הבלוג של אבו אלמוג

שבת שקטה עוברת על אשחר. בשבוע שעבר, אם בשל הפצתו של כרוז מס' 5 (כך הייתי רוצה להאמין), ואם בשל כך שהשיטה של "לשלוח מייל או להשאיר מעטפה במזכירות" לא מתחילה אפילו להזכיר משהו ששייך לדמוקרטיה, וגם חבר'ה מהמיין סטרים של אשחר הזדעקו נגד הדבר הזה, הוכרז שהבחירות תהיינה בשיטה המשונה של קלפי שנכנסים ומטילים פתק אנונימי ואחרי כן סופרים את כל הפתקים ביחד. אז עכשיו יש קצת שקט, השבת יורדת, האשחרים מתחילים לעלות לבית הכנסת במדרגות העוברות ליד ביתי. אני איני הולך לבית הכנסת - למי שתהה, זה המשמעות של 'חילוני' במשוואה דתי / חילוני שאמורה להיות הבסיס לקיום האשחרי - ולא אשמע את הרכילויות (חלילה. אשחרים הולכים רכיל? הם מדברים שם רק על דברי תורה), ולא אתעדכן במתרחש. בשבת בערב אנחנו מוזמנים לאבטיח אחרי הצהריים אצל י', ואחרי כן נראה כהרגלנו 'כוכב נולד' עם ע', אם לא יהיה לה משהו יותר טוב לעשות. ביום א' אלך אל הקלפי ואממש את זכותי הדמוקרטית. ההצבעה נמשכת עד יום ב' בערב. אחר כך נראה. אז אפשר להתייחס גם לכל מיני דברים אחרים. אני קורא ספר מאוד מעניין על גולף שכתב קרל היאסן, אבל עוד לא סיימתי, אז אכתוב על חנוך דאום. 

כשהייתי ילד נורא נהניתי לקרוא את עמודי הדעות בידיעות אחרונות. הם כונו 'הפתח לנד'. היה את המאמר והציור של עמוס קינן, את המאמר לא הבנתי, ואת הציור לא אהבתי, אבל זה תמיד נראה לי משהו נורא מתוחכם שכשאגדל אבין. והייתה את סילבי קשת, ואת זיווה יריב שהייתה נורא מצחיקה, ובועז עברון, ודידי מנוסי, והמקאמה של חיים חפר, וכל מיני כאלה. מעניין איך זה יהיה לקרוא את הטורים האלה היום. עד כמה הדברים שנראו מתוחכמים, ופורצי דרך, ורדיקלים (יש עם פלסטיני! לדבר עם אש"ף!) ייראו היום תמימים, וחלביים, ומובנים מאליהם. אבל זו הייתה הנאה גדולה, וזה כנראה עיצב גם חלק מתפיסת העולם שלי, וזה היה מעניין ואיכותי ומתחדש ומצחיק וכל מה שכפולת עמודים של טורים פוליטיים צריכה להיות. היום אין דבר כזה. לא בידיעות, ולדעתי גם לא באף מקום אחר. ידיעות פיזר את ההפגנה, והטורים האלה לא נמצאים בכפולה מרכזית אלא מפוזרים בין הטורים היותר חדשותיים של ברנע ושות'. אז יש שם טור אישי של מאיר שלו בסוף שאני תמיד נהנה לקרוא, אבל הוא לא תמיד פוליטי לגמרי, ואסף גפן שהוא שמאלן וכל זה ונחמד לקרוא אותו, וחגי סגל שהרופא שלי אסר עלי לקרוא ועורך הדין שלי אסר עלי לכתוב, וחנוך דאום. 

אני באמת לא יודע למה אני קורא את זה, אולי מתוך הרגל. זו לא כתיבה גדולה, לרוב לא מעניינת אותי, כשמגיעים לידיעות מהחצר הביזנטית, או למשהו שנראה שהחצר הביזנטית רוצה שייכתב, קצת קשה לקרוא, אבל זה שם, וזה לוקח בערך שתי דקות ולא מאוד כואב. אני בדרך כלל לא קונה את כל הקטע של 'מתנחל לייט', אבל לצד כל אלו אני שומע אותו לפעמים ברדיו ובטלוויזיה ונראה שהבנאדם עבר תהליך. למה התהליך הזה צריך לעניין אותי אני לא יודע, אבל באמת, למה שמישהו יתעניין בבחירות באשחר, או בדאהר אל עומר? לכל דבר יש קהל. הקהל שלי זה חמישה עשר האנשים בממוצע שנכנסים לכאן כל יום, ולו יש קהל קצת יותר גדול, אז שאפו, ובהצלחה.

