הבלוג של אבו אלמוג

נו, אז מה גרוע יותר? ביבי ליברמן אלי ישי או ביבי לפיד בנט? עוד מעט נדע, על בשרנו. 

ומה ההבדל בין טיפש של חורף וטיפש של קיץ? טיפש של קיץ נכנס לבית, והנה - טיפש. טיפש של חורף נכנס לבית, מוריד את מעילו, מסיר את הצעיף, פושט את ערדליו, והנה - טיפש. טיפש של חורף, עם זאת, מסוכן יותר, כי בין הכניסה לבית לבין הזיהוי כטיפש עוברות כמה וכמה שניות יקרות, בהן יכול הטיפש לגרום נזק רב מהסוג שטיפשים גורמים.

אז מה עדיף, גזען ופשיסט של חורף או גזען ופשיסט של קיץ? 

המדיניות היא אותה מדיניות. מירי רגב לא השתנתה וגם לא דני דנון. נוסף להם פייגלין (חגיגה אמיתית!) ועוד כתריסר אנשי 'הבית הלאומי' שמעבר לכסות הנורא נחמדה של בנט המאמי ושר הבדיחה והחידוד אורי אורבך, יש שם כמה קיצונים שיגרמו לנו לשכוח את השם 'אורית סטרוק' ולתייג אותה, באמת, כמו בוויקיפדיה, כפעילת זכויות אדם. הרכיב השלישי, לפיד, הוא רכיב אופורטוניסטי, שיישר קו עם השאר, סתם מחוסר מחשבה. המפלגה שלו היא שעטנז של אלוהים יודע מה. אבל יש שם נטייה נורא נחמדה להגדיר מהו 'ישראלי' ולסתום לכל השאר את הפה. כך, למשל, הזועביז לא ישראלים. אז מעלים את אחוז החסימה ל-4%, ונפטרים מכל הזועביז ביחד, ואולי גם מיהדות התורה בבחירות הבאות. זו כמובן גזענות של חורף, שגזעני הקיץ הולכים לחגוג עליה. הנה, העלו שוב מהאוב את הצעת החוק הזוועתית של דיכטר, 'חוק הלאום', שעיקרו 'הכפפת אופיה הדמוקרטי של המדינה לאופייה היהודי', ובואו נראה את ה'ישראלים' של לפיד מצביעים נגד הדבר הזה. פייר, נראה לי שדווקא לחבר'ה האלה יש הצעות חוק באמתחתם שישימו את דיכטר בכיס הקטן. זה הולך להיות הבון טון. 'מה ישראלי בעיניך'? עוד מעט נדע בדיוק.

נו... לפני כמה ימים ישבתי בחינה (היה נורא מוצלח. חינה תימנית אמיתית) והדעה הכללית ליד השולחן - מצביעי מרכז שמאל עד האחרון שבהם, הייתה שהממשלה החדשה המתבשלת, של גזעני הליכוד, מתנחלי הבית היהודי, ולפיד, היא דבר טוב כי היא 'תדפוק את החרדים'.

ובאמת, מה היא יכולה לעשות? 

ככה, את תהליך השלום אי אפשר לקדם, כי סך הכל זו ממשלה שמבוססת על המתנחלים הכי קיצוניים מסיעתו של אורי אריאל. ציפי תעשה קולות נחמדים ותצעד על השטיח האדום, אבל את מדיניות החוץ ינהל בשלט רחוק שר החוץ המושעה ליברמן, ובאופן יותר הדוק שר החוץ בפועל, המכונה סגן שר החוץ, זאב - אלקין סטייל - אלקין. אנשים טובים כמו מצנע, ופרץ, וליבני, וכל מיני יעל גרמן, ירימו את היד בעד הממשלה הזו שוב ושוב, כי יבטיחו להם כל מיני הבטחות. שלום שמלום. תציצו בפייסבוק. רצים שם הקליפים של בנט מהבחירות עם ההסברים למה אף פעם לא יהיה כאן שלום, ואיך כדאי לספח את הגדה. זה מה שהולך לקרות. מלפיד לא שמענו ממש התבטאויות בעניין הזה. כן יהיה פוטו אופ עם אובמה. אבל הוא יילך לכיוון שהשאר ילכו, כי אין לו ממש פתרון, אין לו ממש תכנית, אין לו ממש אידיאולוגיה, ומה שקורה בשטחים מעניין לו את התחת. אה... כמובן. גרים שם 'ישראלים', שצריך לאחד אותם עם יתר הישראלים ואסור להפלות אותם. לכן פתח את מסע הבחירות באריאל. הראייה הזו מחקה את הקו הירוק, ויחד איתו כל סיכוי לשלום. נמשיך הלאה.

