הבלוג של אבו אלמוג

הרבה דיו וירטואלי כבר נשפך על קמפיין 'שישי ישראלי'. הקמפיין מציג משפחה חילונית מפוררת. הבן משמיד את המחשב. ההורים ספונים בחדרם (אמאל'ה - מה הם עושים שם? רגע, זה לא מה שצריך לעשות לפי ההלכה בערב שבת?) האחות אוכלת קורנפלקס בחלב. אחרי כן הם מתכנסים בסלון וכל אחד מסתכל בפלאפון שלו. כנגד זה מוצגת האופציה ל'קידוש' ביום שישי, המציגה את המשפחה המאושרת והמאוחדת כשהאב מקדש והנרות דולקים.

סך הכל קמפיין די מאוס, ורוב מי שכתב עליו הציג כבר את הנקודות הבעייתיות. אני, לכשעצמי, לא רואה בזה את הכפייה הדתית הגדולה. אם יש לך אורח חיים מנומק, שאומר לך לעשות משהו ספציפי בערב שבת, אז תעשה אותו. אם מישהו רוצה לשפוך כסף כדי לשכנע אותך לעשות משהו אחר - בעייה שלו. אלא אם כן זה כספי ציבור, ואני חושב שלא. מי שחושב שכך נראית משפחה חילונית, לא מכיר חילונים. אין מי שלא מכיר חילונים. אולי חרדים קיצוניים, אבל זה לא מיועד אליהם. מה שכן, זה די חלק ממלחמות הדת המגעילות שכל אחד עושה דמוניזציה לצד השני. בדרך כלל אני לא מתעסק במלחמות הדת האלה. יש לי מלחמות משלי. אבל -

מה זה, לעזאזל ה'ישראלי'  ב'שישי הישראלי' הזה? הישראלי הוא יהודי אורתודוכסי. כאן אני עומד על הרגליים האחוריות. זה ישראלי? נעזוב את הקטע האורתודוכסי - פלורליסטי (כמה וכמה סימנים בטקס של שנייה שמתואר שם שמשייכים את אותם חילונים מקדשים אל האורתודוכסיה דווקא) - ערבים הם לא ישראלים? שאלה רטורית. כנראה שלא. אין מקום לערבי בסלון המטופח של המשפחה הזו. גם לא ל'לא יהודים' אחרים.

דווקא הזיהוי של 'ישראלי' עם 'יהודי אורתודוכסי' הוא מעניין. דבר ראשון, הם היו יכולים לפרסם 'שישי יהודי' באותה מידה, אבל נראה שיש משהו במותג הזה שקצת שחוק ביחס ל'ישראלי'. למכור קידוש כ'ישראלי' כנראה עובד, ולמכור אותו כ'יהודי' מריח מהחבר'ה החבדניקים האלה שמנג'סים לך ברחוב להניח תפילין. זה מעודד. מצד שני ההתעלמות, הן מצד יוצרי הסרטון, והן מצד המתקוממים עליו, מהזיהוי של 'יהודי' עם 'ישראלי' (והרי רק לפני כמה שבועות הרעשנו עולמות על 'חוק הלאום' שעושה בדיוק אותו דבר) היא המדאיגה. זה מראה שהזיהוי הזה כבר ברור ומובן מאליו, והוויכוח הוא רק על מידת הכפייה הדתית שלישראלי אחד מותר לכפות על ישראלי אחר בשם הישראליות. אם זה כך - בקרב העיקרי כבר הפסדנו, חברים. 

כמה דברים ישראליים בעיני שדווקא לא כל כך קשורים בקידוש -

* החג של החגים בחיפה. אמנם קצת פיספסנו עם הרמדאן שכשלפני עשור כשזה התחיל היה באמת בדצמבר ומאז הוא עבר כמה וכמה חודשים אחורה ועכשיו אחינו המוסלמים מציינים אותו בקיץ, אבל זו חגיגה של רב תרבותיות שקשה למצוא במקומות אחרים.

* שוק כריסטמס בנצרת. הייתי השבוע. משהו מהמם. קטן יותר ומרוכז יותר מ'החג של החגים' אבל לא פחות שמח, ומאוד ישראלי. יותר ישראלי מהחבר'ה האלה עם הקידוש. בליל של שפות ישראליות - ערבית, עברית, רוסית. ואווירת חג אמיתית.

* רופא לא יהודי בוועדת הלסינקי מסביר לחברי הוועדה באריכות איך בכוונתו לבצע ניסוי מציל חיים שישפר את הבריאות ואיכות החיים של הלוקים במחלה קשה ולא נדירה. ואחרי כן לוקח מגש עם סופגניות 'בשביל המחלקה'.

הייתי יכול להמשיך, אבל למה? כמה שאני חושב זה בעצם לא ישראלי. יאיר לפיד - לבן חילוני מקדש וצודק כמו הילדים הלבנבנים בסרטון - הוא ישראלי. גם בנצי גופשטיין, כי ישראלי אמיתי דואג שבת ישראל כשרה לא תזדיין עם מי שאינו ישראלי. ואלי ישי. כי אני נורא רוצה לפרגן למפלגה הנורא ישראלית שלו, כי מה ישראלי יותר מלפצל בשם האיחוד?

האנשים שלי שחוגגים את כריסטמס וחנוכה ומחפשים את האנשים האלה ששונים מהם בשביל ללמוד מהם ולחיות איתם, הם לא ממש ישראלים. הם אולי ד'אהריסטים. אבל הם לא ממש יודעים את זה. הם סתם מנסים לחיות את החיים שלהם בסבבה ולא רוצים שיתייגו אותם. אבל הם נורא אוהבים לשמוע את פיירוז. וגם אני! ליילת עייד, ליילת עייד, ליילת עיד! כול עאם ואנתום בח'יר. ואנתום בח'יר.