הבלוג של אבו אלמוג

סתם סיפור שמצאתי בקריאה די סהרורית בכל מיני מקומות. המילה אופניים לא תוזכר ולו פעם אחת.

ז'אק סוסטל היה בחור די מעניין. הוא היה אנתרופולוג צרפתי שהתמחה באצטקים הקדומים, ובהשקפתו הפוליטית טרוצקיסט. כשצרפת נפלה במלחמת העולם הוא היה במקסיקו, ומשם הגיע ללונדון והצטרף לדה גול. דה גול הפך אותו לראש השירותים החשאיים של צרפת החופשית, ובדרך גם קצת שינה את הדעות שלו משמאל סהרורי לימין הזוי. בכל תקופת הרפובליקה הרביעית הסוסטל שלנו פעל במרץ כדי להפיל את הרפובליקה ולהמליך את דה גול. בסוף שמו אותו במעצר בית, הוא נמלט לאלג'יריה, ושם היה פעיל במרד הגנרלים שהפיל את הרפובליקה והמליך את דה גול. לשנה וחצי נורא מאושרות הוא היה שר בממשלתו של דה גול, שהיה אחראי על המושבות ועל הכוח האטומי. אחרי כן דה גול החליט לתת עצמאות לאלג'יריה ומבחינת סוסטל זה היה סוף הסיפור. הוא התעמת עם הבוס, ואז ניסו לעצור אותו, והוא ברח, והיה פעיל בארגון הטרור OAS, וקצת השתולל וניסה להתנקש בחיי דה גול ופה ושם. בסוף הוא חזר לצרפת אחרי שב-1968 נתנו חנינה כללית לכל מי שהיה מעורב בבלגן באלג'יריה, ואפילו המשיך שם להיות אנתרופולוג והצטרף ל'בני האלמוות' באקדמיה הצרפתית, אבל זה לא עזר לו והוא מת ב-1990 או משהו כזה.

לסוסטל היו שלוש שריטות בחיים, שהפכו אותו לטיפוס מעניין. השריטה הראשונה - הערצתו לדה גול. השריטה השנייה - אלג'יריה. מנדס פרנס עשה את הטעות ומינה אותו למושל אלג'יריה ב-1955, כי הוא נראה אינטלקטואל כזה עם משקפיים, ובגלל שהוא גוליסט הוא בטח יצליח להרגיע את המשתוללים שם ולכפות עליהם כל מיני פתרונות בלי שהם ירגישו. זה לא ממש עבד, ואחרי כמה מעשי טבח נוראים והשתוללות כללית, גי מולה העיף אותו. מאז זה נכנס לו לראש שאלג'יריה צריכה להיות חלק מצרפת וכל זה. כשזה התנגש עם השריטה של דה גול התוצאה לא הייתה מי יודע מה. מאמר מרתק מ-1962 בעיתון "מעריב" נותן לנו משל נפלא שמסביר את הטרגדיה של סוסטל - 

המאמר ממשיך ומתאר איך בגין מסכים לוויתורים טריטוריאליים ומחזיר את הגליל המערבי, ואיך הסוסטלים שלנו - יעקב מרידור וחיים לנדאו - משתוללים כשם שסוסטל השתולל (תנסו להגיד את המשפט הזה - משתוללים כשם שסוסטל השתולל. בפעם השלישית זה יצליח). בקיצור, אנ'לא יודע מי זה ד"ר דוד לאזר, אבל אני מקווה שהוא חי עוד 15 - 20 שנה אחרי המאמר הזה וזכה לראות את הבלתי אפשרי ביותר מתממש עד המילה האחרונה... לזכותנו יאמר שכשבגין (עם כל השמירה על חוש המידה והפרופורציה הנכונה...) החזיר את סיני, הסוסטלים שלנו התנהגו יפה ולא ניסו להתנקש בו.

