הבלוג של אבו אלמוג

הצבעתי. אני אופטימי. בעוד כעשרים וחמש דקות יוודעו התוצאות. אני לא אדע אותן עד השעה תשע בבוקר בערך, כשאגיע למחשב במשרדי, שהוא הוא המחובר לגוגל גרופ באשחר.

אתמול הרצתי כרוז אחרון. נתתי שם את השיר של נימולר, שפרסמתי כאן בבלוג קודם, עם תיקונים למשגב. אז נזכרתי שלפני כמה ימים הבינו מאיזו אמירה שמישהי כתבה בגוגל גרופ שהיא משווה מישהו לנאצים והיה בלגן ועפו האשמות הדדיות וכולם נעלבו. אז הסברתי יפה שמה שנימולר אומר זה אוניברסלי, ושהרעיון מובע גם בשירים אחרים כמו השיר של מניק סטריט פריצ'רס If you tolerate this then your children will be next.  שזה שיר מאוד סבבי ומי שלוחץ על הקישור הרוויח.

האמת היא שלא ממש דאגתי שמישהו באשחר מכיר את השיר או את הלהקה, אבל אי אפשר לדעת. הפריצ'רס הם מעין בלר או סווד לשמאלנים שפעלו בשנות התשעים וזה פחות או יותר השיר היחיד שלהם שאני מכיר. וגם ממנו אני מכיר רק את הכותרת, והנחתי באופן מאוד בסיסי שמה שהוא אומר זה שלא צריך להיות סובלנים לכל מיני תופעות בסביבה שלך כי לך תדע לאן זה יגיע. אבל אחרי כן הלכתי וחיפשתי בגוגל ומצאתי שיש לו מילים מאוד חריפות שמתייחסות ללחימה של הגדוד הוולשי בצד הרפובליקני במלחמת האזרחים הספרדית, עם שורות שחס וחלילה ליישם במציאות כמו If I can shoot rabbits, I can shoot faschists. אני באופן כללי לא ממש רוצה לירות בפשיסטים אלא אם כן הם יורים עלי קודם, ובכלל באשחר אין פשיסטים ואת הבעיות שם יש להסדיר בדיאלוג ולא בשום דרך אחרת. אבל אני גם מבין את כל הקטע של השמאלנים הבריטים עם מלחמת האזרחים בספרד שזה המורשת קרב שלהם בימים ניאו ליברליים מאוד קשים, והסרט האהוב עלי של קן לואץ' הוא על אדמה וחופש, וכל מה שאני מתכוון הוא באמת שאם תסבול את זה ילדיך יהיו הבאים בתור, וזה מאוד נכון באשחר, כי כמו שכתבתי בכרוז, אנחנו נורא נורמטיבים וכל זה, כי אחרת לא היינו עוברים ועדת קבלה, אבל לך תדע איזה הומו חד הורי מוסלמי גדל לך בבית, שיסתובב עגום ואומלל בעולם ויחפש ועדת קליטה שתסכים לקבל אותו.

בערב חזרתי הבייתה וראיתי שלכבודי (?) מישהו חידש את הצבע הצהוב של השער ועכשיו הוא צהוב בוהק. האמת היא שכל הבוקר קיבלתי טלפונים היסטריים מכל דורשי טובתי באשר הם שצובעים את השער, ופחדתי לחזור ולמצוא שער ירוק, ואז אצטרך לשנות את הסיסמה. אבל זה לא קרה. השער צהוב ובוהק מתמיד. הייתה בזה אמירה, או שלא, אבל אשחר לפחות הרוויחה שער צבוע ויפה.

אז הלכתי והצבעתי. מכל מיני ניתוחים וכאלה אני די אופטימי, וחושב שאבחר לוועדה. 

מתקיימת עכשיו בכנסת הצבעה קצת יותר חשובה, בנוגע לחופש הדיבור שלנו. גם שם אני מאחל לכוחות האור להתגבר על כוחות החושך, וזה מקרה קלאסי של אם תסבול את זה אז הילדים שלך הם הבאים בתור. אני מאוד שמח שאני לא רק מתנגד לדברים האלה באופן עקרוני וכותב על זה בבלוג שקוראים שניים וחצי שמאלנים שממילא מסכימים איתי מראש, אלא גם עושה משהו בעניין, כל אחד הוא נר קטן וכולנו אור איתן.

ועוד סימן אופטימי - עכשיו נכנסים לבלוג שלי דרך חיפוש "דוגמניות לבני נשים". זה הכל האנליה הואוני הזאתי אשמה. תגידו, מישהו כאן היה בהרצאה של סלבוי בתל אביב -אחרי ששמעתי שאבא של חבר מאוד טוב שלי הנחה ממש ביחד איתו תזה לדוקטורט של איזה מישהו באיזו אוניברסיטה, אני מרגיש ממש קרוב ויכול לקרוא לו בשם הפרטי - מישהו ראה את אשתו? היא באה לכאן בכלל? סך הכל קרה לי יותר מפעם אחת שאנשים שקוראים את הבלוג הזה ולא ממש בקיאים בלאקאניאניזם ניאו קנטיאני מהסוג שסלבוי מתעסק איתו, אז כל מה שהם זוכרים מהתורה הנשגבה של סלבוי ז'יז'ק זה שהוא התחתן עם מישהי שהשם הפרטי שלה נשמע כמו תנוחה מינית (וכל אחד מהם משבש אותו בדרך אחרת). זה נורא שוביניסטי, ואני די בטוח שלגב' הואוני יש הרבה מה להגיד על לאקאן, וכל הקטע של הדוגמנות זה גם הגשמה אישית וגם בשביל להתפרנס, אבל זה גם מאוד נחמד שמגיעים אלי דרך החיפושים האלה. אני גם שוקל לעשות פינה קטנה בבלוג עם כל מיני דברים מעניינים למי שמגיע לכאן דרך "דוגמניות לבני נשים" או "המון ציצים" ומאוד מתאכזב כשהוא מוצא את השער הצהוב. יש הצעות?

בברכת

גל אחד טוב נגד השער הצהוב