הבלוג של אבו אלמוג

עוזי וייל הוא גיבור אמיתי שלי. גם לסולטנות הדאהריסטית חדרו עלילות השער האחורי, למרות שזה עניין מאוד מאוד תלביבי, וכמובן שראיתי 'החמישיה הקאמרית' וכל זה. טוב, את 'המשרד' לא ראיתי, כי יש לי אלרגיה לדביר בנדק, אבל אני בטוח שזה נורא מצחיק. אחרי כן נהייתי עוקב שלו בפייסבוק, והוא יצר שם דמויות מרתקות ומצחיקות, ועד היום כשאומרים לי ד"ר כרמון אני נתקף בצחוק בלתי נשלט, משהו כמו שי פירון שחושב על החדרת חפצים אסורים לבתי הסוהר. נורא כיף להיות עוקב של וייל בפייסבוק. פעם בכמה ימים הוא יוצא בהברקה ממש נהדרת, ואז אפשר לשתף אותה ולהרגיש כאילו אתה, שגם אם היית יושב מכאן עד מחרתיים וחושב לא היית מבריק חצי מזה, קצת שותף להברקה הזו. דווקא בזמן האחרון הוא קצת השתמש בחשבון הפייסבוק שלו לעשות קצת יח"צ ל'משרד', וזה קצת עלה על העצבים, אבל זו לא הסיבה שנורא התאכזבתי ממנו ושאני כועס עליו. 

וייל כתב ספר חדש שנקרא "חמישה חלומות', והוציא אותו למכירה מוקדמת באינטרנט, ואיזה אלפיים אנשים קנו את זה מראש, ושילמו לו משהו כמו 128,000 ש"ח. שזה לא רע בכלל. כנראה שנוצר שם רושם שוייל מוציא את הספר בעצמו, ווייל קצת תרם לזה כשדיבר בווידאו שערך על 'ארבע במאה' וקצת אמר את מה שכל הסופרים חושבים על הדברים האלה, ויש אנשים שבאמת חשבו שוייל עורך ומוציא את הספר בעצמו. אז עכשיו הסתבר שהוא מוציא את הספר ב'מודן' וכולם נורא מאוכזבים. מי שרוצה תיאור מסודר כולל לינקים לקטעי הוידאו של וייל (שדרך אגב באמת באמת מצחיקים) אז זה מה שיש לוולווט להגיד על זה, ובדרך כלל זה גם די ממצה את הנקודה, כמו ולווט, ואסתי סגל נורא התאכזבה ומסבירה למה. 

אז גם אני התאכזבתי. לא שקניתי את הספר. אני חושב שלא האמנתי שהקסם הויילי עובד בספרות כמו בטלוויזיה, אינטרנט, וטור בשער אחורי של עיתון. אני חושב שזה דברים שונים, ונטל ההוכחה עליו. בקיצור, אם מישהו לא יגיד לי שזה פיצוץ אני לא קונה, כי את תקציב התרבות שלי אני שומר לדברים שאני יותר אוהב. דרך אגב - הלהיט האחרון שאני כותב עליו כאן כבר כמה זמן 'חוליית הבריונים' של איגן, זה בפירוש קנייה שלי שנבעה מהמלצה של וייל בפייסבוק. אבל יש אחרים שרק שמעו את השם 'עוזי וייל' ושלחו את היד לארנק. הלוואי עלי קהל כזה, באמת.

אז למרות שלא אני זה שעבדו עליו בעיניים, אני כועס. והנה באמת למה -

יש בעייה באינטראקציה בין סופר - הוצאה - רשת חנויות - קהל. משהו שם לא עובד. זה ברור כבר כמה שנים, וזה הוביל לכל מיני תופעות עם שמות כמו 'ארבע במאה' ו'חוק הספרים'. יש המון המון אנשים שחושבים שהאינטרנט הוא הדרך לפתור את הבעייה הזו.

אז 'מכירה מוקדמת' דרך האינטרנט או 'גיוס כספים' זה דבר שנעשה, וזו דרך אחת לנסות לעקוף את ההוצאה והרשת ולהגיע ישר לקורא, אם במכירה של הספר, או בגיוס כספים להוצאתו. ורד טוכטרמן עשתה את זה לא מזמן, הצליחה לא רע וזכתה ממני לשבחים. אבל עם כל הכבוד (ויש, בטונות) ורד היא לא עוזי, הקהל שלה מצומצם יותר, והשם שלה נושא פחות משקל. מה לעשות, גם שלי. עוזי היה יכול לעשות את זה בגדול ולפרוץ את הדרך לכולנו, ובסוף כשהסתבר שזה לא זה וזה עוד טריק שבסופו של דבר עומד מאחוריו גוף ממוסד (ואני באמת לא יודע כמה הולך לעוזי מהמכירה הזו וכמה למודן אבל הדעת נותנת שכמה וכמה שקלים מהסכומים שהגיעו 'לעוזי' במבצע מגיעים בסופו של דבר גם למי שהשקיע בעריכה, בעיצוב, בהדפסה) אז כל מי שחשב שאנחנו נמצאים לקראת עידן חדש ושפתרנו את הבעייה, חטף זץ על הראש והבין שהלכנו צעד גדול אחורה.