במישור הפנימי - נישואים אזרחיים? פחחח.... על אלי בן דהן שמעתם? והרב הראשי הבא הרב סתיו? הוא המועמד של יש עתיד.  כמובן בשם ה'ישראליות' כי 'הוא וילדיו שירתו בצה"ל והוא מעורב בחברה הישראלית'. אז הנה הנישואים האזרחיים שלכם.

כלכלה - יעקב פרי אומר לכם משהו? מעמד בינוני עאלק. מה שהיה הוא שיהיה. 'אחי העבדים'... בסבבה אגוזים. יש פוסט מלפני שבוע בערך שמנתח את התפקוד העתידי של לפיד כשר האוצר. אני לא רוצה לחזור על הדברים. אני פסימי.

מה נשאר? לדפוק את החרדים! בגיוס! בלימודי ליבה! בתקציבים! בקצבאות הילדים! החרדים האלה, להכות בהם איפה שכואב, בכיס! לבקו"ם! וזה טוב. צריך מישהו עם ביצים שיעשה את זה אחת ולתמיד, ואחרי כן אפשר לנסות להמשיך עם השלום שמלום, ואולי קצת לשפר את המצב של מעמד הביניים.

לא נכנס כאן לשאלות אמפיריות כמו למה צה"ל לעזאזל צריך את החרדים, אוכלוסייה שקליטתה בעייתית, המוטיבציה שלה לשרת אפסית, והיכולת שלה לשרת בצבא מודרני שדורש אנגלית ומתימטיקה ברמה בסיסית - כדי להפעיל מערכות ממוחשבות שנמצאות כיום אפילו אצל החפ"ש הכי חפ"ש, היא לא קיימת. נשאל את עצמנו מה בדיוק מפריע לנו בזה שהם לא מתגייסים?

אני נתתי שלוש שנים בשירות קרבי, ועשרים ושתיים במילואים. השתתפתי בשתי אינתיפאדות, קצת (הרבה) לבנון, עזה בכמויות, בית לחם בחומת מגן. בשנים טובות הייתי נותן גם ארבעים וחמישה יום. ב-1991 מלחמת המפרץ נתתי יותר משבעים יום. קו רגיל של 35 יום, 28 יום צו 8, ואימון של 14 יום. כמה זה ביחד? הייתי אז תלמיד שנה ג' משפטים. לא השנה הכי קלה. קניין שגם ככה לא היה קל, ראיות, שני סמינריונים, והלהיט - משפט בין לאומי פרטי, קורס המתנהל בשפה הסינית העתיקה, שהציון הסופי שלי בו היה 57, ובאמת באמת שהגיעה לי כל נקודה. החרדים לא שירתו. הקימו משפחה. למדו בסבבה, התקדמו בחיים.

מפריע לי? לא ממש. אני מניח שאני עשיר יותר מהחרדי הממוצע. כי אני עובד ואשתי עובדת, שנינו מרוויחים בסדר. עורכי דין וזה. יש לנו שני ילדים. למרות הצורך לעשות מילואים, שדי הפריע לי בקריירה, והעובדה שהתחלתי ללמוד לא בגיל 18 אלא בגיל 21, הסתדרתי לא רע. השירות גם תרם לי, גם מבחינה אישית, המדובר בחוויה מעשירה ומעמיקה שלא הייתי מוותר עליה. התנדבתי מספר שנים לאחר שעברתי את הגיל. היחידה הייתה צריכה אותי? אמרו לי שכן, אבל אני חושב שהיו מסתדרים בלעדי. אני הייתי צריך את היחידה. בטקס הפטור בכיתי בדמעות שליש. לא רציתי שזה ייגמר.