אז זה שתי השריטות הראשונות שלו, אבל השלישית הכי מעניינת. הוא היה אוהד שרוף של מדינת ישראל. באמצע שנות ה-50 הוא הקים אגודת ידידות פרלמנטרית ישראל - צרפת, ולחץ לכרות ברית רשמית בין צרפת לישראל. זה לא קרה, כי היה מדובר בשיתוף פעולה בין הימין הקיצוני והסהרורי בישראל (נתאר לנו את הבלתי אפשרי - בגין ראש ממשלה) ובין הימין הקיצוני והסהרורי בצרפת (ועם כל השמירה על חוש המידה והפרופורציה הנכונה - דה גול נשיא עם סמכויות על חוקתיות). סוסטל עצמו יצר את הקשר בין ישראל לאלג'יריה וכתב (מובא אצל בר זהר, גשר על הים התיכון, הוצאת עם הספר 1964, עמ' 210):

"במזרח הים התיכון ניצבת מדינה קטנה בעלת גבולות רופפים, אומה קטנה במספר אך בעלת אומץ ללא גבול, העומדת זה שנים מול לחצים ואיומים. פעמים רבות הוטלו אל שטחה פשיטות טרוריסטיות שקצרו חיי אזרחים, נשים וילדים. במערב הים התיכון, באפריקה הצפונית, משתרע מחוז גדול שהשיג, על אף עוני הקרקע וצחיחות האקלים, הישגים מדהימים, שהצמיח כפרים מודרניים, ושבו השקיעה צרפת מאמצים עצומים. זה שנתיים מחוז זה הוא קורבן לזוועות העקובות מדם של הטרוריסטים."

נו... את הטריק של למצוא את האופוזיציונר הימני ההזוי, וליפול לחיקו בצווחות גיל בצעקות "שנינו קורבנות טרור" לא המציאו נתניהו ורומני. בגין עשה על זה קופה לא קטנה בבחירות לכנסת הרביעית, שבהן היה אחד הנושאים "הברית עם צרפת", וחירות באמת קיבלה 17 מנדטים. זה לא עזר לה כי זה היה בן גוריון בשיא כוחו והוא השיג 47 מנדטים בלי להתאמץ ממש, אבל שני המנדטים שנוספו לחירות בבחירות לא הולכים ברגל, ואפשר לתת ג'וב לשמיר או מישהו כזה שקצת מתקשה להסתדר בחוץ בלי הפינקס האדום. אז בגין ומרידור וכל אלה עלו לרגל לפריז ונפגשו עם סוסטל, אבל כשדה גול עלה לשלטון הוא ישב בארבע עיניים עם בן גוריון ושניהם קברו את הרעיון קבורת חמור.

טוב, וכאן אנחנו מגיעים לסיפור - ואם מישהו לא הבין מהכותרת אז יש סיפור - באותם ימים הסתובב בפריז בחור צעיר ונמרץ, שמעון פרס שמו. פרס למד לעשן גולואז - בלי פילטר! להגיד שהוא קורא את ז'ורז' פרק, אבל לא לקרוא אותו ממש כי אי אפשר, ואפילו פרק עצמו לא הצליח לקרוא את מה שהוא כותב, לשבת בקפה דה מאגו עם סרטר ודה בובואר, ולצאת לפרמיירות עם סימון סניורה. ובדרך הוא נפגש עם ז'אק סוסטל. ותדעו, אם יש מישהו יותר נמרץ מסוסטל, עם רעיונות יותר מהפכניים, זה פרס. (התיאור הבא לקוח מהספר של בית הלחמי "The Israeli Connection") -

השניים האלה ישבו להם בקיי ד'אורסיי או במשרד המושבות, או בבורדל של גברת קלרה (רי דה מופטארד 39. תדפקו פעמיים על הדלת ותגידו שאבו אלמוג שלח אותכם.), והגו מזרח תיכון חדש. ואז, כטוב ליבו בארמניאק, פרס נזכר שלפני כמה שבועות הוא פגש משלחת של איזה אינדיאנים או משהו כזה מגיאנה הצרפתית, שזה מושבה צרפתית בחוף הצפוני של דרום אמריקה. ושיש שם 90,000 קמ"ר, 30,000 אנשים שמאכלסים אותם בדלילות, ונו... איזה משאבי טבע או משהו. לא נפט, דווקא עצים, שצריך בשביל ארגזים לתפוזים שזה מוצר הייצוא החשוב ביותר של ישראל. או אז נולד הרעיון שישראל תחכור את גיאנה הצרפתית ותקים שם מושבה. סוסטל דווקא נדלק מזה, כי הוא לא מי יודע מה היה צריך את גיאנה הצרפתית, שבאמת אין שמה כלום (היום זה דווקא מקום די חשוב כי המיקום שלו סמוך לקו המשווה הופך אותו לאידיאלי לשיגור לוויינים, ולכן רוב השיגורים הצרפתיים, ואפילו כמה ישראליים, משוגרים משם) ובתור שר המושבות עניינה אותו בדיוק מושבה אחת, כן, נכון, אלג'יריה. שנורא רחוקה מגיאנה הצרפתית. 

