הבלוג של אבו אלמוג

ב-1992 הייתה איזו עווית לא רצונית של הכנסת, שהכריזה בגאון על 'שינוי שיטת הממשל'. זה נחשב לאיזה שינוי מהפכני ויוצא דופן, והיו שהכריזו באותה הזדמנות על 'הרפובליקה הישראלית השנייה'. כמובן שהסתבר הסתבר שזה לא היה מהפכה שלטונית, אלא יותר תנועת מעיים לא רצונית. זה הביא לנו את בחירות 1996 ואת ביבי, ואחרי כן את בחירות 1999 ו'הבחירות הישירות לראשות הממשלה' ב-2001 שהעלו שוב את אריק אחרי ברק. מי שיחשוב על מה שקרה בין 1996 ל- 2001 יראה שהיה לנו עוד מאותו הדבר - סדרה של ראשי ממשלה חלשים, שלא הצליחו לבצע את המדיניות שרצו, נסחטו על ידי סיעות קואליציה, וגם מתוך מפלגתם פנימה, וסיימו בחרפה קדנציה חלקית. מתי שהוא הסתבר שהיה כאן מיקח טעות, והכנסת קברה את הדבר הזה קבורת חמור.

אם מסתכלים על שינוי שלטוני, על מהפך, הוא צריך להיות משהו משמעותי. עם אירוע מכונן שגורם לשינוי השיטה, והבדל דרמטי של 'לפני' ו'אחרי'. אם נסתכל על תולדות צרפת, למשל, הרי המעבר בין 'הרפובליקה השנייה' ל'רפובליקה השלישית' היה כרוך בתקופת הקיסרות של נפוליאון השני, התבוסה ההיסטורית בסדאן, שהייתה רעידת אדמה שהדיה נשמעו למעשה עד סיום מלחמת העולם השנייה. המעבר בין הרפובליקה השלישית לרביעית היה כרוך במלחמת העולם, בנפילת הרפובליקה וכינון משטר וישי הבוגדני. המעבר בין הרביעית לחמישית היה שקט יותר, אך עדיין דרמטי. והשינוי השלטוני היה גדול בהרבה. מרפובליקה פרלמנטרית מוחלשת, על סף אנרכיה, עברו למשטר הנשיאותי האטאטיסטי והאוטוריטארי של דה גול. אצלנו טרם היה דבר כזה.

וחבר'ה - להחזיק חזק, זה הולך לקרות בתוך כמה ימים.

חבילת 'חוקי המשילות' שכוללים גם את חוק משאל העם, חוק השוויון בנטל והעלאת אחוז החסימה, הולכת לעבור כחוק. מה שהיה שוב לא יהיה.

'חוקי המשילות' פרט להעלאת אחוז החסימה הם תיקונים קוסמטיים, חלקם נחוצים, חלקם פחות. חלקם מקוממים, חלקם פחות. חלקם תואמים משטר פרלמנטרי המחוייב להליך תקין ולזכויות אדם, וחלקם פחות. חוק השוויון בנטל הוא פארסה, לא יביא ולו לגיוסו של חרדי אחד, ויביא לאי שוויון מהותי בנטל בין הקאסטות השונות - חרדים, דתיים לאומיים, חילונים, כרגיל במדינת השיחדש, בה כל דבר נקרא בדיוק הפוך מהשם בו היה צריך להיקרא -כאותו 'סיכול ממוקד' המסכל כל דבר בטווח הממוקד של פצצה בת 15 טון הנופלת ממטוס, או 'ועדת האיתור' שתפקידה למצוא מועמד אחר מועמד שאין להם שום התאמה לתפקיד אליו הם מוצעים וכיוצא בזה. 'חוק משאל העם' הוא פארסה, ואף הוא צפוי להיפסל על ידי בג"צ באיזה שהוא שלב, כשם שייפסל חוק זהה שיזם אותו יזם רב מעללים, יריב לוין.

מה נשאר, אם כן? נשארה העלאת אחוז החסימה. העלאה זו אינה קשורה ב'משילות'. לא המפלגות בכנסת הזו שהן בעלות פחות מ-3.5% הן המפריעות ל'משילות'. מפלגות אלו (חד"ש, בל"ד, רע"מ-תע"ל, מופ"ז) הן מפלגות בשולי האופוזיציה. דעתן אינה נשמעת. קולן אינו מעלה ואינו מוריד. אמנם, פרלמנטרים חרוצים יכולים לקדם נושאים נקודתיים, אך בתמונה הגדולה של הדברים, בהחלטות מדיניות ושלטוניות הרות גורל, בהחלטות על פיזור הכנסת או עריכת בחירות חדשות, בהצבעות על התקציב, לא אלו הגורמים שיש להתחשב בהם. לא הן הביאו לבעיות של 'חוסר משילות' במידה ואלו היו. לא חיסולן הוא הפתרון.

אבל זה פתרון נאה מאוד לבעייה הקשה של זה שיש בכנסת ערבים של ממש ואפילו מוסלמים, ואפילו חנין זועבי שהיא כאילו אנטישמית ושונאת ישראל, רק שבג"צ האנטישמי בעצמו (וזו הבעייה הבאה שתיפתר, כך אני צופה) מסרב משום מה לפסול אותה.

