הבלוג של אבו אלמוג

לפני כמה ימים הסב את תשומת לבי חבר בפייסבוק (פוסט נוסף על משמעות "חבר בפייסבוק" לעומת "חבר" יגיע, מתישהו) לבלוג הבא שהעניק לי כשעה (רצתי גם עם כל הפוסטים אחורה) של צחוק בלתי נשלט. שלחתי כבר קישור במייל לחברים (אלו שאני יודע שירצו. אני לא מאלה ששולחים את הבדיחות במייל. על העונש המגיע לאלו יגיע פוסט נוסף, בעתיד...) והפניתי את תשומת לב האנשים בכל מקום שאני פעיל בו, וגם כאן.

המדובר בעצם בבלוג שמראה קיעקועים שנעשו למי שאינו דובר עברית, על ידי מקעקעים שכנראה אינם דוברי עברית, באותיות עבריות. האנשים האלו חרטו על גופם שטויות נוראיות. זה מתחלק לכמה וכמה קטגוריות. כתב הפוך, כגון מי שכתב "עושי חישמה", והתכוון לכתוב "ישוע המשיח", אנשים שהסתכלו באותיות האנגליות במקלדת עברית כגון "חקדדןבש" שהוא בדיוק JESSICA לפי המקלדת, אנשים שתרגמו פסוק מהתנ"ך בתרגום מכונה, וסתם ג'יבריש - המקעקע הצליח למכור להם ש "ץדג" זה איזה ביטוי עברי המראה על מחילה אלוהית או משהו מהסוג הזה. אפשר ממש להתגלגל מצחוק, עד שנזכרים שהם צריכים להסתובב עם ץדג מקועקע להם על היד למשך שארית ימי חייהם. אז מה יש לנו כאן? יש זדון מצד המקעקעים הזדוניים, אבל הרבה תופעות מעניינות מצד הצדדים תמי הלב לעסקה הזו, מקעקעים שבטוחים שהם עושים ללקוחות שלהם שירות טוב, ולקוחות שבטוחים שאם הם ילכו לחנות הקעקועים של ג'ו הבריון בהובוקן, ניו ג'רסי, הם ימצאו שם פרופסורים לכל שפה ולשון, שיכולים לקעקע על גופם כל משפט בכל שפה. אז כמה מסקנות -

גוגל לא יכול הכל. לא גוגל טרנסלייט, ולא גוגל סקולר. מי שלא יודע עברית, לא ידע גם לאחר תרגום המכונה. מי שלא יודע על תורתו של בנדטו קרוצ'ה, לא יעזור לו שיריץ את השם בגוגל סקולר. הוא לא יוכל לכתוב על זה עבודה סמינריונית, ולא לערוך ערך בוויקיפדיה. הוא יכול לקחת ספר ליד ולקרוא. אחרת יצא לו ץדג. העובדות האלה, שהן כל כך ברורות וכל כך פשוטות, כנראה הטשטשו מעט בתודעה. גוגל סקולר הוא באמת כלי מדהים אם יש לך ידע בסיסי במה שאתה מחפש, וגוגל טרנסלייט הוא טוב אם יש לך מינימום של ידע בשפות שאתה מנסה לתרגם. אבל יש גבול לכמה שאפשר למתוח את הקו, והץדג מראה שאנשים לא ממש תופסים איפה הגבול הזה.

