הבלוג של אבו אלמוג

הידעתם? ה-11 באוקטובר הוא 'יום היציאה מהארון'. התאריך הזה מצויין כבר מזה כעשרים שנה והשנה ניעורתי לקיומו הודות לאליל ג'ורג' טאקיי בפייסבוק (מי שעוד לא עשה לייק שם לא יודע מה הוא מפסיד), ולאלילה לימור ליבנת שאף היא חוגגת יום זה בשמחה ובגאווה, ומשום מה נמצא מי מחברי הפייסבוק שלי ששיתף את דבריה, וכך נחשפתי אליהם.

למי שתהה למקרא הכותרת, לא צפויה הכרזה דרמטית. עודי אותו סטרייט ישר כסרגל, המצוי מזה כעשרים וחמש שנה במערכת יחסים מונוגמית והטרוסקסואלית, שמרן כאם מנזר פרוסית, ומכור למה שהומברט הומברט כינה 'המקצב השגור' (לא ממש החזיק מנשים בשלות, הומברט שלנו). המקסימום שאני מוכן הוא להיקרא 'סיסג'נדר' שזה ביטוי שעל אף הניחוח הסיסי משהו העולה ממנו פירושו הוא מי שהמין הביולוגי אליו נולד תואם את הכרתו העצמית.

לא אביע גם את דעתי בסוגיות שונות הנוגעות לאאוטינג, מי מהמפורסמים שעודם בארון צריך לצאת, ומי צריך לחכות שגל אוחובסקי או מישהו כזה יקראו לו לעשות זאת. יש לי לא מעט חברים ש'יצאו מהארון'. אצל רובם הדבר הסתבר לי ממיני שמועות ורכילויות קודם שנערכה הכרה מנומסת עם החבר החדש. רק אחד טרח והתקשר אלי לבשר לי את הבשורה. איני זוכר היטב את פרטי אותה שיחה. אני רק יודע שלא השתנה כלום ביחסי אל החבר הזה או בהערכתי אליו לאחר הגילוי. אהבתי אותו מאוד קודם לכן, ואני אוהב אותו מאוד עכשיו. ככל שהיה לי עניין בחייו הפרטיים, היה זה עניין של ידיד הרוצה בטובתו של ידידו, ומשהחליפו השמות הגבריים את השמות הנשיים בסיפורים, ראיתי בכך אך שינוי קוסמטי. אם מישהו מחפש אקט דרמטי של הבנה והכרה הוא לא ימצא אותו אצלי.

מה שכן, לימור לבנת עצבנה אותי, והנה זה מגיע. היא נותנת בדף שלה תמונה של טרנס ג'נדר (חמודה אגב), עם טקסט די ארוך על יציאה והכרה והבנה וקבלה. מכיוון שאיני מכיר את הגברת ליבנת כאדם מאוד מאוד מתקדם בדיעותיו, עלה בדעתי החשד שזו תופעת ה'פינק וושינג' המוכרת לי היטב, בה מתגאים נציגי הליכוד-ביתנו בקבלת ההומוסקסואלים בחברה הישראלית ומנגחים את נציגי מדינות ערב בכך שבטהרן נתלים ההומוסקסואלים בכיכרות, וזאת בעודם פועלים להפוך את מדינת ישראל לתיאוקרטיה לאומנית צרת אופקים, מהסוג שלא ממש אוהב להט"בים (אני יודע שזה למעשה להטבקפ"א - לסביות הומואים טרנסים בי קווירים פאן-סקסואלים א-סקסואלים. אבל צריך לשים את הקו באיזה מקום. כי כל יום מגלים משהו חדש, ומוסיפים. אנחנו כולנו יודעים למה אני מתכוון בלהט"ב נכון? חוץ מזה זו מילה נורא חמודה ויש בה להט, וטוב, ולהבה וכל מיני כאלה.) ובכירים בממשלתה מקיימים יחסי אהבה והערצה בעלי ניחוח להט"בי משהו עם פוטין, שאיך לומר, לא עומד בקו החזית בקידום זכויות הלהט"בים בעולם. וכדי להוכיח לי שלא חשדתי בכשרים, מגיע גם הטקסט הבא -

"היום מציינים ברחבי העולם את היום לעידוד היציאה מהארון (Coming Out Day), יום שנועד לעודד קבלה, הבנה וסובלנות כלפי השונים, ובייחוד כלפי אלו שיוצאים מהארון. חשוב לזכור כי כולנו יהודים, וכולנו אחים, וכולנו - ולא משנה כמה אנחנו שונים - כולנו רוצים בסופו של דבר אותו דבר: קבלה, ולהרגיש שאנחנו שווים ותורמים משהו לקהילה שבה אנחנו חיים."