אז השבוע הוא כתב על זה שהוא נורא מזועזע מזה שמצגר חיתן את אריק סיני ב'היכל התהילה' ואמר שזו גסות רוח והשווה את זה לרב יעקב יוסף וסירובו להיחקר וגו'. אז חנוך, אם אתה קורא את זה (ואל תעלב ממה שכתבתי מקודם, למרות שאתה דתי בתהליך ומתנחל שמוכן לפשרות ומאמי, ושאפילו שרה מתה עליך, כך שמעתי, אין חובה לאהוב את הכתיבה שלך, נכון?) כאן פיספסת ובגדול.

נתחיל מ'היכל התהילה'. לדעתי, זו פשיטת רגל טוטאלית של כל מי שמעורב. של ערוץ מוסיקה ישראלית שמודה בזה שכל מה שהוא יכול לשדר ב-15 השעות שמישהו בכלל מסתכל בו זה 'היכל התהילה', וזו הודאה בפשיטת רגל טוטאלית, של הפקה עלובה - במקרה הטוב - של זמרים שאחרי שהם נכנסו רואים שכל הרפטואר המפואר שלהם זה בערך שני שירים שהם בעצמם מתקשים לשיר ואני מאוד מתקשה להיזכר בהם, ובאמת, זה דבר מאוד עלוב, שאפילו השיאים הדרמטיים, אבי ביטר כבר אמרנו? והחתונה של אריק סיני, לא מזיזים לי אפילו ברמה של קוריוז. נמשיך במצגר. דווקא יש לי קרובת משפחה שעבדה אצלו, אבל לא אחסוך את שבטי. הבחור הסתבך בזה וגם בהוא, וגם בזה שלח ידו. והיה חקירה והמלצות ובג"צ. דווקא הקטע עם הצלם הצרפתי מצא חן בעיני, במיוחד בגלל שדמיינתי את הסצינה בדמיוני, וכי רב ראשי שרוצה להפשיט צלם צרפתי (האשמות! לא הוכח! וכיוב') זה דבר טוב יותר מרב ראשי סתם, והתקדמות מרב ראשי שנשאר לבד עם אסטרולוגית ואומר לה 'ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי' (וגם זה לא הוכח, אבל גם זו סצינה שכיף לדמיין). אז הוא לא גליק גדול. אבל דאום, לידיעתך, רב ראשי והיכל התהילה הולכים ביחד בסבבה.

מה התפקיד של הרב הראשי? מה התפקיד של רב? התפקיד של הרב הראשי, תתפלאו, הוא לעשות את מה שהמדינה מסמיכה אותו לעשות. הוא ממונה על ידי המדינה, מקבל משכורת מהמדינה, ועושה פחות או יותר מה שהמדינה רוצה. והמדינה רוצה - ואני עכשיו בעמ' 435 של התיזה שמסבירה בדיוק למה - שהרב הראשי והרבנות הראשית יערכו חתונות. זה בדיוק התפקיד שלהם. אז מי שצריך לערוך את החתונה זה רב, כי זה החוק. ומה רע ברב הראשי? ולהיפך, שיטת המילט העות'מאנית המחייבת עריכת הנישואים על ידי רב, מחייבת גם תחזוקה אין סופית של הלך המחשבה ההגמוני (עוד פעם המילה הזאת... נדב אל תגיב, בסדר?) שלפיו זו הדרך היחידה הראויה, וכל שאר הדרכים הן 'אלטרנטיביות', נמצאות בשוליים, ומשהו איתן לא בסדר. אז זה מה שמדינת ישראל רוצה שהרב הראשי יעשה, ובשביל זה היא משלמת לו, והוא עשה את העבודה שלו כמו שצריך, ובמקום הכי בולט (טוב, רייטינג של 5.6%, אבל בערוצי הנישה זה גם משהו), וכל הכבוד. 