אם תשאלו אותי מה היה עדיף לי, בהנחה שמילוי המצוות על פי הדגם החרדי לא משחק תפקיד (רפורמי שכמותי. גוי! כופר! תתבייש! מתבייש. נמשיך הלאה) להיות חרדי עני שלומד תורה עם שבעה ילדים שתלוי לפרנסתו במשכורת אחת וקצבאות ילדים, או עורך דין בעל משרד פרטי עם שני ילדים ושתי משכורות, אלך בבקשה על וילון מס' 2. כן, כולל מילואים. 

אז מה זה מפריע לנו שהם לא עושים צבא? שוויון בנטל? מיי תוכעס. נשמות, בשנייה שתסבירו לי איך מסלול 'ישיבות ההסדר' של שי פירון מיש עתיד, ורובה ומניינה של סיעת 'הבית הלאומי' הוא שוויון בנטל, ואיך השנה וארבעה חודשים נטו של פקאקטה שירות של ההסדרניקים שווים לשלוש שנים של חילוני בסדיר, אני מתחייב להצביע לסירוגין הבית הלאומי ויש עתיד בכל מערכות הבחירות הבאות.

אז ככה. זה הטריק הגזעני הכי פשוט והכי ישן בספר הטריקים הגזעניים. אנחנו 'ישראלים'. אתם 'מיוחדים'. בקיצור - לסמן את האוכלוסייה החלשה, המוחלשת, הענייה, השונה, תסלחו לי, היהודית. לרדת עליה בכל הכוח. להמשיך בינתיים בסבבה במדיניות הכלכלית של הגדלת הפערים החברתיים, התספורות לטייקונים וההתחנפות לבעלי ההון, ובכיבוש, כשהחבר'ה עסוקים בלדפוק את החלשים, וזה משתיק אותם, כי כמה שרע לך, תמיד טוב שיש מישהו יותר דפוק ממך שאפשר לרדת עליו עד הסוף. אז אצל אלי ישי, הגזען של קיץ, אלו היו העובדים הזרים. אצל הגזענים של חורף אלו יהיו החרדים. אותו דבר. למרות שיש צדק פואטי בזה שהגזענות שישי הפנה כלפי אחרים תופנה מעתה אליו, זה לא ממתיק את הגלולה המרה. שינאה היא שינאה היא שינאה. מדיניות המבוססת על שינאה, דיכוי, נקיטת צעדים כנגד מיעוט מוחלש ומסומן, היא מדיניות שכל אדם בר דעת צריך להתנגד לה. נקודה.

אז לממשלה החדשה מתנגדים מהתחלה. לא מאה ימי חסד, ולא בטיח. וצועדים יד ביד עם החרדים. אנחנו רוצים תשובות אמיתיות לבעיות הכלכליות. רוצים להפסיק את הכיבוש. אפשר לצעוד במסלולים האלה יחד עם החרדים. אפשר לחדש את הברית ההיסטורית. העיניים שלהם עומדות להיפקח, וכשזה יקרה יש כאן כוח שאפשר להסתייע בו במאבקים החשובים והגדולים שעד עתה היינו בהם משני צידי המתרס.

ואסיים במשהו שהוא מאוד רחוק מממתק אמיתי. יותר קרוב לראפ קבאב במקדונלדס. משהו תעשייתי, אמריקאי, בלי טעם אמיתי, שעבר איזה נסיון להתאים אותו לטעם הישראלי, לא ממש טעים, לא ממש משביע, בעל ערך קלורי גבוה. לא ממש מזין. זה כמובן השיר 'הישראלי האחרון' של לפיד בביצועו של רמי קליינשטיין.

"אני לא חרדי, לא ערבי, לא משהו מיוחד 
לפעמים נדמה לי שהחיים שלי עברו ליד 
עוד זוכר איך הרגשתי אז שאני המדינה 
היינו חלק מאותו השבט וגדלנו באותה שכונה"

כמה יהירות. כמה גזענות. כמה אפלייה. וכבר שם גישת לואי ה-14 - L'etat c'est moi. הרגשתי שאני המדינה. לא פחות. חברים, יש פסיכיאטר בסביבה? יש כאן מקרה חריף של שגעון גדלות. נו. קליינשטיין. שחק אותה. אבין אתכם גם אם לא תלחצו על פליי. בפוסט שעבר יש קליפ מתוק של ראסל הולקומב. אפשר לשמוע אותו עוד הפעם.