן שרדף אותנו לכל מקום,

כמו השמלה של ההוא מש"ס שנחקקת בזיכרון.

נפצים בכמויות של שמן קנולה בצ'יפס של מקדונלד'ס.

המבורגרים שרופים מלאי חול ופיח לארוחת בוקר עם עלות השחר.

שקיות שוקו קטנות שניקנו מקיוסק זול במעלה הרחוב.

המוני אנשים מכל מיני חורים לא מוגדרים

ועדיף לא לדעת מאיפה הם בכלל מגיעים.

ומדורה אחת גדולה.

ואתה

 למה חייבים לחזור לשיגרה?