הבלוג של אבו אלמוג

נכון שכבר נמאס לדבר על פוליטיקה? האמת שכן. סך הכל הכמה ימים האחרונים היו בלגן של הכאה על חטא, זעקות שבר, תדהמה ויגון מצד אחד, וסוג של זחיחות מתועבת מצד שני. לא עניין לאדם חושב לענות בו. סך הכל תבוסת השמאל היא אך ברכה לבלוג הזה, מהסיבה המאוד פשוטה שאני לא אצטרך עכשיו לשנות קו ולהסביר למה התקציב האנטי חברתי של בוז'י הוא לגמרי בסדר או למה שרת הפנים גלאון בכל אופן לא סוגרת את מתקן חולות, או חלילה למה המלחמות בעזה של ממשלת השמאל הן ממש סבבה בעוד שקודמותיהן של ממשלת הימין היו זוועה חיה. אפשר לחזור לטייס האוטומטי של התנגדות ד'אהריסטית מנומקת לכל דבר ועניין שעושה הממשלה הזו, ואפילו לא צריך לכתוב על זה כי זה מובן מאליו.

ולענייננו, כי כמו שאמר אדם דגול פעם 'אסור לשכוח את החיים עצמם'. הוא לא דיבר על הגרעין האיראני כמו שכולם חושבים, אלא על הדוקטורט שלי.

וכמו שהשלד השתיין המקועקע על חזי מזכיר לי, החיים קצרים וצריך להספיק. לך תדע מה יקרה? לא מדבר על הדברים הרגילים של אתם יודעים תאונות ומלחמות ומחלות וכל זה. וסך הכל אני יכול ליפול כמו זבוב עוד בעודי כותב את השורות האלה ממש (אם אתם רואים שהמשכתי לכתוב את הפוסט אז זה כנראה עוד לא קרה) אלא שלך תדע בממשלת ימין חרדים. 'טופס הצהרת הנאמנות לדוקטורנט' כבר מוכן במרתפים האפלים של המועמדים לתפקיד שר החינוך, התקנים כבר מוכנים למשרת 'משגיח הציונות מטעם אם תרצו' שיעבור על עבודות מחקר עם עפרון כחול מחודד היטב, ומה שנראה מובן מאליו אך לפני כמה ימים, נראה עכשיו הרבה פחות סגור.

אז ככה. מתי שהוא בדצמבר פ' אישרה לי את שלב ב', והתחלתי במרץ רב בחודש של כתיבה שעסק בעניין התיאורטי. הייתה לי איתה פגישה מעניינת בסוף ינואר, וסיכמנו על תיקונים כאלה ואחרים. הסתכלתי קדימה באופן לינארי אל פרצים מרוכזים של כתיבה אחת לחודש חודשיים שיביאו אותי בקצב הנוכחי לסיום הכתיבה בשנת 2015. בינתיים קרו שני דברים.

התחברתי לחבורה של חוקרים בתחום שהוא לא התחום שלי בפקולטה זרה ומוזרה שעוסקים בדיוק במה שאני עוסק והם שיגעו לי את המוח, והבנתי שכל מה שכתבתי עד עכשיו הוא די בעייתי ואני צריך למחוק בערך 50% ולהתחיל מהתחלה בכיוון שונה לגמרי. הדבר השני הוא שקיבלתי הערות עורך על מאמר שלי שהתקבל לפירסום, שמאוד חיזקו את הכיוון החדש שאני הולך אליו, וחייבו חודש וחצי בערך של כתיבה מרוכזת לתיקון המאמר לפי הכיוון החדש.

ביום הבחירות בצהריים שלחתי את המאמר המתוקן. עכשיו אני בדילמה. אני חייב להמשיך בכתיבת הדוקטורט עצמו. אז להתחיל לכתוב -כמו משוגע, כמו סימנון על אסיד, כמו הרוח! - לפי הכיוון החדש, ולהעמיד את פ' על עובדה מוגמרת מתי שהוא עוד חודשיים, או לבקש ממנה פגישה ולדון איתה בעניין לפני שאני מתחיל?

לכאורה הדבר המתבקש הוא לערב את המנחה בשינויים כה חדים. בפועל - אני לא רוצה להפסיד את פסח שזה הזמן הטוב ביותר לכתיבה, ואני די בטוח שהיא לא בארץ, ושאם אבקש להיפגש איתה אפסיד כמה וכמה שבועות יקרים.

אני חושב שההנחיה של פ' עד עכשיו נתנה לי חבל מאוד ארוך לעשות את הדברים האלו, ותמיד ידעה להחזיר אותי למסלול בהערה נבונה, או במתן רמז ביבליוגרפי קטן. אני רוצה להראות לה משהו מוגמר ומנומק.

אז אני רוצה להתחיל לכתוב. זה לא יהיה קל כי שמתי בצד את הדוקטורט בחודשיים האחרונים. גם הייתי חולה וכמעט לא עשיתי כלום, וגם כל העניין של התיקונים למאמר - שהיו בתחום התיאור ההיסטורי שזה פרק שכתבתי מתי שהוא לפני שנה - די הסיט אותי מהעיסוק בשאלות התיאורטיות שעליהן אני צריך לעבוד כרגע. אני מתכנון שבועיים של קריאה, להיכנס למוד ולמוזה, ואז לכתוב. 

אז יש כרגע על השולחן שלי ערימה של ספרים על התנזימאת שהייתי חייב לקרוא בשביל התיקונים למאמר. התנזימאת זו תקופת הרפורמות באימפריה העות'מאנית שהמאמר שלי בוחן בקפדנות ומגיע למסקנות מאממות לגביה. אני חייב להעיף את הספרים האלה ולפנות מקום לתיאוריה. ביום שלישי יש בסמינר הדוקטורנטים הרצאה של אלילת האלילות דפנה הקר, שסך הכל אני די חייב לכתיבה שלה על ההשקה בין המשפט לסוציולוגיה ועל בורדייה את הקטעים היותר מעניינים בתזה שלי לתואר שני. אז למרות שגמרתי את חובות השמיעה ואני לא חייב לשבת עם כל הביזבזים שרק התחילו את התואר בסמסטר החדש ולשמוע הרצאות, אני מתכוון להגיע. אז יהיה אחרי צהריים של ספריה, ואחרי כן סמינר דוקטורנטים. ואחרי כן קריאה קריאה קריאה קריאה ובפסח כתיבה כתיבה כתיבה כתיבה. 

אסיים בדיאלוג אפלטוני קצר -

א.א. - ש' תראי איזה מייל נהדר. קיבלתי הזמנה לכנס של האגודה הישראלית ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם!

ש' - יו! נהדר! קח גם אותי!

א.א. - ממתי את מתעניינת באיסלם?

ש' - איסלם? חשבתי שאמרת איסלנד. חשבתי שהזמינו אותך לכנס באיסלנד. ללימודי האיסלם אתה יכול ללכת לבד.

"הוי האנשים! היו יראים את ריבונכם אשר ברא אתכם מתוך נפש יחידה, וברא מתוכה בת זוג, והפיץ משניהם אנשים ונשים לרוב." (סורת הנשים פסוק 1)

שבצ'לום!