הבלוג של אבו אלמוג

סבבה אגוזים.

בכמה הימים האחרונים הייתי במתח שלא היה ממש קשור ללימודים. צירוף של כמה וכמה גורמים מהסוג שלא ניתן לכתוב עליו כאן. הכל איכשהו התנקז ליום ד' הזה. בנוסף לזה משאית מחורבנת שפכה שמן על הכביש בין בית חולים העמק והקאנטרי קלאב בעפולה, והנסיעה למשרד לקחה לי שלוש שעות. הגעתי למשרד וכאחוז אמוק הסדרתי את כל ענייני באשר הם (ח' העובדת המצטיינת 2013 ניצחה בתיק של עמידר והרוויחה ללקוח שבעים אלף ש"ח. נחמד, לא?) ומייד לאחר מכן טסתי אל האוניברסיטה.

הגעתי קצת יותר מוקדם, עשיתי סיור מקדים כדי לראות איפה בדיוק כיתות הלימוד, אכלתי צהריים. ניסיתי למצוא איפה מוציאים תעודת סטודנט ולא הצלחתי. גיליתי שמחלקים לסטודנטים 'ידיעות אחרונות' בחינם, ונורא שמחתי שאני סטודנט. אחרי כן יצאתי ללימודים עצמם.

היו לי שני קורסים באותו היום, לחץ לימודי שלא חוויתי מאז שנת 1992. אז היה לנו 'משפחה במשפט' ו'עמנואל קאנט'.

'משפחה במשפט' הוא סמינריון נחמד שגם צריך לכתוב בו עבודה ולקרוא ימבה של מאמרים. הגיל הממוצע של הסטודנטים בו הוא 25. יש בו עשרים ושבעה תלמידים לתואר ראשון, תלמיד שמסיים שנה רביעית ומתחיל תואר שני, ואותי, העוף המוזר. התחושה היא נוראית, רגל אחת בקבר. מצד שני אני כנראה הבנאדם היחיד שם שאי פעם הופיע בבית המשפט למשפחה, ואחד היחידים שכבר הקים משפחה. מה שמביא איזה תבלין של עשייה מעשית שחסר קצת לאחרים. לאמשנה. התכנים הם אחד לאחד התזה שלי ומה שאני רוצה שיהיה הדוקטורט, כך שביליתי שם שעתיים די מרתקות.

כולם שם יושבים עם הלפטופים, וזה מדהים. רובם בפייסבוק במהלך רוב השיעור. רק אני לא הצלחתי להתחבר שם לווי פי, אז רק כתבתי כל מילה שהמרצה אומרת, וסך הכל הייתה הרצאה מאוד מעניינת ומי שהיה בפייסבוק הפסיד. 

נו... עכשיו אני חייב. על פי ע"פ 91/80 משה בן מאיר כהן נ. מדינת ישראל, פ"ד לה (3) 281, את יסוד ה'שלא כדין' בעבירת האינוס שבין בעל לאישה, בודקים לפי הדין האישי. אז יצא שבין 1980 ל-1988 כשהחוק תוקן, לבעלים יהודים היה אסור לאנוס את נשותיהם, אבל למוסלמים ונוצרים מותר!  תנו לי מ'... תנו לי י'... תנו לי ל'... תנו לי ט'... מה קיבלתם? עוד הפעם? יותר חזק! הדוקטורט הזה נכתב מעצמו, אני אומר לכם. יש לי גם נושא סודי לעבודת הסמינריון, אבל לא אכתוב עליו כאן כל עוד לא קיבלתי אישור מהמרצה. רמז - במרכזו מילה עות'מאנית בת ארבע אותיות. 

דאהר, אגב, נלחם בעות'מאנים. עובדה. אנ'לא סגור על השאלה אם הוא היה הולך כמוני לנישואי לאס וגאס וגירושי רינו, שאני מתכוון להקים בבירה האיזורית צפת, אבל הוא עשה להם את המוות, וסך הכל די הגיע להם.

אחרי כן היה עמנואל קאנט. זה היה קורס חביב ביותר. הסטודנטים היו בוגרים יותר, חלקם בכלל לא משפטולוגים מה שהיה נורא נחמד. נשמתי אוויר פסגות בריא של פילוסופיה ומדע המדינה, שהיה די הכרחי אחרי השעתיים הטראומתיות הקודמות שהחזירו אותי למשפטים כאילו שבתי לספסל לימודי התואר הראשון ב-1988. המרצה המעולה פ' שהיא גם המנחה שלי בדוקטורט העבירה שלוש שעות מרתקות וגם חילקה תמונה שלו. פינת האיקונין שלי, המקום שתולים בו תמונות מעל למשטח העבודה בחדר שלי, כבר תפוסה עם השילוב המשונה של צ'ה גווארה והברמס - מרקסיסט ופוסט מרקסיסט בהתאמה, כך שעמנואל ירגיש שם לא בבית, אבל הערכתי את המחווה. בסך הכל היה מעניין, וכלל גם מה שאני נורא אוהב בקורסים, התייחסות לטקסטים מקוריים. למדתי גם מילה מגניבה בגרמנית אאופקלרונג (עם ה-ä האומלאוטית בקלרונג) וחשתי כאילו רוחו של עמנואל האיום שורה עלי. Sapere Aude - העז לדעת! עמנואל, מאמי, זה בדיוק מה שאני עושה.

המשך השבוע אמור להיות די עמוס, היום אני נפגש עם פ' לדון איתה במסמך שהעברתי של הצהרת הכוונות. יום ו' יוקדש ל'תורת המשפט סוגיות מתקדמות' שאם אני קורא את המפה נכון, זה הקורס העמוס והקשה של השנה. אבל אני ממריא בלחץ ובאתגר. אינטלקטואליים. בבית המשפט אני שונא את זה, אבל זה פחות או יותר מה שיש לי בשבוע הבא עלינו לטובה.

לאמשנה. כשאשוב מהאוניברסיטה מתחיל סוף השבוע. ביום ו' בערב אני מדבר בקהילה על פרשת ויקהל פקודי. יש לי דרשה מגניבה על עונש המוות הניתן בפרשה זו למחללי השבת. כדאי לבוא לשמוע. ביום שבת בבוקר אבקר את העגורים בביצת בית נטופה כשאני רכוב על אופני. יש למה לחכות. 

יום טוב ושבוע טוב לכולם.