אז פרס שלח לשם משלחת, והם חזרו עם סרט, שהוקרן בישיבת הממשלה, וכל השרים נורא נלחצו מזה שחם שם ונורא יתושים. ומישהו נזכר ששם זה בדיוק אי השדים איפה שכלאו את דרייפוס, ובדיוק אז גם יצא לאקרנים הסרט "פרפר" עם סטיב מקווין, שמתאר איך אנרי שרייר המסכן מנסה לברוח בדיוק מגויאנה הצרפתית שמתוארת כגיהינום עלי אדמות במשך שעתיים של סרט, והזקן אמר "לא", וריפתין או מישהו ממפ"ם אמר "קולוניאליזם" וכל העניין נפל.

בקיצור - תראו מה הפסדנו -

סך הכל נראה לי שטוב שזה לא קרה, ושהיינו צריכים את המושבה בגיאנה הצרפתית כמו עוד חור בתחת, והייתי צריך לעשות שם מילואים, וכמו שאמרנו נורא חם שם ויתושים וקדחת וחולירע. ושמדינת ישראל בלי גויאנה הצרפתית היא כמו דג בלי אופניים (אופס... אני יודע שהבטחתי. התפספס.) מצד שני הטמפרטורה הממוצעת שם באוגוסט היא 30 מעלות. עם 10 סנטימטר משקעים. אז אולי היה כדאי להחזיק שם בית נופש באוגוסט. 

או קיי. אפשר לקחת את הסיפור הזה לכל מיני כיוונים. הכיוון הראשי הוא מה היה קורה אילו. אם סוסטל היה קצת מוריד את הדרישות הכספיות (יש גירסה  שאומרת שזה נפל כי סוסטל רצה שני מיליון דולר, ובדיוק נגמר הכסף בתקציב של משרד המושבות הישראלי. היום זורקים שם עשרה מיליון דולר על להזיז שני בתים בשכונת האולפנה) או שבן גוריון היה קצת יותר בראש טוב. אני כבר רואה את המרד האינדיאני עם החיצים המורעלים, או שהיינו מחליטים שהם בני המנשה, או בני המנקה, ומגיירים אותם ומביאים אותם פה לארץ לעשות עבודות שחורות. או שזה היה נהיה למושבת עונשין לסודנים (מכאן בטוח שהם לא יגיעו לתל אביב) או כל מיני כאלה, כל אחד ויד הדמיון הטובה עליו.

עוד כיוון זה שלפעמים רעיון שנראה נורא סבבי הוא לא כל כך סבבי. כאילו לקפוץ על העגלה של הקולוניאליזם רגע לפני שהיא יורדת מהפסים זה לא משהו, ונראה לי שהיה יוצא מזה רק צרות. העניין הוא שב-1967 יצא לפרס לרכוש עוד מושבה, והוא דווקא קפץ על העגלה הזו בהתלהבות, והיום כולנו מושקעים שם בקצת יותר מהשני מיליון דולר שעלה לרכוש את גיאנה הצרפתית. כאילו אם לפני מלון פארק (לא זה של 2002, זה של 1968 בפסח. בלב חברון) היה איזה בן גוריון שאומר לו "לא", ואיזה ריפתין שמלמל מתחת לשפם "קולוניאליזם" היינו היום במצב יותר טוב. לא ככה?

בבניין הממלכה הדאהריסטית באדמת הגליל ננוחם.