לימור מאמי, הסיבה שאני צריך 'לקבל' את ללי, היא כי היא אדם.  לא כי היא שייכת לאותה קהילת דם ואדמה שאני שייך אליה ('כולנו יהודים' ו'כולנו אחים'.) במדינה שלנו יש גם כאלה שהם לא יהודים. אחות יש לי אחת, אגב, ובפעם האחרונה שבדקתי לא קראו לה לימור לבנת, לשמחתי. אני לא צריך אותך, יש לי מספיק צרות משלי. כל הרעיון של היציאה מהארון הוא לא שקהילת הדם והאדמה תחבק את בניה הטועים, אלא הכרה בערכו כאדם של מי שאינו כמוך - שאינו 'יהודי' חלילה ואינו 'אח'. אם 'יציאה מהארון' פירושה חיבוק לאומני של הבן הטועה, סגרו את ארונותיכם, להט"ב יקרים. אני לא צריך עוד מהדביקות הזאת במדינה שלי, שגם כך מדרדרת לפשיזם תיאוקרטי. 

אני רוצה להיות שונה. הנה הכותרת למעלה - סוציאליסט, דאהריסט, פוסט ציוני. אני לא רוצה 'קבלה' מאף אחד. לא רוצה 'לקבל' אף אחד ושאף אחד לא 'יקבל' אותי. אני רוצה להיות מי שאני, גם אם זה מפריע לך ולא אסתטי לך בעין, כי לי יש את האמת שלי. כך גם לגבי הלהט"ב. אני רוצה שהם יהיו מי שהם, לא ש'יתקבלו'. אני רוצה שידגישו את השונות שבהם, את הדרך הייחודית שהם תורמים לתרבות שלנו. את מה שיפה בהם וחסר אצלנו. אם 'יתקבלו' ו'ישתלבו' - זו לא יציאה מהארון. זו התקרנפות.

כן. זה עדיף על מצב שבו שרה כליבנת הייתה מתבטאת כנגד הלהט"בים, ואני גם מעריך את הדרך שבה מוצגים הדברים בריש גלי, בטקסט ארוך בפייסבוק אליו מצורפת תמונה של השרה עם אותה טרנס-ג'נדרית. אבל לא עדיף בהרבה. פינק וושינג מגעיל אותי. לאומנות דוחה אותי. מצטער. קיבלת נכשל ב'ליברליזם 101'. את שרת התרבות והספורט, נאפשר לך לחזור על הבחינה במועד ב'.

ואפרופו מועד ב' - עוד מעט אולימפיאדת החורף. הנציגים של ישראל, באופן מסורתי, לא ממש מצטיינים באירוע הזה. זה כנראה נובע מהאופי המדברי משהו של מדינתנו. אנחנו טובים בהרבה ב.... טוב, בכלום, אבל בדרך כלל אולימפיאדת החורף לא מהווה איזה אירוע שממש מחכים לו עסקני הספורט שלנו. הנה הזדמנות לצוד שתי ציפורים במכה אחת - להחרים את האירוע הזה, האמור להתרחש ברוסיה הפוטינית, וזאת בשל יחסו של פוטין ללהט"ב. ככה גם אנחנו יוצאים מאוד מתקדמים וליברלים, ומסייעים לקידום מאבקם הצודק של הלהט"בים הרוסים, וגם נמנעת מאיתנו הפאדיחה שהיא בדרך כלל הייצוג הישראלי באירועי ספורט בעולם.

לא רעיון? רעיון סבבה. 

נעבור לממתק האמיתי. בלי פוליטיקה, אתמול מת אמן דגול ושמו ודיע א-סאפי. לא אבדוק מה יחסו לישראל וליהודים (מהמר שלא חובב גדול) או למשטר האסדי (כאן ההימור הפוך). הבנאדם נאהב ומוערך בכל המרחב שלנו מאלג'יר ועד בגדד, ולכן זו הזדמנות קצת לשמוע ולהכיר, ואם סבלנו את ההלוויה של עובדיה יוסף בשידורים ישירים, אפשר לשבת ולשמוע קצת ודיע א-סאפי ביוטיוב, בקטע דומה של הזדהות עם המרחב. אז הנה חמש דקות וחמישים ושבע שניות ודיע א-סאפי הארד קור, וחבל על דאבדין. אללה ירחמו.