הבלוג של אבו אלמוג

הלימודים האלו הם אשקרה קשים מאוד. הייתי רביעי חמישי שישי באוניברסיטה. שעות בספריה. כתבתי הצעה לעבודה סמינריונית. פה ושם וכזה ואחר. הגעתי ליום שישי בערב עם הלשון בחוץ. האם שלושה קורסים בסמסטר זה לא לחוץ מדי? עם הופעות בבתי המשפט בבוקר, ועוד להיות אבא וכל זה. ובכל הקושי הזה מחזיקה אותי ידיעה מנחמת אחת, שאני לא הולך להיות שר האוצר של מדינת ישראל.

תארו לכם שהיו אומרים לי פתאום להיות שר האוצר? שהמפלגה הדאהריסטית השיגה 19 מנדטים בבחירות, ואיזה קוניוקטורה פוליטית מוזרה למדי הושיבה אותי על כס שר האוצר. טוב. יש לי השכלה במשפטים, ותואר שני בדמוקרטיה. יש נגיעה בשוליים בכלכלה בשני התארים האלה, אבל לא באופן מסודר. אני פחות או יותר מאזן תקציב של עסק עם בין שבעה לעשרה עובדים, וגם בזה אני די כושל ואחותי כל הזמן אומרת לי מה לעשות. שלוש שנים כעוזר פרלמנטרי פחות או יותר לימדו אותי את עבודת הכנסת, ויש לי איזו הבנה פוליטית של איך פועלים במפלגת אופוזיציה של 3 ח"כים (הייתי עוזר פרלמנטרי במפ"ם בתקופה שבין התרגיל המסריח לבחירות 1992). גם אם נאמר שיש לי הבנה עילאית לגבי מהותו של הסוציאליזם, ורצון עז להגשימו עלי אדמות כלנין בשעתו, אין לי מושג איך לעשות את זה, ואני די בטוח שבתוך תקופה קצרה ביותר אביא לאסון כלכלי כבד, עד שאזכר בספרי ההיסטוריה לצידו של יורם ארידור. כנראה שאצטרך לדחות את ההצעה.

בכל פרמטר ופרמטר מהפרמטרים האלה אני עליון על יאיר לפיד. אין לו בגרות. השכלה פורמלית היא לא רק פורמלית. היא גם דרך חשיבה. תעודת בגרות (שלא לומר תארים אוניברסיטאיים) הם גם איזו גושפנקא שהבנאדם מסוגל לחשיבה מוסדרת, למאמץ שכלי מסוג מסויים, להיבחן ולעמוד בבדיקה של בודק חיצוני אובייקטיבי בנוגע לכשרים המנטליים וכיוצא בזה. מי שאין לו את זה, ולא בגלל בעיות סוציו אקונומיות שלא איפשרו לו את רכישת ההשכלה, חשוד בעיני. הבנאדם עבד כל החיים כשכיר. לא ניהל כלום מעולם. אפילו לא עסק זערורי כשלי. מעולם לא היה חלק מעשייה פוליטית כלשהי. הוא לוקח מאחוריו שובל של 18 ננסים בעלי נסיון וידע העולים על שלו אך במעט. מממ... לא אופטימי.

אבל הוא נדון לכישלון מראש. לא בגלל ששר אוצר צריך איזו תפיסה כלכלית ולו יש רק סיסמאות, וגם הן לא מי יודע מה ברורות. הוא נדון לכישלון מראש כי הוא נכנס עם ראש בריא למיטה חולה שהוצעה עבורו בכוונת מכוון.