אתה באמת לא יכול להבין עד הסוף תרבות זרה - יש סרט מדהים של דיוויד מאמט שנקרא "מחלק רצח". ג'ו מנטניה (גוי גמור בכל רמ"ח אבריו) משחק שם בלש יהודי במשטרת ניו יורק, שהוא מאוד מנותק משורשיו. בחקירת רצח של בעל מכולת יהודי הוא מוצא פיתקה ועליה כתוב "GROFAZ". מבדיקה אצל מומחה (אז עוד לא היה גוגל) הוא מוצא שמדובר בראשי תיבות בגרמנית של GROeSSTE FELDHERN ALLE ZEIT, זאת אומרת "המצביא הגדול ביותר בכל הדורות", כינוי שקראו הנאצים להיטלר. זה מדליק אצלו איזה זיק יהודי, הוא מתייעץ עם רבנים, ויוצא למרדף אחרי הניאו נאצים שרצחו את בעל המכולת. בסוף, כשהוא מסתבך, מסתבר שמי שסיפק לו את הרמזים והמידע על הנאו נאצים רצה לסחוט אותו ולסבך אותו, שבעל המכולת נרצח על ידי ילדים שרצו לשדוד את הקופה, וש"גרופז" הוא שם של מפעל לאוכל של ציפורים. המסקנה הייתה לי ברורה. גם אם ראית מיליון פעמים בטלוויזיה, אתה אף פעם לא יכול להבין תרבות זרה עד הסוף. הטיפוס העמוק והרוחני עם הזקן, שמדבר בשפה שאתה לא מבין, יכול להיות רב בקיא בש"ס ופוסקים שקורא לך לנקום את נקמת עמו השדוד, ויכול להיות סתם נוכל (אצל מאמט זה בדרך כלל השני). "גרופז" יכול להיות ראשי תיבות בעלי משמעות עמוקה ביותר, ויכול להיות גם אוכל לציפורים. אם אתה לא בעניין מהתחלה, אם לא גדלת בתרבות הזו, אז אף פעם לא תוכל לדעת. הבלש בסרט גמר כשהוא מסובך בכל מיני עבירות חמורות ונסחט. הבחורים האומללים בבלוג גמרו עם ץדג מקועקע על ידם. זה בערך אותו דבר. אפשר לקחת את זה קצת הלאה - גם תרבות מאוד קרובה אלינו, שאנחנו מתחככים בה, שמכירים אותה בערך, כמו תת התרבות הערבית, ותת התרבות הרוסית-ישראלית, יכולות לכלול הפתעות וקצוות לא סגורים. אף פעם לא תדע בדיוק מה המשמעות של אמירה, או מחווה. אולי לא תגמור עם ץדג, כי אתה יודע שזה ץ סופית ומילה לא יכולה להתחיל בזה, אבל עושי חישמה (ישוע המשיח) הוא אפשרות סבירה.

אם אתה לא מבין בעצמך - אל תסמוך על אף אחד - זה תמיד שיגע אותי כשראיתי אנשים מקועקעים באותיות סיניות ויפניות. מאיפה לך שמה שמקועקע לך זה ביפנית "אמיץ"? אולי זה "תגדיל בשקל תשעים?" ומאיפה לבחור הנחמד בקניון ידע ביפנית? ואתה באמת חושב שהוא מסוגל להבחין בין קאנג'י, היראגאנה, קטאקנה ורומנג'י? להשאר עם הקעקוע הזה לכל החיים, זה כמו לקפוץ ראש לבריכה, ולסמוך על זה שמישהו אמר למישהו אחר שיש בה מים.

ולמרות כל אלו - כל החבר'ה שמסתובבים עם ץדג מקועקע (ובארץ עם מקביליו הסינים "תגדיל בשקל תשעים" ו"צ'ו לינג הנותנת") חיים במחשבה שמקועקע עליהם "אומץ", "גבורה", "ישוע המשיח" ו"אני אוהב את אמא". אין להם או לסביבתם את הידע לחשוב אחרת. הם אף פעם לא יגיעו למקום ששם יש מי שיכול לאמר להם מה באמת מקועקע על זרועם. הם יחיו וימותו באשליה שבאמת נוגה עליהם חסדו של ישוע המשיח דרך הקעקוע, או שהסינים כולם, כאשר יראו אותם ידעו שמדובר באדם אמיץ. אז מה הבעיה? אין בעיה בעצם, חוץ ממי שלא אוהב להשלות את עצמו. זה בסדר אם סופר ידוע כותב רב מכר על החיים באיראן. די בטוח שאף איראני לא יקרא את הספר הזה, ואם יש שם שגיאות לגמרי מצחיקות, שאחמדינז'אד היה נופל מהכיסא, אף אחד לא יכול לספר את זה לקהל הקוראים. זה גם נכון לגבי פלמים מהמאה ה-16, או חסידים בברוקלין, או כל סוג של תרבות זרה ושונה. אפשר לחיות עם השקר המוסכם, ואפשר אפילו להנות ממנו, אם הספר כתוב היטב, אם הסרט מותח והבחורה הפלמית מהמאה ה-16 מאוד חתיכה, וכיוצא בזה. וזאת כל עוד יודעים שזה שקר מוסכם, וכל עוד זה לא מתיימר להיות משהו שהוא מעבר לשקר מוסכם. כמו הרפואה האלטרנטיבית, למשל. אני יכול לכתוב על עצמי ץדג בקוריאנית, ולחשוב שכתוב שם "ביבי לשלטון" בקוריאנית, וכל עוד לא יהיו קוריאנים בסביבה, זה ייתן לי הרגשה טובה. אבל אם אני אאמין שזה ירפא אותי משפעת, או מדלקת המפרקים, אז אני בבעיה, ואם אני אאמין שזה מרפא אותי מסרטן, אז אני אמות.

שורה תחתונה - עלי מקועקע ציור של ברווז. מה שבטוח בטוח.