הבלוג של אבו אלמוג

היום יום מאוד משמעותי בחיים שלי. היום 'מסיבת הכבוד'.

ב-18 באפריל נכנסתי די באקראי ל'שומרי משקל'. שקלתי אז קרוב למאה קילו. היום אני שוקל קרוב לשבעים. זה פחות או יותר הסיפור. ב'שומרי משקל' מחשבים משקל כבוד לפי מסת הגוף. מי שמגיע אליו עובר את 'שביל הזהב' שבו עליו לשמור על משקל יציב במשך שישה שבועות, ומי שעובר גם את זה מוכרז כחבר כבוד. בסניף של אנה, בעפולה, שבו אני חבר, יש מסיבה. יהיה נאום פרוגרמטי, יהיה כיבוד, וגם ש' תגיע. כנהוג בפעמים קודמות, יצלמו אותי בתמונה משפילה ויעלו לפייסבוק. מי שעוד לא חבר שלי - זה הזמן.

אפרופו תמונות, נתחיל מהרכילות. זאת תמונת ה'לפני' - 

וזאת תמונת ה"אחרי". אני הבחור המצומק והבהיר. הכהה יותר הוא שותפי לתיק המאה וג'די.

אז איך זה קרה? כמה טיפים והרהורים. לא יותר מדי.

1. אם אתה לא מצליח לבד אז אתה כנראה זקוק לעזרה. בשנים האחרונות ניסיתי. התמודדתי עם עודף משקל של שלושים קילו בערך. כל שנה בין מאי לאוגוסט הייתי יורד עשרה קילו, ומייד אחרי כן עולה אותם בחזרה. הצלחתי רק כשהתחברתי לקבוצה, שאני לא מתבייש לקרוא לה קבוצת תמיכה. אין מה להתבייש, אין גם מה להסתיר. ראבק - כל מי שהסתכל עלי שנייה ראה שיש לי בעייה. אז דווקא מהאנשים האלה, שיש להם אותה בעייה, אני אתבייש?

2. המתכון הוא פשוט. לאכול נכון (ובשביל זה לא ממש צריך את שומרי משקל. אנחנו יודעים שסלט קטן הוא צעד בכיוון והמבורגר גדול הוא צעד אחורה. אפשר להתחיל משם) והמון פעילות גופנית. זה עד כדי כך פשוט. אבל כמו שברכט כתב על הקומוניזם, זהו הדבר הפשוט, שקשה לעשותו.

3. זו התמודדות לכל החיים. אני חושב שאני כמו אלכוהוליסט או נרקומן. צריך לדעת שכל החיים אני מוותר על משהו שהיה לי נורא טוב. אני בחיים לא אוכל יותר בורקס. בשום צורה ושום נסיבות. גרעינים שחורים (שאפילו הופיעו על כריכת אחד הספרים שלי) נכנסים לאותה קטגוריה, וכך גם אגרול. יש דברים שפשוט צריך להיפרד מהם יפה. זה לא ויתור ממש ענק, כי מקבלים כל כך הרבה בתמורה.

4. זה החיים שלי וצריך לקחת אחריות. מי שכמוני, באמצע שנות הארבעים לחייו, מתמודד עם עודף משקל, ועם אפס פעילות גופנית, צריך לקחת בחשבון קיצור משמעותי של תוחלת החיים שלו. זו עובדה, נתחיל מכאן. לא שעכשיו יש לי איזו ערובה שאני אצליח אפילו לסיים את המשפט הזה (טוב, הנה, הצלחתי. אתם רואים טקסט בהמשך הדף. זה עדיין אני. אל תהיו במתח) אבל אני מסתכל על הילדים שלי וחושב שאני רוצה לראות את הילדים שלהם, זה עד כדי כך פשוט.

5. אין שום ערובה להצלחה. זה תהליך. עשיתי צעד ראשון. אני בכיוון הנכון. נראה מה יהיה עוד שנה. ועוד שנתיים. ועוד שלוש. כרגע טוב. ייתכן שמחר יהיה רע. צריך לקום כל בוקר ולהתמודד מחדש. זו גם הכרה. ברגע שמבינים שזו לא סדרת הטלוויזיה 'לרדת בגדול', שמתי שהוא העונה נגמרת, ולא יודעים מה קורה לשמנים שרזו, ושזה החיים שלי, האמיתיים, שפשוט נמשכים, אז מבינים גם שזה לא משהו שצריך לקרות או נקודה שצריך להגיע אליה ואחרי כן הכל יהיה טוב. זה מאבק נמשך, יום יומי, עד סוף החיים.

6. המון תודה למדריכה הכריזמטית אנה לרנר-ארמה. אז הנה אני עושה פירסומת - שומרי משקל זו תכנית שעובדת, וראיתי אותה עובדת מול העיניים שלי בהמון המון מקרים. זה עובד גם אם את אישה וגם אם אתה גבר. כמובן שזה עובד אם אתה מגיע למפגשים. אבל זה חלק ממשמעת עצמית בסיסית שזה התנאי המקדמי כדי להצליח. אבל רק בשומרי משקל עפולה יש את אנה. מצליחים גם במקומות אחרים, אבל בעפולה עושים את זה בכיף.

אז כך נהייתי צעיר, בריא, חטוב, רזה ורב און. הצעיר, בריא, חטוב ורזה זה שומרי משקל. הרב און זה פונקציה של בחירת השותפה הנכונה לחיים, וכאן אשוב ואצטט את הפסוק האהוב עלי מהתנ"ך -

 "בְּכָל-עֵת, יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים; וְשֶׁמֶן, עַל-רֹאשְׁךָ אַל-יֶחְסָר.  ט רְאֵה חַיִּים עִם-אִשָּׁה אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, כָּל-יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ:  כִּי הוּא חֶלְקְךָ, בַּחַיִּים, וּבַעֲמָלְךָ, אֲשֶׁר-אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.  י כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ, לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָעֲשֵׂה:  כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן, וְדַעַת וְחָכְמָה, בִּשְׁאוֹל, אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה."

זה נכון תמיד, בכל הקשר. בוקר טוב לכולם!