הבלוג של אבו אלמוג

חג הפסח הוא בשבילי תמיד מלון פארק בנתניה. לפחות בשתים עשרה השנים האחרונות. שמענו על הפיגוע בליל הסדר אצל הורי, ליל סדר בו נכחו קרובים רחוקים שמצאנו בסיביר והבאנו לכאן, ובינתיים עלו לארץ. למחרת הגיע הטלפון ויצאתי לכמה שבועות ל'מבצע חומת מגן'. כבר סיפרתי כאן את הסיפור, אבל אחזור עליו. בדרך לבית לחם, עצר אותנו עיתונאי מעיתון אמריקאי מאוד חשוב, כמדומני הוושינגטון פוסט, או משהו ברמה הזאת. העיתונאי שאל אותי למה אני כאן. אז עניתי לו במשפט הבא, הלקוח ישר מפלדרמאוס מהחמישיה הקאמרית - No more Jews will be slaughtered on passover. 

כך הרגשתי, בחיי. רצח של יהודים בפסח זה משהו שאני רגיש לו. משהו שעובר בגנים. משהו מוזר. מין זכרון שבטי, יונגיאני, מימים שבהם הדפיקה בדלת באמצע ליל הסדר לא הייתה הדודה מחולון שנתקעה בפקקים אלא משהו אחר. 

לא ארחיב כאן על עלילותי באותו מבצע - האמת היה די מעניין, שמרנו על כנסיית המולד במצור וכל זה, ואין לי אפילו שנייה אחת של חרטה, כי הדגנרטים האלה שמסתגרים במקום קדוש הגיע להם כל מה שעשינו להם שם, ולא שעשינו להם מי יודע מה. ראשית רובם יצאו מזה סבבה עם דרכונים אירופיים או משהו וחיים באירלנד עד עצם היום הזה. שנית, ניסיתם פעם לכוון צלף שנמצא במרחק של כמה קילומטרים ממך אל מטרה נעה בתוך בניין שנמצאת גם בזווית לצלף ואף פעם אי אפשר להיות סגור איפה מה בדיוק רואה ואיפה זה שטח מת? זה כמו תרגיל בטריגונומטריה. תמיד הייתי גרוע בטריגונומטריה. אני חושב שהם רבו ביניהם מי יעשה את הבלגן במשמרת שלי. זה העלה את סיכויי השרידות שלהם פי כמה כשהייתי אני מאחורי המשקפת. אבל זה לא העניין.

אז היום היה את הרצח בקנזס סיטי, ומתו סבא והנכד שלו ועוד מישהו, רק בגלל שהם היו יהודים (או שהיו במקום יהודי. עד כמה ששמעתי הסבא והנכד היו נוצרים). וזה שוב העלה בי את האינסטינקט היונגיאני הישן, ואת הפחדים והכעסים והרצון להגן. בשביל זה צריך מדינה יהודית. באמת.

אז אני לא ממש צריך את אבו מאזן שיכיר בי כמדינה יהודית. המדינה שלנו תהיה יהודית אם תלך אחר המוסר התנ"כי של ספר עמוס, ותקלוט אנשים נרדפים. שאם מישהו מגיע לכאן בגלל שרע לו להיות יהודי במקום אחר, אז יקלטו אותו כי הוא נרדף, ואם מישהו מגיע לכאן כי הוא סודאני ורוצחים אותו בסודאן, אז היא תקלוט אותו כי הוא נרדף. לא צריך את חוק השבות בשביל זה. זו יהדות. והכי חשוב זה שהנרדפים יוכלו לחיות כאן כמו שצריך ובשביל זה צריך שלום. 

אין מדינה יהודית בלי שלום.

וגם בשביל זה לא צריך את ההכרה של אבו מאזן שאנחנו מדינה יהודית. רק צריך להמשיך ולדבר. כי כשמדברים יורים פחות. נכון, אני יודע, השיחות האלו הן פסאדה מצחיקה להרחבה הבלתי פוסקת של ההתנחלויות וההעמקה של הכיבוש. אני יודע שביביבנט לא יהיו מסוגלים לקדם הסכם אמיתי גם אם יגיעו להבנות בינם לבין עצמם שתמורת שחרור מחבלים ערבים ישראלים בונים ב-E1 עד E-17 ו-Z500. ועדיין, צריך לדבר כי האופציה היא גרועה בהרבה. כי כשלא מדברים יורים, וכשיורים מתים. גם כאן, וגם בקנזס, וגם ברמאללה.

