הבלוג של אבו אלמוג

ברכיבה שלי בחוף בצת אני רואה בעיקר ארבעה סוגי אנשים. נופשים, רצים, רוכבי אופניים ודייגים. אני חושב שרוב הדייגים בחוף הזה עושים את זה כתחביב. מעט מאוד לצרכי פרנסה, כי אסור שם דייג אלא ב'חכת מקל'. גם כמה דייגים שדיברתי איתם ותהיתי על קנקנם נראו כעוסקים בדיג כתחביב ולא לצרכי פרנסה.

טוב. אז מה העניין? איפה התימהון, כמו ששואלים בעולם האקדמי? מה שאלת המחקר? אז ככה -

הנופשים באים בדרך כלל בזוגות, אחרת מה זה שווה אוהל קטן על החוף במקום הכי רומנטי בארץ? הרצים הם בדרך כלל במספרים שווים בין הגברים והנשים. רוכבי האופניים הם ברובם גברים, אבל יש נוכחות נשית מורגשת. הדייגים הם כולם גברים. למה? 

היום זה התחיל להטריד אותי. חשבתי על זה, ואני אפילו לא זוכר באיזה הקשר. כשהגעתי הביתה ניסיתי לקבל תשובה מש', שכאישה ודאי תדע מה דוחה אותה בעיסוק הדייגות. חלק מהתובנות האלה משתקפות גם כאן.

אז אני מנסה לבחון את העניין מכל הכיוונים, ואשתדל לא לגלוש לשוביניזם ומיזוגניות, ולהמנע מסטריאוטיפים, למרות שזה מאוד מתבקש. אשמח מאוד לתובנות של כל הקוראים ובמיוחד של הקוראות.

הערה מתודולוגית - אף פעם לא עסקתי בעצמי בדיג. אני בסך הכל תצפית אנתרופולוגית מתנייעת על שני גלגלים. 

אז כמה הסברים -

* ההסבר של ש' - זה נורא קשה מבחינה פיזית אז נשים לא עושות את זה. אני דוחה את ההסבר הזה. לא שזה נראה קל. האמיצים ביניהם עומדים במים וסופגים את רסס הגלים. הם גם הולכים איזה חמישים שישים מטר מהחניה עם הציוד, עד שהם מגיעים לנקודה שהם מציבים את החכה. אבל כולה לסחוב חכה, ואת הפלסטיק הזה של הצבע של טמבור שהם שמים בתוכו אחרי כן את הדגים. נראה לי שלרוץ עשרה קילומטר או לרכב עשרים קילומטר קשה באותה מידה, ונשים בהחלט עושות שם גם את זה וגם את זה. 

* ההסבר שלי - נשים אוהבות לישון עד אחת עשרה ביום שבת בבוקר. גם ההסבר הזה נדחה מאותה סיבה. יש המון נשים בחוף שעושות המון דברים שם מוקדם בבוקר. גם הטוויסט הפמיניסטי של הטיעון הזה - גבר יכול להרשות לעצמו תחביבים בשבת בבוקר, אישה צריכה לגדל ילדים, לבשל ולעשות את כל הדברים שהגברים המדכאים מכריחים אותה לעשות, לא תופס. כאילו אם אישה כבר הצליחה להשתחרר מעבודות הבית המדכאות במידה שהיא יכולה להגיע לחוף, למה היא תמיד בוחרת לרוץ, או לרכב על אופניים ולא לדוג?

* הסבר אנתרופולוגי 1: הדייגים הם ברובם ערבים, תרבות פטריארכלית שמותירה את האישה בבית לבשל, בעוד שהגבר תפקידו להביא את המזון. טוב. אמרנו שלא נגלוש לסטראוטיפים, וגם הסטראוטיפ הזה שגוי. ראשית, אמפירית. רוב הדייגים שם הם יהודים כשרים. מהצד השני, גם כמות משמעותית של הרצות (לא בדקתי את הרוכבות) הן ערביות. מדוע ערביה המצליחה להגיע לחוף עם חברותיה (נשים, ככלל, שמתי לב, רצות בחבורות ובזוגות) בוחרת לרוץ ולא לדוג?

* הסבר אנתרופולוגי 2: עיסוק הדיג הוא גברי בעיקרו. עוד מימי הציידים והלקטים שקדמו לחברות העירוניות. נשים פשוט לא חושבות על זה כאופציה. ייתכן שזה ההסבר הנכון. מצד שני, נשים חדרו לכל תחום אחר. אין היום עיסוק כלשהו שבו יש 100% גברים או 100% נשים. ולדוג נראה די כיף. אני שב ושואל. אם כבר הגעת לחוף עם חברה, מה מונע ממך לעמוד איתה בתוך המים ולדוג, במקום כל המאמץ של לרוץ איתה? זה לא עלה בדעתך שאם כל כך הרבה אנשים עושים את זה אז זה כיף? זה לא יהיה סבבה להביא הביתה אינטיאס של כמה קילו, ולהגיש משהו שאת ממש דגת מהתחלה ועד הסוף? אז כנראה שלא, וכשכתבתי את המשפט הזה שמתי לב לכמה מגוחך זה נשמע. אבל למה, בעצם?