אז זהו, שלא, וכאן מגיעה האופטימיות. מחר או מחרתיים אנשים ישכחו את הסיפור הזה. אני מבטיח. יהיו אנשים שיעשו את אותו הדבר באמת, בלי טריק, וזה יתפוס. יהיו יותר אנשים סקפטיים, והמודל הזה יספוג מהלומה קטנה, אבל זה כל כך נוח, ואם מסמנים נכון את המטרה ואת קהל היעד (נאמר, לא למכור ספר, אבל לעשות קצת כסף כדי לקבל זמן לכתוב אותו, כמו ורד) אז זה יכול להיות באמת דבר טוב. זו הקידמה, וזה העתיד, ואת העתיד גם עוזי וייל לא יכול לעצור.

אני יודע על כמה וכמה אנשים נורא מוכשרים שעומדים ממש לפני מהלך דומה (למשל רוני גלבפיש שכתבה אתמול "איזה כיף זה ששבוע לפני שאני מעלה את הקיקסטארטר שלי להוצאת ספר באופן עצמאי כולם בעצבים על השיטה.") ואסור אסור אסור לוותר. רוני, רוצי בכיף על הקיקסטארטר. אני אישית אתרום את הכמה שקלים שלי, וגם אנסה להפיץ ולעודד כמה שאפשר. ואם יש עוד מישהו, אז לרוני גלבפיש יש לי יחס מיוחד, ושם הכל נמכר מראש, אבל אני מבטיח להסתכל באופן אוהד, ולהתייחס לספר בדיוק כאילו הייתי רואה אותו על המדף בחנות הספרים. לעלעל, לשקול באהדה, ולרכוש או לא לרכוש לפי האיכות של הספר ולא לפי שום דבר אחר. וזה יתרון גדול, כי בחנות האמיתית רק אחוז קטן מהספרים זוכה לכך שאני אעלעל בהם. 

זו הדרך, וזה העתיד, ומי שמספיק אמיץ וחכם ופורץ דרך בשביל כולנו לעשות את הצעד הזה, יבורך.

למי שהתעניין ספציפית אני באמצע של התחלה של איזה משהו. הדוקטורט הזיז את דאהר והזומבים הצידה, אבל אז צץ משהו ותפס את מקומו. הכותרת הזמנית היא 'הנסיכה'. אבל זה הולך לאט כי באמת אין זמן, וגם צריך זמן מה עד שההשפעה של קאנט תפוג כי בזמן האחרון כל מה שאני כותב נשמע כמו 'אף על פי כן, יש תכלית אחת שאפשר באמת להניח שהיא ממשית בשביל כל הישים התבוניים - שהרי ציוויים חלים עליהם בהיותם יישים תלויים' וזה בלתי קריא. אני לא יודע איך לקאנט זה עבד. אבל כשזה יסתיים, אני מתכנן לבלות את יולי אוגוסט בכתיבה (המבחן בתורת המשפט הוא ב-12 ביולי. את העבודה הגדולה על קאנט אני צריך להגיש עד סוף יוני) ולהגיע לספטמבר עם ספר מוכן. ואז אולי אשתעשע באינטרנט, ואולי אמכור שוב את נשמתי להוצאה, ואולי משהו אחר. נראה.

אז מה? נסיים במשהו נחמד של עוזי וייל. לדעתי הדבר הכי טוב שהוא עשה, שבכיף הוצאתי עליו את כספי אי אז בשנת 1997 הוא תרגומי שירה של ריימונד קארבר. והנה טעימה משיר שנקרא 'בשביל טס'. אז היום זה בשביל ש', ושיהיה לכם יום נהדר ובאמת שבוע הספר טוב לכולם.

'כששכבתי שם בעיניים עצומות,

בדיוק אחרי שדמיינתי איך זה יהיה,

אם באמת לא אקום יותר, חשבתי עלייך.

פתחתי את עיני וקמתי מייד על רגלי

וחזרתי שוב להיות מאושר.

אני אסיר תודה לך, את מבינה, רציתי לומר לך."