הבלוג של אבו אלמוג

והנה - יש לנו 'צוק איתן'. או באנגלית 'Protective Edge'. האנגלית זה מהסי אן אן בלילה. חוויה מצחיקה, כי שם מתחילים ישר עם ההרוגים הפלסטינים (נכון לשלוש בבוקר - שמונה). מה, הם לא מבינים שהם ערבים? 

השם באנגלית דווקא אומר המון. הוא אומר שה'צוק' נבחר לא בשל איתנותו אלא בשל תלילותו, היותו קצה. נוסח 'אנחנו בקצה הצוק האיתן ובקרוב נצעד צעד אחד קדימה'. ובאמת - זה גם לא כל כך תלוי בנו, אנחנו נדחפים כמעט בניגוד לרצוננו אל מעבר לקצה. אנחנו לא נכנסים לעניין הזה בשמחת ההרג שהייתה ב'עמוד ענן' וב'עופרת יצוקה'. די מכריחים אותנו. 'אנחנו' זה הצד הלא מטורף מאוד (להגיד 'שפוי' זה קצת קשה על מישהו שם) בקבינט, זאת אומרת לא ליברמן 'שופוני יא נאס איך אני סוגר חשבון עם נתניהו' ולא בנט ש... נו... בנט. זה שכשהרסיס בתחת כואב לו, הוא משתולל.

אז? אז מה שיהיה זה המון טילים בימים הקרובים, אולי עם איזה 'הישג תודעתי' לחמאס איפשהוא במרחב שבין נתניה לצפון תל אביב (הזהרו לכם, בני עוולה, מלטווח את רחוב אריה שנקר בהרצליה פיתוח שיש שם את זוזוברה מצד אחד ואת מוזס מצד שני!) נורא לא נעים וזוועה לתושבי הדרום בטווח היותר קונבנציונלי שיספוג בלי הפסקה, אבדן החופש הגדול, ימי עבודה, בצד הפלסטיני - עשרות עד אלפי הרוגים תלוי בהתקדמות 'המבצע' ובאם בדיוק כשהפגז הטועה יפגע במקלט יהיו שם תשעים אנשים או שלושה אנשים. ואז מישהו יפסיק את זה והכל יהיה כשהיה, עד הפעם הבאה. ב'עשרות' אנחנו כבר, אם סופרים את השבעה של אתמול עם השמונה של היום. והיום הזה רק התחיל.

היינו שם ב'עופרת יצוקה' וב'עמוד ענן'. איך אנחנו שם עוד הפעם רק בתנאי התחלה יותר גרועים, כשלצד השני יותר יכולת לגרום לנו נזק? כי מי שחושב שאלימות זה הפתרון, ומוכן לשחרר כמויות אדירות של אלימות, תמיד יהיה תקוע באותה נקודה. חייבת להיות דרך אחרת.

כל פעם מנסים משהו אחר. משהו עם טוויסט. הנה - חזרנו למדיניות הריסת הבתים הנחמדה וההומאנית משנות התשעים, שהופסקה עם סיבה מאוד טובה (יצרה כמויות אדירות של מחבלים מתאבדים שהתפוצצו לנו בפרצוף בשנות האלפיים) ועכשיו מאיימים לחזור אל 'הסיכולים הממוקדים' שנורא הועילו, כי ההנהגה שנוצרה להם שם אחרי שחיסלנו את הקודמת הייתה נורא מתונה וריאליסטית וישר נכנעה לדרישותינו. הפעם אפילו אין את העמדת הפנים של 'פוגעים רק בדרג הצבאי' (וכל מי שנמצא בבניין בן 15 הקומות בו אנחנו חושבים שהדרג הצבאי נמצא) או 'פצצה מתקתקת'. הפעם זה סתם כאילו - אם לא תפסיקו נהרוג לכם את ההנהגה. בטוח יעבוד. אני שומע אותם משקשקים עד כאן.

ומה עכשיו? בפעם הקודמת היה את מורסי ששיחק אותה המבוגר האחראי, תיווך וסיים את העניין. עכשיו העניין קצת שונה. האחים המוסלמים כבר לא כל כך שולטים בקהיר, וחמאס מקבל כתף קרה ממצרים, שתופסת אותו כחבר הטוב של הגורמים האיסלמיסטים שהיא נלחמת בהם מלחמה של ממש בסיני. לכאורה - סבבה. אפשר לעשות להם מה שירצו ואף אחד לא יפריע לנו. אפשר להיכנס ולשלוף את הנייה מהבונקר ולתלות אותו בכיכר המרכזית של עזה. למעשה זו האופציה שהכי מפחידה את ההנהגה שלנו. כי אחרי שנצא לא יהיה שלד של הנהגה, ומה שיקרה זה שזה ידרדר למלחמת הכל בכל נוסח עיראק, בלי שיהיה גורם מרכזי שיוכל לשלוט בטפטוף של הרקטות מהשטח שלהם. אם נצא, הרקטות ימשיכו בלי שליטה. אם נשאר זה יהיה שלטון כיבוש מדמם עם הרוגים יום יומיים להם ולנו, וגלישה נהדרת של האלימות אל הגדה ומשם אל הקו הירוק הלא קיים פנימה. דאעש זה כאן.