 היום יאיר לפיד שחרר איזו נפיחה מילולית של 629 מילים על 'אבינו בשמיים' או 'תפילה פרטית לפסח'. האמת, אני בטוח שזו מזימה שנובעת מתסכול אקדמי למנוע ממני את הדוקטורט, כי מרוב שהתעסקתי בלקרוא ולכתוב ממים בפייסבוק על הדבר הזה, זנחתי את הדוקטורט שלי כמעט לחלוטין, ודווקא קמתי בבוקר בהחלטה נחושה לכתוב. סתאאם. כתבתי 1,117 מילים, אבל זה לקח לי משהו כמו שש שעות, וזה היה טקסט מאוד משעמם על האימפריה הרומית והדין האישי והדריאנוס ויורסנאר (אם מישהו מהקוראים יכול לשלוח לי מראה מקום לפגישה של הדרינוס עם רבי עקיבא בספר 'זכרונות הדריאנוס', ברמה של מספר עמוד במהדורה העברית, ואולי איזה ציטוט מדליק על חוסר ההתאמה בין התרבויות, זה יחסוך לי חיטוט בספריה אחרי החג) ולא משהו מדליק כמו תפילה פרטית לבורא עולם, שרק אני ובורא עולם ומיליונת'לפים עוקבים בפייסבוק יכולים לראות.

אז בשיא הקיצור כולם ירדו עליו על הקטע של הפילוסוף זנון שאמר במאה ה-16 אם אלוהים יכול ליצור אבן שהיא כל כך כבדה שהוא לא יכול להרים, שלא שמו לב לשאר הטקסט. אז אני מביא כאן את הקטע שהקפיץ לי את הפיוז. ולא הצחיק בכלל -

"תן לנו איזו סיבה לשמוח בחג החירות הזה. משהו קטן, אופטימי, שאפשר יהיה לדבר עליו מעל המצות. תגלה לנו נפט במדבר יהודה, תסדר לנו תפנית בשיחות השלום, תמציא לנו איזה שבב מחשבים שרק אנחנו יודעים לעשותו."

למה זה מעצבן? נתחיל משבב מחשבים קטן. הייטק זה מין עיסוק כזה שבו הכסף לא מחלחל למטה. מי שימציא שבב מחשבים קטן כזה שרק אנחנו יכולים לעשות יהיה מאוד עשיר, אבל הכסף הזה יישאר אצלו. זה לא עובר הלאה בצורה של תשתיות או משכורות לעובדים או דברים כאלה. אין פרולטריון הייטקי שיכול להרוויח מזה. גם מיסים לא רואים מזה מי יודע כמה. ראה את כל הסיפור הזה של 'הרווחים הכלואים' וכאלה. אז למה לי לשמוח? אבל זה עוד הפחות מעצבן. גם לנפט שיתגלה במדבר יהודה לא צפוי עתיד משמח. ראינו מה קרה לגז שנמסר לטייקונים ונמכר לאוסטרלים. גם כן לא משהו שמפיל אותי מהכיסא משמחה. אבל הדבר הבאמת חמור זה ה'תפנית בשיחות השלום'.

אתה כבר לא פובליציסט, חמוד. לא כותב בעיתון (לא שיש עיתון בעולם, גם לא הנוניתון, שהיה מדפיס את הטקסט הזה בלי עריכה מאסיבית). אתה שר מרכזי בממשלה. תפנית בשיחות השלום זה לא משהו שמבקשים מאלוהים. זו אחריות שלך, חמוד. זו למעשה הבטחה מרכזית שלך לבוחר. קח את הזמן שהשקעת בטקסט האווילי הזה, ובתיקון הנזקים והעריכות שלאחר פירסומו והתווכחות עם גולשים מתי חי זנון, ותעשה פאקינג משהו לקדם את השלום.

כדי שתהיה לנו מדינה יהודית אמיתית, שיהודים שרוצים להרוג אותם בקנזס יוכלו לחזור לכאן. כדי שלא ירצחו עוד יהודים בפסח.

זו האחריות שלך. אני בספק אם אתה מסוגל לקחת אותה, אבל אתה שם ואין משהו שאני יכול לעשות בעניין הזה, אז כבר עדיף שאבקש ממך בנימוס, כמו שאתה מבקש מבורא עולם.

חג שמח.

ממתקון? זה לא קשור לשום דבר שכתבתי או לקנזס או לפסח או ללפיד או לשלום או לאבו מאזן. אבל זה קרידנס ואני בשוונג. אם יימאס לכם תגידו, בסדר? לא שאני מתכוון להתחשב. יגיע עוד פוסט על ההשפעה התת הכרתית של קרידנס על כתיבת דוקטורט. נשבע לכם. אתם יודעים מה? בעצם קשור לפסח. 'תחיית מי הישועה הזכים'. יש להקה עם שם יותר פסח מזה?