הבלוג של אבו אלמוג

סיפור שהיה מספר האדמו"ר הזקן מסטרעטין בנר תשיעי של חנוכה שחל בסילבסטער, אבל זאת רק לאחר שגמע בקבוק שלם של עראק:

בסטרעטין העיר גויים רבים. מהם המהדרים במצוות הדת הפרבוסלבית הצפונית, ומהם המזלזלים בה. יש בהם המקפידים על קלה כחמורה. שומרים על כל ימי הצום והתענית, מדי יום א' ילכו לצרקוי, בתהלוכת יום השישי של הדקלים יצליפו ביהודי עד זוב דם, ויזעקו 'יזו כריסטו'. אחרים רק יתנו לאותו יהודי סטירה קלה, ויש ביניהם אף שנתפסו כשהם אוכלים בשר בפרהסיה בארבעים ימי הלנט. אלו ואלו חיים בשמחה בשלום ובשלווה ומעולם לא נתפס איש סטרעטין כשהוא נוזף בחברו שאינו גוי דיו, ושאינו מהדר במצוות. כי סטרעטין העיר חרתה על דגלה את השלום והאחווה בין כל הגויים באשר הם, ואף קראה לעצמה 'יישוב מעורב'. את היהודים הרחיקה, שכן אלו עלולים להעכיר את השלום והשלווה בין כל תושבי סטרעטין העיר. חומה גדולה שמו מסביב לעירם, ושער גדול וצהוב קבעו בה, ובתוך החומה שררו אך שלום ואחווה, פלורליזם ועירוב, ששון ושימחה. 

ומנהג נאה נהגו, שמדי יום א' היו מזמינים דרשן נודד אל הצרקוי, והוא היה מטיף להם מוסר. ופעם אף שהה בעירם הבישוף מראדום, והסביר להם היטב את דיני המחיצה בעת הריקודים ביום החגא, ומאז נהגו כדבריו. רבים מהמטיפים הנודדים והדרשנים הנוודים שמחו להגיע לסטרעטין, שם המיטה מוצעת, והמרק חם, והכנסת האורחים טובה. ומטיף כזה מגיע, מדבר בנועם, ודבריו נשמעים, ותושבי סטרעטין מקשיבים רוב קשב, ומכיוון שהם אמונים על השלום והאחווה, הפלורליזם והעירוב, הששון והשמחה, קיבלו כל מטיף וכל דרשן בסבר פנים יפות, גמעו את דבריהם בצמא, ואירחו אותם בכבוד רב.

והנה יום אחד הגיע לעיר מטיף נודד. דוקטור! רבה השימחה בסטרעטין, שכן פרט לאיוואן הפוזל, רופא הבהמות, שזייף את הדיפלומה שלו אצל בעלת הבורדל בפשמישל, לא נמצא דוקטור אמיתי בעיר מאז ומעולם. הגיע הדוקטור לעיר, והתקבל ברוב כבוד בפונדק. את חפציו נתן למשרתת, והתיישב בחדר מחדרי הפונדק, לפניו בקבוק יי"ש, וצלחת מרק חם, ישב וכתב את הדרשה שיישא.

ואותה משרתת לא הייתה אלא פייגע חיה הצדקת, בתו של האדמו"ר, שמכיוון שטובה הייתה בהחלפת מצעים, ואין כמוה בפלך ווהלין בסידור המיטה, הרשו לה תושבי סטרעטין לעבור את השער הצהוב, ובלבד שלא תימצא בעיר לאחר רדת החשיכה. הכינה פייגע חיה את מיטתו של הדוקטור. החליפה מצעיו, הניחה את תיקו הכבד מתחת למיטתו, לקחה את מעילו הכבד, ספוג הגשם, ותלתה אותו מול האח, שיתייבש. והנה היא מרגישה דבר מה כבד בכיס המעיל. חיטטה והוציאה, והנה ספר תפילות, וצלמו של אותו האיש על כריכתו. הניחה פייגע חיה את הספר על השולחן, אך קול משמיים השיא אותה לפתוח אותו. והנה, בדף הראשון של הספר כתוב - "סידור תפילות פרבוסלבי דרומי". 

אבוי! זעקה פייגע חיה ללא קול. הגיע לעיירה מטיף פרבוסלבי דרומי! והרי הפרבוסלבים הדרומיים מטיפים אך לשתייה לשכרה. שותה הגוי בקבוק, כמנהג הפרבוסלבים הצפוניים, ואונס את הפונדקית, והרי היא רגילה בכך מקדמת דנא. שותה שניים כמצוות הפרבוסלבים הדרומיים, והנה הוא יוצא אל הגטו, חרב גדולה בידו, ואונס את בנות ישראל והורג תינוקות וזקנים מכל הבא ליד. הבינה פייגע חיה כי סכנה גדולה נפלה על בני ישראל. כי בדמותו של הדוקטור החביב גלומה כל הרשעות, השכרות, הרוע ותאוות הרצח לשמו אשר בדת הפרבוסלבית הדרומית, שידוע שרק המושחתים בגויים מחזיקים בה, וצדיקים שבגויים, כאשר מגיע פרבוסלבי דרומי לעירם, יוצאים מן העיר, ונוסעים ת"ק פרסה על ת"'ק פרסה, מרחק ורסטאות רבות, ובלבד שלא יצטרכו להיחשף לדברי התועבה.

נטלה פייגע חיה את הספר, והראתה אותו לפונדקי. נתכרכמו פניו. קימץ אגרופו, והטיח אגרוף בשולחן. נזדעזע השולחן. נפל בקבוק היי"ש ונשפך אל הארץ, וגם צלחת המרק נשפכה. נטל הפונדקי, ניקולאי הגברתן, את מעילו ותיקו של הדוקטור בידו האחת, בידו השנייה אחז באותו הדוקטור בצווארונו, והשליכו בבעיטה אל מעבר לשער הצהוב.

ומאז חיו כל הגויים בסטרעטין בשלום ואחווה, פלורליזם ועירוב, ששון ושמחה, והיו אך גאים יותר ששמרו על אמונתם האמיתית ולא נתנו לשיקוץ המשומם, לבני הדת הפרבוסלבית הדרומית, להשמיע את דברם ולהסית את תושבי סטרעטין האמונים יותר על הפלורליזם האמיתי. כי בני סטרעטין חביבים ופתוחים לכל דעה ודעה, ובלבד שזו תואמת בדיוק את דעתם. זה טיבו של פלורליזם סטרעטיני.

ורצה המספר לספר כי כך הצילה אותה צדקת, פייגע חיה, את הקהילה כולה, וזו חיה ושגשגה עוד שנים רבות, עד פרעות חמלניצקי, שאז ממילא השמידו את כל יהדות אוקראינה. אלא מאי, שהגויים בסטרעטין, בשמחתם על כי הצילו את הפלורליזם האמיתי, שתו לא בקבוק אחד ולא שניים, אלא בקבוקים רבים, וכמנהג הגויים יצאו ועשו פרעות ביהודי הגטו. כך הוא מנהגו של עולם. אך שומה עלינו להאמין כי יום יבוא, ויבוא המשיח, ויקבץ נדחי ישראל לארץ הקודש, ויצילנו מרשעותם של אותם גויים, צפוניים ודרומיים. אמן כן יהי רצון.