* הסבר פרוידאני - טוב, חשבתם על משהו שהוא פחות סמל פאלי מחכה? כאילו תראו את הדייג והחכה שגם נראית מרחוק כאילו היא יוצאת מהמקום הנכון. רגע, לא רק זה. גם כל העיסוק שראיתי אותם עוסקים הרבה במי דג את הדג הכי גדול, והדג שלי כ ז ה. זה קצת מתחבר להסבר האנתרופולוגי 2, ויכול להיות שאחד נובע מהשני.

* הסבר מילואימניקי - כמו שנשים לא עושות מילואים. או בעצם לא ממש נהנות מזה. או לא חלק מהתרבות שם. כי היום יש פה ושם מילואימניקיות. במילואים האחרונים שעשיתי באוקטובר 2010 הייתה לנו ממש סמבצית בחמ"ל. מילואימניקית. לא הביאה הרבה תועלת כי לא ידעה לטווח, אבל זה כבר סיפור אחר. בכל אופן זה הקטע של הקפה שמבושל על גזיה, ומוגש בכוסות קטנות, עם סיגריה, בקור העז של ראש הנקרה בדצמבר בשש בבוקר. כנראה שנשים לא נמשכות לזה. אבל זה לא חייב להיות כך, נכון? זה יכול להיות גם נס קפה בטעם אגוז מקדמיה מתרמוס או כל דבר אחר שנשים מעדיפות לשתות. גם החברותא הנשית היא חברותא, ולשבת ולרכל בתוך המים כשמחכים לדג זה יכול להיות כמו לשבת ולרכל בבית קפה או במספרה או איפה שנשים לא יושבות ומרכלות. שלא ישתמע לא נכון. גם גברים מרכלים. והרבה. לדעתי זה בדיוק מה שעושים הדייגים. כל הזמן. אבל גם נשים אוהבות לרכל. אל תכחשנה. אז למה באמת אין שם נשים?

* הסבר אופנתי - טוב. הם לובשים את הסרבל הזה שנראה נורא גדול ומסורבל, עם נעלי גומי. אין אישה שתראה בזה טוב. זה בא בדרך כלל בכל מיני גוונים של ירוק זית וחאקי ממש דוחה. היותר מתוחכמים לובשים כל מיני סרבלים הייטק כאלה עם כל מיני כיסים ייעודיים והתקנים לקרסים, ורצועות כאלה שאפשר למתוח. ובכלל עולם שלם של שפצור, שזה עד כמה שאני יודע מונח שנורא מדבר לגברים ופחות לנשים. 

* הסבר של גאדג'טים - זה בטח עולם של גאדג'טים, הדיג הזה. נשים פחות אוהבות. גברים משתגעים על זה. ראה ההסבר האופנתי.  הם גם לפעמים באים עם הארבע על ארבע האלה, ונראים מאובזרים כמו שצריך. 

* ההסבר הלפני אחרון - וכאן אני גולש לשוביניזם, מיזוגניות וסטראוטיפים, והבטחתי שלא, אבל אולי זה ההסבר. סבלנות. בשביל לדוג צריך סבלנות. ויכול להיות שלנשים אין. מצד שני הן סובלות אותנו. לא יודע.

* ההסבר הפוסט מודרני הפמיניסטי - הזהות המינית היא כמובן תוצאה של משטר סמכותי כובל. הזהות נוצרת על ידי פעולת דיבור, כשיח סמכותני המייצר את הדבר שהוא נוקב בשמו, אך מקבל את תוקפו וחיזוקו במציאות, הופך ממסומן למסמן, באמצעות פעולה של פרפורמנס, פעולה חוזרת ונשנית, המנכיחה את הקטגוריה שנוצרת באמצעות הדיבור, ונותנת לה סמכות. הנשים אינן בוחרות שלא לדוג. הן מודרות מהדיג. ההגמוניה הגברית בתחום משמעה שהנשים הפנימו את מקומן מחוץ לחוף, בשוליו, בדרכים המיועדות לאצנים ורוכבי אופנים, ולא בתוך החוף, בין הגלים, מקום השמור לגברים בלבד. טוב. זה באמת קשקוש שעשיתי בצורת סלט שמתבסס על כמה שורות משניים שלושה ערכים שונים בספר של גורביץ'. בכל אופן זה נשמע טוב כבסיס לסמינריון במגדר. ולכו תתווכחו עם זה.

אז למה באמת אין דייגות?

אם יש מישהי מהקוראות שהגיעו אולי מהפוסט הקודם בקטע של פסיכולוגיה וכאלה, אולי מי מזוכות הפרס, זה מחקר שיכול להביא לא רק פרס כ'פרח מחקר' אלא גם פרס נובל. 

טוב. אני מסיים כאן בתמונה ממש מגניבה שצילמתי הבוקר בחוף הנקרה. רואים אפילו דייג, בקטן באמצע על שן הסלע החודרת לתוך הים. אבל לכו תדעו. אולי זו דייגת. עם הסרבלים האלה באמת אי אפשר לדעת.

שבת שלום!