הבלוג של אבו אלמוג

פעם ופעמיים שמעתי את גל דה פז הנפלאה בחידוש ל"בובי מקגי" של ג'ניס ג'ופלין, שנקרא "קובי שלי". מעט הקובים שאני מכיר מעוררים אצלי אסוציאציות פחות רומנטיות, אבל אם זה מה שעושה את זה לגל דה פז, לא אפריע לה.

השיר עצמו מוכר להרבה מאוד ישראלים מהשורה "ג'ניס ג'ופלין שרה בלוז ישן על בובי מקגי" ב"אני חייל ואל תבכי ילדה" של נמרוד גאון בביצוע של שלמה ארצי. הרבה פחות מכירים את השיר עצמו, וטוב עשתה דה פז שחידשה אותו בעברית. הבלוג הזה רוחש המון כבוד לנמרוד גאון, וקצת פחות לשלמה ארצי, אז רק אעיר ש"בובי מקגי" הוא לא בלוז אלא יותר קאנטרי, ושגם שכג'ופלין שרה אותו, וגם כשגאון כתב את שירו הוא לא היה ישן. כריס כריסטופרסון כתב את השיר ב-69', וג'ופלין, שכריסטופרסון כמו רבים ורבות אחרות עשה חניית ביניים במיטתה, נתנה לו ביצוע נהדר שיצא לאור כמה שבועות לאחר מותה ב-1971. אף אחד לא זוכר היום את הביצוע של כריסטופרסון, אבל הביצוע של ג'ופלין, כמו כל דבר שהיא עשתה, הוא גדול מהחיים.

את ג'ניס ג'ופלין מכירים היום פחות ופחות. הבת שלי שרה את כל הביטלס, יכולה פחות או יותר לזהות שיר או שניים של הסטונס ברדיו, אבל לא שמעה וכנראה גם לא תשמע על ג'ניס ג'ופלין. אני לא חושב שממש שמעתי אותה בתחנה שהיא לא 88FM כבר כמה שנים, וחבל. היא הייתה פחות או יותר הזמרת הגדולה ביותר שנולדה אי פעם, והיום כבר לא שרים ככה. הצ'אנס היחיד של אלמוג לשמוע את ג'ופלין הוא דרך "אמריקן איידול" או "גלי". אבל אז היא מזהה את השיר עם הזמר מ"איידול" או עם "גלי" ואין לה מושג על הביצוע המקורי. מתבקשת כאן איזה אמירה בודראירית על סימולקרום, על הדימוי של הדימוי, השיעתוק עד אובדן כל קשר עם המציאות, וכיוצא בזה, אבל אני סתם אומר שזה עצוב ברמות.

כמה הערות לתרגום -

שורת המפתח - "Freedom is just another word for nothing left to lose/ Nothing ain't worth nothing but it's free" הופך בתרגום של דה פז ל"חופש היא רק עוד מילה ל-'אין מה להפסיד' / אין מה להפסיד אם אתה לא חופשי" מה שמוציא לדעתי את העוקץ של האובדן והיאוש מהשיר, והופך אותו ממשהו מיואש למשהו נחמד. זה כנראה ההבדל בין דה פז, שהיא בחורה צעירה ונורא מבטיחה שנשואה לבחור צעיר ומבטיח ולפניה קריירה ארוכה וחיים נורא מאושרים (כך אני מקווה), לג'ופלין שנשרפה על הבמה, ומתה נורא צעירה. אבל יש מקום גם ל'נחמד' בחיים, והעובדה היא ששמעתי את הביצוע הזה, ונורא אהבתי אותו, ואני כותב עליו.

עוד שורה שפחות או יותר נשמרה אצל דה פז ברוח המקור היא "את כל ימי המחר שלי תמורת אותו אתמול אתן". גם דה פז וגם ג'ופלין לא הגיעו כנראה לגיל בו ניתן להרהר אחורה ולבחון את השאלה האם ניתן לתת את כל ימי המחר תמורת אותו אתמול. זה הרהור שתפס אותי לפני כמה ימים - כששמעתי באיזה מקום את המקור של השיר הזה באנגלית - וממרומי גילי המופלג - 43- כמעט כפול מג'ופלין במותה, הגעתי למסקנה שאכן יש אתמולים השווים את כל ימי המחר, וטוב שלא נוצר המנגנון שיעמיד אותי במבחן הזה. אז בנימה קודרת ומורבידית משהו זו, אתן כבר את הקישור לשיר, ושיהיה לכולם שבת שלום וחג פורים שמח.