לעומת זאת הרבנים ליאור ויוסף לא ממש מבינים את תפקידם כפקידים של הממשלה. נעזוב את המסמך הג'נוסיידי 'תורת המלך'. ובאמת אין לי כוח להיכנס לוויכוח אם 'דעת תורה' כפופה לחוקי הפלילים של מדינת ישראל וכו' (כפופה באבוה, ותשאלו את אגרנט ב'קול העם' והוא יספר לכם משהו על מבחן הוודאות הקרובה אבל באמת אין לי כוח לזה) העניין הוא שמצד אחד החבר'ה האלה סבורים שהם רבנים ומעל החוק ומי זו הממשלה הזו והשוטרים האלה לעומת , ומצד שני הם מקבלים משכורת בסבבה, עורכים חתונות ורושמים אותן לפי כל כללי שיטת המילט, ואם נאמר יציעו להם קידום באותה מערכת, לבית הדין הגדול (אם הם לא שם כבר, ואני לא יודע) או חלילה לרב ראשי, או משהו כזה, לא נראה לי שהם יגידו 'לא' גם לא לנהג ולא להטבות. אז כמו שעלמה זהר שרה "מאמי, זה משה. תגידי או ש... או ש..." (את זה אף פעם לא הבנתי. הוא שוכב לידה במיטה ושומע את השיחה. אז מה הוא אומר "זה משה". יש שם עוד מישהו שהיא יכולה להתבלבל?) אז או ש... או ש... תחליטו. או שאתם מעל החוק ולא שמים על המדינה, אז תהיו גברים (טוב. הם רבנים אורתודוכסים. הם גברים בהגדרה), תתפסו אומץ, ותהיו כמו נטורי קרתא, ואל תקבלו משכורת ממי שאתם מזלזלים בו כל כך, זאת אומרת בסופו של דבר ממני. או שאתם פקידים, ואז תערכו חתונות, ותתנו תעודות כשרות, ותפסקו שהיא 'אסורה לבעלה ולבועלה' ו'רוב בעילות אחר הבעל' וכל הדברים המצחיקים האלה שאתם יודעים לעשות, ותקבלו משכורת ותשתקו כמו ילדים טובים, כי במקרה הזה הדעה שלכם על הלכות הריגת גוי מעניינת אותי בערך כמו הדעה של הפקיד במשרד הפנים שאני מחדש אצלו את תעודת הזהות על הלכות הריגת גוי.

אז מצגר סבבה, וליאור ויוסף לא, ודאום פיספס. זה הכל להיום? לא. יש עוד סקופ. בהקשר הזה הנה תמונה יפה שצולמה אך השבוע. זה טוב לבחירות באשחר (כמו לנשק תינוק בבחירות בארצות הברית, או לקבל אישום עסיסי במרמה והפרת אמונים בבחירות לכנסת). אם תשאלו מה זה, אז זה אומר שהחינוך אצלי בבית הוא באמת ליברלי, שרואים שיש דרך כזו, וגם כזו, ושאפשר לבחור, ולפעמים לא צריך לבחור ואפשר לשלב, ושבאנו מאיזה מקום ויש לנו שורשים כאלה ואחרים, ויש לזה משמעות מסויימת, או שפשוט היה נורא חם והלכתי בלי כובע והתוצאות היו הרסניות. אל תדאגו. הפעם האחרונה שדבר כזה קרה הייתה בשנת 1988, ועמדתי לפני משפט אצל סגן מפקד האגד שהבטיח לי חודשיים בפנים, ויואל אמר שזה יעזור. זה עזר, אבל גם הטלפון מחבר של אבא שהיה אז במצב שהוא יכול לטלפן ולבקש על נפשי עזר. אני מניח שיחלפו עוד 23 שנים, אם בכלל, עד שזה יקרה שוב. אבל מצד שני הבר מצווה של פלג ממש עוד שנתיים וחצי, ויכול להיות שמשהו כזה יגיע באיזה קונסטלציה. לש' יש חברה רבה רפורמית שנקראת דליה, שיש לי כוונה מעומעמת לערוך את הטקס באמצעותה - עוד לא שאלתי אותה -, אז אם זה יכלול איזה הנחת תפילין שלי ושל פלג בהקשר הזה, זה לא משהו שנפסל על הסף.

א גיט שאבעס!

בברכת

גל אחד טוב נגד השער הצהוב