כשיצאתי עם האופניים בחמש וחצי בבוקר היה חושך מצרים, ועל ראשי נפלו טיפות גשם גדולות כאשכוליות. את המתקן חיברתי למכונית בחושך מוחלט, כשרק הברקים מאירים לי את הדרך. זו הייתה נקודת השבירה. הייתי קרוב מאוד פשוט להסתובב ולחזור הבייתה עם האופניים. אבל נכנסתי לאוטו, והגעתי לחוף, והרבצתי את העשרים קילומטר בסבבה. בהתחלה היה באמת מאוד חשוך וגשום, ואחרי כן התבהר קצת. החצי שעה האחרונה הייתה בכלל נהדרת. היה אוויר של חוף אחרי הגשם, והיה מאוד בהיר, והיה אפילו חם. הבגדי רכיבה האלה מתייבשים מהר, וחוץ מהגרביים שנותרו רטובות עוד הייתי יבש. הייתי כמעט לבד על החוף. הזקנה עם הקלנועית שמאכילה את השפנים לא הייתה, וגם השפנים לא הגיעו. הנופשים עם האוהלים הקטנים לא היו. בהתחלה היה רק רץ אחד, אבל בקילומטרים האחרונים הגיעו גם ארבעה חמישה ועוד זוג על אופניים. ממש לפני הסוף ראיתי זוג רומנטי יורד אל הסלעים יד ביד. היו פחות דייגים, אבל היו. אחד מהם תפס דג ממש גדול, והראה אותו לאחרים. הם כנראה לא היו דייגי פרנסה אלא קיבוצניקים כאלה. הם היו לבושים מאוד חם עם מעילי גשם. אני הפעלתי את הנצנצים שעל הקסדה ונהניתי לראות אותם משתקפים בכל מיני דברים.
את הרכיבה ליוויתי בשיר - למנגינת 'חי' של עופרה חזה - אירוויזיון 81' - מקום שני -
קוראים לי גל
אני תותחן
ושתי ידי על הגה הכידון
אני רוכב
ומדווש
ולעולם אינני מתייאש
קוראים לי גל
אני זועק
טוב שלא אבדה עוד הקסדה
גל גל גל
כן אני תותחן
בחמש בבוקר
אני יוצא לשטח
בכל מזג אוויר.
היום בחמש וחצי תפילת ערבית. ביקשו ממני לדבר על פרשת חיי שרה. יהיה דיסקו!
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
