הבלוג של אבו אלמוג

כל אחד מאלו יכול להיות פוסט נפרד.

* מקריות גרידא או טרנסצנדנטליזם היסטורי? שנות חייו של דאהר אל עומר חופפות כמעט לאלו של עמנואל קאנט! האם ידע הגאון מקניגסברג על עצם קיומו של שליט הגליל? האם ידע שליט הגליל על התעוררותו של הפילוסוף מתרדמתו הדוגמטית? האם עותק חדש מן הדפוס של "ביקורת התבונה הטהורה" מצא את דרכו לעכו?האם כתונת הלילה של הפילוסוף הייתה עשויה מ'כותנת עכו'?

* עוד פעם מנסים לעבוד עלינו בעיניים עם 'ברית הזוגיות'. לא יצא מזה כלום מכמה סיבות - ההסכם הקואליציוני נותן את זכות הווטו לבנט, ולזה יש מניות בשיטת המילט, והוא לא ימהר לוותר על המונופול. החבר'ה מיש עתיד לא רציניים. כבר היינו בכל הסיפור של וועדה ב-2004 ובסוף יצא מזה חוק הגטו הרוסי המכונה 'חוק ברית הזוגיות לחסרי דת'. כוונות יפות מצטלמות יפה בטלוויזיה. אף זוג עוד לא בא בברית זוגיות בשלהן (קאנט לא היה מסכים איתי כי כידוע אין דבר טוב בעולם פרט לרצון הטוב. אבל קאנט לא רצה להתחתן בכלל).

* המכירה של ווייז לגוגל זה רק בשביל להשלים את אפשרויות המעקב וצבירת הנתונים אחרי כל אחד מאיתנו. אני לא הייתי מתלהב. גם זה שעוברים לישראלים מיליארד דולר זה לא גליק גדול. מה, זה עובר לסבתא שלי? זה עובר לידיים פרטיות, אני לא סגור שישלמו על זה מס, זה בטח יהפוך לרווחים כלואים או משהו - לא שאני יודע משהו ספציפי, אבל מיליארד דולר יכולים לקנות שירותי ראיית חשבון ותכנון מס ברמות על - ובניגוד ללואו טק, שבונה תשתיות ויוצר מקומות עבודה, הון של הייטק נשאר למעלה.

* ג'ניפר איגן 'מפגש עם חוליית הבריונים'. כבר כמה זמן שאני רוצה לכתוב פוסט מסודר. לא יוצא. בקיצור - אכזבה. היא כל כך מתאמצת לכתוב 'ספרות גדולה' שהמאמץ ניכר בספר, ומחליש מאוד את כוחו. דווקא מה שנראה כמו גימיק, הקטע שכתוב במצגת 'פאואר פוינט' הוא הקטע היפה והמרגש בספר - ועם זאת כל כך בורגני! - ספוילר - הגיבורה עוברת כל כך הרבה במהלך הספר רק בשביל להתחתן עם אהוב נעוריה ולגדל שני ילדים באיזה חווה סולארית ואקולוגית - בקיצור - תקראו, אבל אל תצפו ליותר מדי.

* איגן כתבה בפאואר פוינט וזכתה בפרס פוליצר. את ספרי הבא "דאהר והזומבים" אני כותב באקסל. אקסל מתחרז עם פרס נובל.

* היום הבגרות בלשון. בשלושים השנים שחלפו מהבגרות שלי בלשון המקצוע עבר טרנספורמציה מ'דקדוק' ל'לשון'. אנחנו היינו לומדים לזה כל השנה כמו משוגעים, ועושים את זה כבחינה יחידה (היה גם משהו מצחיק, בשרטוט, לצייר בורג או משהו. לא רציני) ומשקיעים בזה את הנשמה. אצל אלמוג נתנו חמש בחינות קטנות בכיתה י'. דקדוק זו הבחינה הרביעית וכבר שום דבר לא ממש מזיז לה. ישבה אתמול עם החבר'ה ולמדה קצת, או שריכלה קצת, או שאלוהים יודע מה הם עשו שם עד אמצע הלילה. בכל אופן סימסה לי עשיו ש'היה ממש סבבה'. עד כמה שמשפט תת תקני זה מנוגד (קאונטרפרודוקטיבי) לעצם המהות של בחינה בדקדוק, נותר רק לקוות שאכן היה ממש סבבה, אם לא סבבה אגוזים.

* ומה זה המיקוד הזה? גיליתי שני דברים. ראשית - שחלק גדול מאוד מבני האדם יודעים היסטוריה רק ממה שלמדו בבית הספר. שנית, שבגלל המיקוד הם לומדים מעט מאוד. בתי תחיה (חיים ארוכים ומאושרים) ותמות (בעוד הרבה מאוד שנים) מבלי לדעת מיהו אלכסנדר ינאי. פשוט כי זה לא במיקוד. פירון, זה בסדר? האם לדעתך חיים העוברים מבלי לדעת מיהו אלכסנדר ינאי הם חיים ששווה לחיותם? אני מבין שבשנה הבאה לא יהיה מיקוד, אבל ילמדו מראש רק את השבריר הזעיר של המידע שצריך לדעת לבחינה. עוד עבודה בעיניים נוסח 'יש עתיד'.

* מתבשל פוסט ארוך ודוגמטי בשאלה למה לומדים בתיכון פיזיקה חובה ולא פילוסופיה חובה. היה דיון בפייסבוק שלי שכבר הגיע ל-70 תגובות, רובן מאוד מעניינות.

* אני לא גרופי של הנשיא החדש של איראן, אבל בוגי יצא אידיוט איך שלא תסתכלו על זה. זה לא מפתיע, הוא אידיוט. יש לחלוץ חוסר מזל שהיה צריך לנהל את המלחמה איזה שנה אחרי שבוגי המטומטם פירק את צה"ל. אז הוא ספג את כל הביקורת. לא שמה שהוא ספג לא מגיע לו, אבל גם לבוגי מגיע. אז עכשיו יש לנו את בוגי (עוד לא סגרתי איתך חשבון, עוד לא התחלתי אפילו) בתור שר הביטחון, דני דנון כסגנו, ורוחאני כנשיא איראן. צוות מהחלומות. תעירו אותי כשנגיע לקו האדום, בסדר?

* 'ישראל היום'. חרגתי ממנהגי ולקחתי את העיתון מהאיש לבוש הסרבל האדום כי הייתה שם כתבה אוהדת על ש'. שאלתי את עצמי מה - חוץ מאותה כתבה - לא יעצבן אותי ברמות על כשאקרא אותו. ניסיתי את כוחי בכתבה תמימה על 100 שנים לבית הספר הריאלי. הסתבר שמבין בוגרי בית הספר הריאלי - אלופים ורבי אלופים בצה"ל, שרים וחברי כנסת, מדענים, שופטים עליונים, הבוגרת הכי חשובה שהכתבה מוקדשת לסקירה ארוכה מאוד של פועלה, היא אחת, ד"ר מרים פרבשטיין אדלסון. להקיא ממש. לא עוד! הכותרת הראשית יכולה להיות 'גל אמיר הסופר המהולל שבכל הדורות ראוי לפרס נובל', ואני לא אקח ליד את הסמרטוט המתועב. יש גבול לכל תעלול.

ולמה אני כותב את כל השטויות האלה? כי אני לא רוצה לכתוב על מה שאני יודע שאתם רוצים לקרוא. אגב - תגובות המתייחסות למה שאני לא רוצה לכתוב עליו תימחקנה.

ערב צח וזך לכולם.