הבלוג של אבו אלמוג

גם אני הצטערתי על לכתו של קניוק, ועמדתי קצת משתאה מול האבל הציבורי הנרחב ומול ההתבטאויות שיותר תאמו למותו של נביא זעם בדמי ימיו, מאשר לסופר זקן ושבע ימים. 

כמעט ולא אתייחס, מבורות גרידא, לקורפוס הספרותי (הנהדר, אם מותר) שהותיר אחריו. הטוב ביותר שלו הוא לדעתי 'חיים על נייר זכוכית', המתאר את סצינת הג'אז בארצות הברית בשנות החמישים שהיה לקניוק את הכבוד להסתופף בחסותה. אוסיף שמעבר לכל ההתייחסויות בתקשורת, ההתייחסות היפה ביותר הייתה של טל השילוני בתכנית הערב ב-88 FM שפתחה את התכנית בקטע של צ'רלי פרקר ולאחריו קטע של בילי הולידיי. אבל אם ספריו היו כל מה שהותיר אחריו, בעידן בור ועם הארץ זה, גם סופרים גדולים ממנו הלכו לעולמם, מבלי שהאבל הפומבי יהיה רב כל כך. לא על קניוק הסופר אבלו האבלים כי אם על קניוק ההוגה, המטיף בשער.

הוא לא הותיר אחריו משנה כתובה מסודרת. מספר מאמרים, בלוג, 'צוואה' שפורסמה בכלי התקשורת ולא הבנתי מאין נלקחה. גם המאמרים עצמם - זועמים, קשים וכבדים הם לטעמי מאוד מבולבלים, וחסרים את היובש והקוהרנטיות שיכולים להגיד כי לאשורו של דבר תמך קניוק בזה או בזה. השאלה היא לא במה תמך קניוק, אלא מי היה. הוא היה אחרון האחוסלים. לאלו מאיתנו שאינם בקיאים בז'רגון הסוציולוגי אוסיף כי אחוסל הוא ראשי תיבות שהמציא המנוח ברוך קימרלינג ל'אשכנזי, חילוני, ותיק, סוציאליסט, לאומי'. וקניוק היה כל אחד ואחד מאלו. הביטוי האחרון של אנשים אלו, שהקימו את המדינה, שלטו בה ללא מצרים כמה עשורים, ובילו את העשורים שלאחר אבדן השלטון, כקניוק, כשהם ממורמרים וזועפים. אצל קניוק הגיעה המרירות לשיאים של מרירות, ואף של אלימות כמו הנובלה 'נבלות' בה מחסלים שלושה פלמחניקים את צעירי תל אביב, שעובדה גם לסדרת טלוויזיה שלא ממש טרחתי. 

וכאשר השאלה 'מיהו יורם קניוק' היא הנשאלת, כדי להבין 'מה חשב' או 'מה סימל', אין טוב מלפנות לדפי הפסיקה. יצירותיו של קניוק, כמו כל פרוזה עברית (ושלי אינה יוצאת מגדר זה) תישכחנה. מי זוכר מה כתב בן דורו בן אמוץ (זיונים, משהו, לא?) או ס. יזהר (היה הספר הזה עם השם המצחיק. שלבמים? צלהפים? נורא ארוך. מיליונת'לפים עמודים מי יכול לקרוא?) הן תישארנה בין כתלי האקדמיה, ומכיוון שהן לא 'ספרות גדולה' ממש כמו יצירותיו של יזהר, תילמדנה אולי בתוך כמה עשרות שנים כקוריוז, ואולי תיעלמנה כליל. אבל הפסיקה תישאר לנצח, כי ככה זה בפד"י. כך גם אני - שאיני מתיימר להגיע למעלתו של קניוק - בטוח שלאחר ששת הספרים שפירסמתי אזכר, אם בכלל, בעוד כמה עשרות שנים, רק בשל תפקידי בעניין איובי נ. שמואלי, שפורסם בפ"ד נ (4) 444. כי ספר מתח על בלשית עיוורת בעין אחת מעפולה יש הרבה, והחדשים תמיד טובים יותר מהישנים (ומי זוכר כיום אפילו את ליזי בדיחי?) אבל אנשים תמיד ירצו לדעת מה קורה אם סעיף בצוואה נפסל. זו דרכו של עולם. קניוק ייזכר תמיד בזכות המרצת הפתיחה 25477-05-11 קניוק נגד שר הפנים.  אל תלחצו על הקישור הזה. זה קישור לרשימה שלי מהתקופה בה ניתן פסק הדין, שכוללת ניתוח משפטי די עמוק. כאן אני רוצה ללכת למקומות אחרים. 

אז מה היה שם? קניוק עתר כנגד שר הפנים כי יוכרז שאינו יהודי, ובית המשפט קיבל את העתירה וחייב לרשום את קניוק במרשם האוכלוסין כחסר דת. כאן מקור חולשתו של האחוסל האחרון. במעשה המתריס הזה.

צריך לפרק את האמירה הסימבולית שנאמרת כאן לגורמים. הניתוח צריך להיות סוציולוגי ומשפטי, ולא לדאוג, אני משאיר את בורדייה והחבר'ה בצד, למרות שפייר יש להם מה להגיד בעניין. אז הבעייה של קניוק היא עם שיטת המילט, המסווגת את תושבי ישראל לעדות דתיות היכולות להינשא ולהתגרש רק בינן ובין עצמן. זה לא טוב לו, כי בגלל שהתחתן בחו"ל עם גויה (והמילט מאפשר את זה) נכדו נרשם כמי שאינו יהודי, וזה עלה לקניוק על העצבים. 