בואו ניזכר בדיוק למה היו את הבחירות האלה שבהן התמודד לפיד וקיבל 19 מנדטים? וואלה... משהו עם התקציב... נכון מאוד. שתי נקודות. ביבי יודע שהוא יצטרך לעשות גזירות וקיצוצים כואבים בתקציב הדו שנתי שכבר מזמן היה צריך להעביר. הוא ביקש צ'ק פתוח ממפלגות הקואליציה (ש"ס וישראל ביתנו...) שיודיעו מראש שהם מסכימים לתקציב לפני שהוא יאמר את פרטי הגזירות, וזאת על מנת שהגזירות האלו לא יירשמו על שמו ואז ש"ס החברתיים ירוצו לבחירות על הטיקט של ביבי הרשע מקצץ וגוזר ואנחנו חברתיים. זה לא עבד כי ש"ס וישראל ביתנו לא ממש רצו לחתום על הצ'ק הזה, אז הוא הלך לבחירות. ועכשיו הגיע המטומטם שהתנדב לעשות בשביל ביבי את הצעדים הקשים האלה, וביבי יעמוד מהצד ויעשה נו נו נו, כשמישהו אחר אוכל את כל הביקורת והזעם הציבורי. 

יש עוד כמה סיבות טובות למה הוא ייכשל. ראשית 'נערי האוצר'. החבורה הזו שכבר שנים מורכבת מחבורה מצומצמת של אנשים שעושים שם כמה שנים, ואחרי כן הולכים לעשות קופה בשוק הפרטי, ובדרך כופים את הראייה הצרה שלהם והשקפת עולמם הקיצונית, הצליחה לכופף שרי אוצר וסתם שרים שהיה להם הרבה יותר ניסיון פוליטי וידע כלכלי מיאיר לפיד. בשביל יאיר לפיד ספר התקציב כתוב בתורכית עתיקה, ולא, גם עופר שלח וגם יעל גרמן לא יוכלו לעזור לו בזה, כי ספר התקציב זה מסמך שזר גם ל'מבוגרים האחראים ' ב'יש עתיד', וכן, זה נשמע כמו ארמית, אבל די סגור שגם רות קלדרון תרים ידיים אחרי שתי דקות. אז נערי האוצר יאכלו אותו בלי מלח. שר אוצר טירון פוליטי בלי שום ידע והבנה בכלכלה זה החלום שלהם כבר שנים. הוא לא יצליח לעשות שום דבר. הוא ייכנס למאבקים חסרי תוחלת. הם יתנו לו לטעות ולחטוף את המכה פעם, ופעמיים, ובפעם השלישית הוא כבר יעשה כל מה שהם אומרים לו, כי עוד מאוד יכאבו לו המכות מהפעמיים הראשונות. אז כל ההבטחות למעמד הביניים... נו... שוין. לחבר'ה האלה לא ממש איכפת ממעמד הביניים. גם לא מיאיר לפיד. יש להם אג'נדה מאוד ברורה, והם לא רואים את לפיד ממטר.

סיבה טובה נוספת היא שהוא שואל 'איפה הכסף'. בואו נראה איפה הכסף. במתנחלים אי אפשר לגעת, כי בנט לא ירשה. הכסף ימשיך לזרום לכיבוש. אבל זה לא העיקר. לשאלה 'איפה הכסף' במדינת ישראל יש ים של תשובות פופוליסטיות. חרדים, ערבים, מתנחלים, תלוי את מי אתה שואל. יש רק תשובה אחת נכונה, שכולם יודעים אותה ואף אחד לא מעז לומר אותה בקול, תקציב הביטחון. אז עוד פעם אנחנו מגיעים לזה שהמדובר בטירון חסר ידע והבנה פוליטיים העומד בפני המערכת הכי משומנת שכבר הכריעה גדולים ממנו. ועוד בשנה של כל כך הרבה איומים בטחוניים... ואיראן... וסוריה... וכיפת ברזל... והמטוס החמקן... ברור שכל קיצוץ יהיה חורבן הבית השלישי. ליאיר שלנו יש גם רקורד רשום ב"אני סומך מראש על כל מה שאומרת מערכת הביטחון". מרשם בדוק להמשך הגרעון התקציבי.

