הבלוג של אבו אלמוג

החלטתי להימנע מלכתוב על הבחירות כי אין לי שום דבר חכם או חדש לומר. מה שמשאיר את העיסוק בחיים האישיים. אז שורת עידכונים -

* איך היה הכנס? היה מאוד מוזר. הגעתי משתעל וחולה וצהוב וחצי מת, והייתה לי הרגשה שהפרזנטציה הייתה איומה. מתי שהוא באמצע יעל המנחה הניפה לי את השלט של החמש דקות נותרו, מה שגרם לי לטוס את יתר הפרזנטציה בשיטת שקופית כן שקופית לא. הקהל נראה קצת מנותק, ושניים מחברי לפאנל החליפו ביניהם פתקים. הייתי בטוח שזה היה אסון, אבל בסופו של דבר המון אנשים ניגשו אלי ואמרו שהיה נהדר, והיה לי דיאלוג נהדר של שאלות ותשובות עם הקהל, במיוחד עם כמה חברה אירופאיים שהמילט בטח נראה להם כמו משהו מאוד ברברי.

* אני מנסה לצאת ולהתחיל לחיות. כבר חודש שלא עשיתי את הדברים שאני אוהב - בית כנסת ביום שישי, פעילות גופנית, הליכות בבוקר, אופניים. בסוף השבוע לא הלכתי לבית הכנסת כי לא הרגשתי מספיק בריא וחששתי שהשיעולים שלי יהרסו את התפילה. אבל מחר בבוקר אנסה לדדות מאחורי קבוצת ההליכה. 

* חוויה של אבא - לא כותב כאן הרבה על דברים שקשורים לאלמוג, אבל השבוע הייתה התערוכת גמר של מגמת צילום. זו הרגשה מאוד מוזרה לראות משהו שהבת שלך יצרה ולהסתכל טוב טוב ולדעת שהיא עושה משהו שאני אף פעם לא אוכל לעשות, והכל זה פרי רוחה כאדם עצמאי, והיא ממש ממש טובה בזה. לא בדיוק גאווה, כי אין כאן הישג שלי, הכל שלה. יותר פליאה איך דבר כזה צמח לי מתחת לאף. 

* הכל נסחב ונגרר כי לא הצלחתי לשכתב את תקופת התנזימאת במאמר במשך שלושה שבועות בערך. לא שלא ניסיתי. אחת לכמה ימים הייתי מתיישב, ופשוט לא הצלחתי להתרכז לשנייה. היום התיישבתי ופשוט עשיתי את זה. אחרי שזה יסתיים ואשלח את זה (הדדליין של המערכת זה 1.4) אני צריך להיכנס שוב לכתיבה של הדוקטורט עצמו, ואחרי הפסקה של חודשיים זה הולך להיות מאוד קשה. כל הקריאה שלי בחודשיים וחצי האחרונים, ותובנות גם מהסדנה של ההיסטוריונים, וגם מהמכתב תיקונים של המאמר, הביאו אותי למסקנה שצריך שכתוב משמעותי לכל המאה וחמישים עמודים שכבר נכתבו. המועד להגשה של נובמבר 2017 נראה קצת מדע בדיוני, אבל עכשיו זה פתאום נראה דחוס. פתאום זה נראה הר נורא קשה לטפס עליו.

* הגיסה האוהבת שלי קנתה לי את הספר החדש של אנטוני ביוור על מלחמת העולם השנייה. בדרך כלל אני בולע אחד כזה ביומיים, על כל תשע מאות שלושים ומשהו העמודים. הפעם אכזבה - לא מחדש כלום ומאוד משעמם. או אולי זו המחלה שהוציאה לי את העניין? אני תקוע איפשהו בתיאור מאוד יבש ולא מעניין של מתקפת הנגד במוסקבה ב-1941, שזה אחד האירועים הכי דרמטיים שיש בכלל בהיסטוריה העולמית, ויוצא נורא יבש בספר. 

* בשבוע הבא אני מתכוון לעשות את הקעקוע שאני חושב עליו כבר הרבה זמן. לפני חודש בערך התקשרתי לקבוע תור, והסתבר שהמקעקע אחרי תאונת דרכים. כשהוא החלים אני חליתי, ומאז זה נסחב. לא עוד. אם יש משהו שיכול להחזיר אותי למסלול זה קעקוע טוב.

* אולי הפעם במקום גלוי לעין? אבל מה עם ההופעה בבית המשפט העליון במאי? כדאי יהיה להפסיד ולחטוף הוצאות רק בגלל שמישהו שם מתרכז בקעקוע הנהדר שעל אמת ידי ולא בטיעוני המבריקים?

* ללקוחות שמשלמים הרבה כסף לעורך דין כמו הלקוחות שלי מגיע עורך דין כמו בסרטים. אז הקעקוע יהיה מוסתר. לא מאוד מוסתר. קצת. ככה. 

* חושב מתי שהוא לחזור לכתיבה. שירי עשתה לי חשק להמשיך את סיפורי ד'אהר. יש לי גם התחלה של מותחן באווירה אקדמית בראש. אבל אני לא רואה מתי זה יקרה.

* יודע שהבטחתי לא לדבר על הבחירות, אבל זה לא ממש קשור. איך ש"ס נהיו טויטע חסידים... חשבתי שיש שם יותר קומון סנס. מסתבר שלא. צריך מין תומר פרסיקו כזה שייתן לזה קצת הקשר ועומק. אני סתם מעיר כאן.

* ממתק? יותר המלצת בחירות. תיהנו -