יש כמה דרכים להסתכל במצב הזה בו הסב רשום במילט היהודי בעוד נכדו מוגדר כ'חסר דת'. הדרך האחת היא למרוד כנגד הממסד הדתי, וזה מה שקניוק עשה. הוא לא הבין כיצד אחוסל כמותו, שהוא לב ליבו של הממסד היהודי בארץ ישראל, האיש שהקים את המדינה במו ידיו, ועמוד השידרה שלה, יכול להוליד נכד שמושלך אל המילט הנחות יותר, ביחד עם עולים מרוסיה. הטענה המשתמעת היא 'לא משנה אם הוא יהודי על פי ההלכה. דבר ראשון הוא נכד שלי, והוא גדל בתרבות היהודית, ולכן הוא יהודי כמותי. ולכן, אם אינכם רוצים לרשום אותו כיהודי, אנא מחקו גם אותי מהמרשם הזה. לא בגלל שאיני יהודי. אני יהודי בכל מובן אפשרי של המילה. בגלל שאז תראו את האבסורד ברישום של לאום על פי קריטריונים דתיים".

האם הצליח בכך? לכאורה כן, כי ראשית, עשה הרבה רעש, ושנית השופט חייב את פקיד המרשם לשנות את הרישום חסר המשמעות מ'יהודי' ל'חסר דת'. הרישום הוא חסר משמעות לא בעיני אלא בעיני החוק. סעיף 3 לחוק מרשם האוכלוסין קובע כי הרישום הזה של פריט הלאום 'אינו ראיה לתכנו'. זאת אומרת אם ממש רוצים לבדוק אם קניוק יהודי או לא (כמו במקומות בהם למילט חשיבות ממשית - נישואים וגירושים, למשל) הרישום הזה לא ממש נחשב. וכאן הכישלון. כי קניוק לא הצליח להיפטר מהממסד הרבני. הוא הצליח להרגיז אותו יופי, אבל הסיווג המילטי שלו נשאר אותו דבר. כי את הסיווג הזה לא קובעת הרשות החילונית של משרד הפנים. המחוקק הותיר את מלאכת הסיווג לרשות הדתית, וזו ראתה ותמשיך לראות בקניוק יהודי.

הקרב האמיתי של קניוק היה צריך להיות כנגד עצם השיטה. כנגד הסיווג עצמו. כנגד החלוקה של האזרחים לקבוצות אתניות שממנה נגזרות זכויות וחובות. אבל הדור שהקים את המדינה הקים גם את השיטה. השיטה הזו ימיה כימי המדינה. קניוק אינו יוצא כנגדה. לא כנגד עצם הסיווג הוא יצא, אלא כנגד הסמכות של הממסד הדתי לסווג. ככל שמקבלים את השיטה - הבנויה על עוול בסיסי, הרי שהשאלה 'מי מסווג' צריכה להיגזר על פי ההגיון הפנימי של השיטה, וזה מחייב את הסיווג 'הדתי' שהקריטריונים שלו הם קריטריונים הלכתיים, חדים וברורים, ולא הקריטריון הקניוקי החילוני האמורפי, שיכול להוביל לכך שמקרי ביניים ש'אינם ראויים' ייכנסו למילט העליון, וייהנו - שלא כדין - מכל המנעמים שנותנת החברה הישראלית לבני הקאסטה העליונה. מאבקו של קניוק בזהותו של המסווג נועד לכישלון מראש.

האם יכול היה להיות גם אחרת? קניוק היה מודע מאוד לשיטה, לפגמיה וליתרונותיה. כל הקורא את 'ערבי טוב' (הנסוב כל כולו סביב הסיווג המילטי, כשהוא מתאר את משבר הזהות של יוסף - יוסוף, בן ליהודיה ולערבי) מבחין במודעות לבעייה, אך הבסיס המפלה, המסווג, המעניק זכויות וחובות מלידה, הוא הבסיס שלמענו לחם קניוק ב-1948 כדי לייסד את מדינת המילט. במלחמתו ב-2011 לא יכול היה לצאת כנגדו. 

ייתכן שקניוק היה אחרון האחוסלים. אלו הולכים ומתמעטים. הדור הצעיר מיהר לאמץ את המאבק הקניוקי. רוח הזמן מתנגדת לסיווג הדתי. רוח הזמן רוצה נישואים אזרחיים. רוח הזמן רוצה נישואים גאים. רוח הזמן רוצה גיוס חרדים. אבל תמיד, כשמגיעים לביטול הסיווג, מישהו משתפן. משהו קורה. היינו בסרט הזה יותר מדי פעמים. הבסיס הגזעני, המפלה, של שיטת המילט, הוא כזה שאי אפשר לוותר עליו. אי אפשר לחשוב על חיים בלעדיו. כך גם יאיר לפיד, למשל, שבעודו נואם בעד נישואי גאים ב'מצעד הגאווה' (עד כמה שגאינו החביבים והעוקצניים שם איפשרו לו לנאום, ואני גאה בכם), הורה, מאחורי הגב, לחברי סיעתו, להצביע כנגד הצעת החוק של סתיו שפיר לנישואי גאים. נישואי גאים יכולים להביא לנישואים אזרחיים, ואלו יכולים למוטט את שיטת המילט, ואז התשובה לשאלה 'מיהו ישראלי' לא תישאר התשובה של לפיד (ובמידה רבה גם של קניוק) - מי שנראה כמוני וחושב כמוני, אלא שזו תהיה תשובה שונה בתכלית. ולזה לא נוכל לתת לקרות, נכון?

נוח לך בשלום על משכבך יורם. עשית די. אנחנו אסירי תודה. בבואך לגן עדן תקדם את פניך אישה כהת עור, בשיר יפה. אני מביא אותו כאן.