אז מאיפה יקצצו בכל מקרה? מהחרדים. אז מי שנוגע בקצבאות הילדים דופק את החרדים, אבל לא רק אותם. הוא דופק גם המון אנשים אחרים, במיוחד מהשכבות החלשות שהכסף הזה הוא לפעמים ההבדל בין לשרוד ללא לשרוד עבורם. יהיו כאן מאבקים נחמדים, מהסוג שכבר ראינו. לא ב-2011. הרבה לפני. בצעדה של ויקי כנאפו. מהסוג שמוציא את שר האוצר רע מאוד. אבל לא איכפת לי מהתדמית שלו. איכפת לי מכל האנשים שיידפקו ויאבדו את מקור מחייתם במסגרת המאבק הזה. ועוד משהו קטן - השילוב של מפלגת העבודה באופוזיציה וגזרות כלכליות אומר המון המון שביתות והשבתות. עופר עיני כבר מכין את המערכת. לא יהיה לו יום אחד שקט, ללפיד. בתחכום, בידע של המערכת הפוליטית והכלכלית, ובחכמת חיים, עיני שם את לפיד בכיס הקטן. אבל לפיד ירצה להתעקש ולהראות שהוא גבר. נראה לי שזה יתחיל דווקא במשהו משתק ומעצבן. נתב"ג. הימור די בטוח. קחו את זה בחשבון. בשנים הבאות הטיסה לא תצא בזמן.

ולא צריך לחכות הרבה. התקציב זה עניין של השבועות הקרובים. זה יהיה מיידי ומאוד כואב. לביבי כבר פחות איכפת. זה לא עניין שלו. עם שטייניץ, שהיה מהמפלגה שלו, הוא שיחק אותה שר אוצר על, ופחות או יותר אמר לו מה לעשות, כי את הצ'קים של שטייניץ הוא פרע באופן אישי. גם ההסדר הזה לא היה אידילי ולא הייתה שם תמיד אהבה גדולה. אבל את יאיר הוא יעזוב לנפשו. גם כי זה ייתן לו זמן ואנרגיות להתעסק בכל מיני דברים אחרים שחשובים לו, וגם כי יש כאן נפילה לתהום די עמוקה, והוא רוצה לעמוד על הסף ולראות מישהו אחר נופל. ביבי זה עוד סיבה שיאיר ייפול. כי איך שאני מכיר את הפרנויה שם, האימרה שלפיד יהיה ראש ממשלה עוד שנה וחצי נרשמה שם על הקיר באותיות זהב, וביבי רוצה את לפיד בעוד שנה וחצי כשר אוצר כושל, שמתעמת בלי סוף עם כל הסובבים אותו, לקראת התרסקות בבחירות. היחסים האלה ביבי לפיד התחילו בזה שביבי תמרן את לפיד לתיק האוצר, שאיך לומר, לא ממש מתאים לו, וגם כפה עליו כנראה ממשלה של 25 שרים, שזו הפרה ברוטאלית של ההבטחות של לפיד לבוחר. יכולת התמרון הזו של ביבי אל מול חוסר האונים הלפידי מבשרים המון דברים מעניינים בקדנציה הבאה.

אז מה? אז אפשר לצחוק על ממשלה של עיתונאים, ועל שר האוצר והשר לענייני ירושלים, שאיך לומר, אפילו לא ממש עיתונאים אלא יותר פיליטוניסטים. אבל זה נורא מצחיק כי יש לנו עוד 20 מדינות ספייר, שכשזו הנוכחית תלך לעזאזל יהיו לנו אותן בצד רק ליתר ביטחון. אז הבדיחה הזו, שר האוצר יאיר לפיד, היא עלינו, וכולנו נרגיש אותה חזק. תחזיקו חזק, חבר'ה, הולכת להיות נסיעה פרועה.

נסיים במשהו מתוק לסיום? טוב. אין לי מושג איך לקשור את זה לפוסט הזה, אבל בימים האחרונים כולם משמיעים את הסיקסטו רודריגז הזה, שהיה עליו את הסרט התיעודי באוסקר וכל זה. בהתחלה הייתי ספקן, כי הסיפור הזה נשמע קלישאי מדי מכדי להיות אמיתי. אבל אני שומע את המוזיקה הזו, ותשימו את כל הסיפור בצד, ואת האוסקר וכל זה, זו פשוט מוזיקה נהדרת. במיוחד השיר הזה - קרוסיפיי יור מיינד. גם מילים מעניינות וחכמות. שחק אותה רודריגז.