אז הכנסת הבאה תהיה כנראה כנסת בלי ערבים. כבר כתבתי למה זה לא טוב, ואפילו באיזה נימוק חוקתי אפשר להשתמש כדי לפסול את זה. לא אחזור על הדברים. אשתמש בנבואה שניתנה לי מאבות אבותי חסידי סטרעטין, ואומר מהו שצפוי לעם ישראל הקטן והאמיץ (איך השתלטנו על הקלוז סי? גברים, הא! עם ישראל חי! עם ישראל חי! עם ישראל חי! ח! חי!) אם חלילה תעבור הצעת חוק זו.

מה שיקרה הוא דבר כזה. בהתחלה יהיו שיחות בין המפלגות הערביות לאיחוד. אבל ערבים הם רק בני אדם, ואי אפשר להכריח מורה בתיכון קומוניסט והומניסט מהגליל להצביע בעד פוליגמיסט איסלמי פונדמנטליסט מהנגב, עד כמה ששניהם, איך לומר בעדינות בלי להעליב, ערבים במחילה. אז זה ייכשל, והם ירוצו בכמה ראשים נפרדים. יש כאלו שיקבלו את התבוסה מראש, ויקראו לחרם על הבחירות (בנסיבות מסויימות גם אני עלול להצטרף לחרם כזה) מה שיקטין יותר את הסיכויים של כל מפלגה בנפרד לעבור. עם סיום יום הבחירות לכנסת ה-20 לא יהיו נציגים לא יהודים בכנסת (פרט ל-אתם יודעים, זכאי שבות שאינם יהודים על פי ההלכה, ולערביי מחמד שירוצו מטעם המפלגות הציוניות, אם מישהו מהם ימצא עוז בליבו לרוץ כשהדבר אינו מתאפשר לאחיו המחזיקים בדעה מעט שונה משלו).

הכנסת הבאה תצטרך להחליט על המון דברים שיש להם משמעות בינלאומית, מקבלת או דחיית הסכמי שלום (ככל שהכנסת הזו לא תצליח לסנדל אותה במשאלי עם וכיוצא בזה סנדלים) וכלה בהתייחסות לתנועת החרם הגדלה והולכת כנגד ישראל ולבידודה הבינלאומי. שום החלטה של כנסת ללא ערבים לא תהיה לגיטימית ולא תתקבל מבחינה בינלאומית. הזיהוי - ישראל ואפרטהייד - ככל שהוא כרגע מוקשה ושנוי במחלוקת יקבל חיזוק ועידוד מכל נאום ונאום שיינשא בכנסת ליהודים בלבד, מכל החלטה, מכל דבר חקיקה גזעני.

אז? אז ראשי התיבות BDS - תנועת החרם על ישראל - יהפכו למאוד מאוד משמעותיים. ההבחנה בין ישראל שבתוך הקו הירוק לזו שמעבר לקו הירוק, בכל הקשור בשליטה בערבים כנגד רצונם ללא שיתופם הפוליטי תיעלם. וכך, למשל, יש הבדל בין הצבעה על חילופי שטחים שפירושם שלילת אזרחות מעשרות אלפי אזרחים ופליטתם אל מחוץ למדינה, בכנסת בה יש ייצוג משמעותי לנציגיהם של אותם אזרחים, ובין הצבעה כזו המתרחשת בין יהודים בלבד. יהיה קל יותר לאחינו בגולה הדווייה, בארצות הברית, לנער חוצנם מאיתנו. יהיה קל יותר לנשיא ארצות הברית לומר - לזה לא אתן את ידי.

ואז? ואז סבבה אגוזים ודיסקו וכל האופציות פתוחות והכל על השולחן, וצה"ל תמיד מנצח, ולא הייתה ברירה אחרת, והעולם כולו נגדנו, וכיוצא בזה.

נשמע נחמד? כן. למה לא. אם מישהו, כמו שר האוצר שלנו, לא ממש זוכר שיש ערבים במדינה, או לא סופר אותם, או כשהוא שואל 'מה ישראלי בעיניך' התשובה היא 'מה שבדיוק בדיוק, אבל בדיוק, כמוני'. או אם מישהו, כמו שר הכלכלה שלנו וראש הממשלה שלנו, חושבים שיהיה יותר נחמד בלעדיהם. או אם מישהו חושב שכל העניין הזה עם הדמוקרטיה כבר חלף זמנו, ושאולי אפשר לחשוב על משהו אחר, ויעיל יותר.

אז? אז השוני הוא בין כנסת המייצגת אזרחים שווי זכויות המצביעים בבחירות בהן לכל אדם יש קול אחד, לבין כנסת ליהודים בלבד. היכונו היכונו. אנחנו לקראת הרפובליקה הישראלית השנייה. ואני חוזה שקיצה לא יהיה חביב יותר מקיצה של הרפובליקה הצרפתית השנייה. כולל הקיסרות השנייה, סדאן שלנו, וכיוצא בזה, דהיינו  תקופה של שלטון לא דמוקרטי, שלאחריה תבוסה צבאית מהדהדת.

ממתק? המהפכה לא תשודר בטלוויזיה. המהפכה, אחים, לא תהיה שידור חוזר. המהפכה תהיה חיה. The revolution will be live.