הבלוג של אבו אלמוג

בוקר יום העצמאות הוא בוקר טוב לטייל בארץ, ולהמשיך בחיפוש אחר החומוס המושלם. קוראיו הנאמנים של בלוג זה זוכרים כי החיפוש נמשך כבר אי אלו שנים, אך עדיין לא הגיע לתוצאות דפניטיביות. מי שמזמין אורחים, צריך לתת להם את המיטב שבמיטב, לטקס הישראלי השנתי של העלאת הקורבנות על האש, ויצירת שכבת אפר וולקני שאמורה הייתה לחסום את נתב"ג, אך בניגוד להר הגעש האיסלנדי, מתפוגגת כעבור 24 שעות. המיטב שבמיטב, בהתחשב בלוח הזמנים והמיקום, הוא מכולות וחומוסיות קטנות בסחנין ועראבה.

עלה בדעתי שמא הקורבנות האמיתיים של תקומת ישראל, אינם הפלסטינים, עם כל הכבוד לנכבה (ויש כבוד) כי אם קורבנות דוממים ותמימים יותר - הפרות, התרנגולות, תרנגולי ההודו. כשם שאריסטו שחט שבעים פרים אחרי שהמציא את מה שהמציא (אנ'לא זוכר. גם לא בטוח שזה אריסטו) ומאז מדי פעם שממציאים המצאה גועים כל הפרים, כך היה על הפרים לגעות בקול רם, ועל התרנגולות לקרקר ותרנגולי ההודו לזעוק "אדר אדר", כאשר נעה עטו של ד.ב.ג. על פני מגילת העצמאות. האמת היא שמהתוכן המקורי של המגילה נשאר מעט מאוד. רק המנהג "לעשות על האש" נותר. אם כך, כאזרחים נאמנים, נכבד אותו, על כל פרטיו ודקדוקיו. כולל חומוס מה זה אותנטי. מעראבה.

 בגלי צה"ל משמיעים טקס מאוד הזוי בו הובאה פרה (חיה) למשכן הנשיא, לאיזה פולחן פגאני שלא ממש הצלחתי לרדת לפרטיו, ולאחר מכן נשא ביבי את קולו בשיר "ציוניוני הדרך" וגם גבי אשכנזי שר משהו. אני לא זוכר מה, אבל אני די בטוח שזה לא היה "הוי המרגמות". הדרך מביתי לחומוסיה הסודית (אני לא אגלה לכם איפה היא. אם תמצאו את בית הספר היסודי (ב) בעראבה על שם חוסיין יאסין בעצמכם, אז אתם ראויים לטעום מן החומוס. אם תטעו בסימטאות, בעייה שלכם. תל אביבים). לוקחת כעשרים דקות.

האם יקבלו את פני בברכה? ודאי יודעים שם כי החומוס נרכש על מנת לחגוג את עצמאותנו, שאינה הנושא הכי פופולרי בסחנין ובעראבה. אבל הדרך שקטה, הדגלים השחורים אותם ראיתי בשנים הקודמות אינם מתנפנפים, הרחובות ריקים, ועובדי החומוסיה משרתים את קהלם (הרבה מקומיים, אבל חוץ ממני גם עוד יהודיה אחת) באדיבות ובמאור הפנים האופיניים להם.

והחומוס - מעולה. כך עובדת החומוסייה הנמצאת מול בית הספר היסודי (ב) על שם חוסיין יאסין בעראבה, והשלט המזמין קבוע בחזיתה - "חומוס ופול". אדם קם בבוקר. מבשל חומוס וטוחן אותו לעיסה. מבשל פול. מבשל סלטים מירקות טריים. מכין את המגשיות הללו, בהן מוגש החומוס, עם גרגרים, עם ירוק ירוק הנבזק על פניו בכמות נדיבה, עם פול מבושל שריחו עדנים, מוכר אותן לשכנו במאור פנים תמורת שנים עשר ש"ח לקילו (לא מדדתי. מגשית חומוס מגשית פול עלתה לי עשרים וארבע), והולך לישון שנת ישרים לאחר שעמל את עמל יומו. היש קיום ישר מזה? הגון מזה? מועיל מזה לעולם? לו כל העולם כמו החומוסייה הנמצאת מול בית הספר היסודי (ב) על שם חוסיין יאסין בעראבה, והיינו כקנדיד של וולטייר, החי בטוב שבעולמות האפשריים.

בדרך חזרה אני עובר ליד מאפיית הפיתות שהפכה לסופרמרקט בסחנין. אני רוכש שם פיתות טריות, תורמוס דליקטס המיוצר בספרד ומשווק על ידי זאמל דליקטס בכפר ריינה. כדורי לבנה בשמן, המיוצרים על ידי יצרן עלום שם בפיסגת הכרמל. כאשר אני משלם את החשבון, ובמקום לקרטע בשפה הערבית שאינה שגורה דיה על פי, מבקש את החשבון בעברית, מברך אותי בן תשחורת שאך זה יצא מן המקום לאחר שקנה פאקט מרלבורו בברכה "חג עצמאות שמח לכל עם ישראל!". האם אכן השתתף בשמחתי? האם צרה עינו בשמחתי? האם אכן הוא סבור שטוב הוא כי יהיה לי חג שמח? האם התגרה בי? לא אדע. אבל אני חושב מחשבות חיוביות. גם כאן השירות אדיב, המקום נקי ומצוחצח, והאוכל הנרכש הוא אכן המיטב שבמיטב שבסוגו.

חג עצמאות שמח לכל עם ישראל! ממני ומהבחור ההוא בסחנין. ממחר - דיאטה!