אז מבצע 'צוק איתן' באמת הולך על שפת הצוק. מצד אחד באמת חייבים להוציא להם את החשק לירות עלינו. מצד שני אסור למוטט אותם לגמרי. כאן נכנסים לקטע שכמו שאצלנו הטילים שלהם רק עושים לנו חשק לפוצץ להם את הצורה, כך גם ההפגזות של חיל האוויר שלנו רק עושות להם מוטיבציה לשגר. אז? אז זה יימשך די הרבה זמן, ויהיו די הרבה הרוגים, להם הרבה יותר מלנו, ממי שמתנחם מדברים כאלה, ולא יצא כלום. אם נצא מזה במצב שאנחנו היום, יהיה טוב. 

מה לעשות? בואו נוריד את האופציות האלימות מהשולחן - נראה שהן לא עובדות - ואז נראה הלאה. 

אבל הממשלה הישראלית לא מסוגלת להוריד את האופציות האלימות מהשולחן. שום ממשלה.

זה התפקיד של אופוזיציה. אני לא תולה תקוות בבוז'י או אפילו במרצ, שיגידו משהו מעבר ל""הפעולה המוגבלת והמבוקרת היא פעולה מוצדקת, אך יש לחתור לסיומה תוך ימים בשיתוף הקהילה הבינלאומית." (שלי יחימוביץ, עמוד ענן. גזור ושמור לשימוש בכל פעולה שהיא כשאתה באופוזיציה ולא רוצה להיראות יותר מדי זועביסט כשצה"ל יוצא להרפתקת הרג חסרת תוחלת). מה שכן, שימו עין חברים, בוז'י וזהבה. הממשלה הזו נהדרת בלנצל הזדמנויות. אני די בטוח שבחסות המבצע יהיו כמה צעדים די מגעילים, אם בשטחים, ואם בזירה הפנימית נגד ערביי ישראל. פתחו עין והיו רגישים. בשביל זה אני משלם את המשכורת שלכם.

האמת, אני די בטוח, שאחרי כמה ימים הם יראו שזה סבבה. אפשר באמת להשתולל בשטחים ונגד ערביי ישראל. מכריזים על כל מיני מצבי חירום, וזה דורש העברה תקציבית משמעותית למשרד הביטחון. תמיד נחמד הישיבות האלה עם בנקי מטרות של לפוצץ ולהשמיד, ולהזיז אוגדות דמיוניות על מפות בתוך בונקרים ממוזגים (טוב. לא האסוציאציה הזו. וזה גם ייגמר לגמרי אחרת אני מקווה. גודווין! נמשיך הלאה). זה גם נורא מאחד את החברה הישראלית שדי התפרקה לחתיכות בימים האחרונים. טוב, לא שזה מאחד ממש - חילוקי הדעות נשארים, ההזויים מימין עדיין הזויים, נציגיהם בממשלה ובקבינט הזויים כמותם, ולה פמיליה עודה מעודדת את בית"ר, אבל - אפשר להשתיק את השמאלנים אם הם מעזים לפתוח את הפה, ואם במקרה זה גם ערבים, אז אפשר כל מיני דברים אחרים. ועוד מעט בחירות איך שנראה, וכל אחד יכול לזקוף לעצמו את הצלחת המבצע וכאלה. אני באמת חושב שצפויה לנו גלישה די איטית ומעצבנת אל מבצע צבאי בהיקף מלא, אבל אז כשההרוגים יתחילו להיות בכמויות משמעותיות, גם בצה"ל שנלחם בקסבות ובסמטאות, וגם באוכלוסיה האזרחית החשופה לכל מה ש'מבצע צבאי ברצועה' עושה לאוכלוסיה אזרחית, יגיע מישהו - באן קי מון, טוני בלייר, לואי סי קיי, ויגרום לנו להפסיק, ממש שנייה לפני הניצחון הסופי שהיה גומר את החמאס אחת ולתמיד. 

על הכיבוש בן 47 השנים עבר עוד יום.

טוב, אם כבר מדברים על משהו שלא עוזר, אז התפילה שלי בסוף הפוסט כנראה מביאה רק להחרפת המצב, ומאז שהתחלתי איתה המצב רק מדרדר והגוויות נערמות. מצד שני - אסור לאבד תקווה. זה שאני בוכה מראש על כל ההרוגים בדבר המתועב הזה, משני הצדדים, לא אומר שאני לא יכול לקוות שאולי... ברגע האחרון... כמו שירד המלאך והפסיק את עקידת יצחק. או עקידת ישמעאל לפי פרשני הקוראן. חבר'ה לא לריב. יש מספיק עקידה לכולם. יהרגו מספיק גם לנו וגם לכם. ובכל אופן - 

 ופרוש סוכת שלום, על זרע ישמעאל בן הגר ועל בני יצחק בן שרה, ואמרו אמן.