הבלוג של אבו אלמוג

טוב. הפסדנו בבחירות, ומה הלאה? מהו הצפוי לנו? להיכן נגיע? כהרגלו, יוצא הבלוג ליתן שירות זה לקוראיו.

לא צריך להיות נביא בעל כושר אבחנה פוליטי דק מן הדק, כדי לנחש שמה שצפוי לנו זה ממשלת ימין + דתיים + כחלון. אלו תוצאות הבחירות הברורות לכל בר דעת. באיזה תחומים תהיה ממשלה זו שונה מאלו שקדמו לה?

למעשה, אין כל הבדל אידיאולוגי ניכר בין ממשלת נתניהו 2013 וזו של 2015 בשני התחומים העיקריים - המשך הכיבוש, והמדיניות הכלכלית הניאו ליברלית. אם נהיה מדוייקים, גם ההבדלים בין 'המחנה הציוני' והליכוד בשני אלו הם קטנים מאוד. 

בשדה המדיני / ביטחוני המדיניות תהיה כזו של קפיאה על השמרים - אפס התקדמות בתחום המדיני + מלחמה קטנה בעזה / בצפון אחת לכמה זמן. זו המדיניות של הממשלה הקודמת, שעכשיו היא גם המדיניות המוצהרת של הממשלה הנוכחית. אין לדעת איזה עלה תאנה יחליף את ציפי ליבני כנושא ונותן באותו משא ומתן הצפוי לכשלון מראש עם הפלסטינים, ובכל אופן, גם כאן מה שהיה הוא שיהיה. בתחום הזה הרעיון הוא לא להביא לאיזה שינוי מדהים, לאיזו מהפכה, אלא דווקא להיפך. לשמור על הקיים מכל משמר ולהמנע מכל תזוזה. 

בשדה הכלכלי, הרטוריקה הכחלונית הסמיכה המדברת על 'רפורמה' ו'חברתיות' לא מתקרבת בביצוע המעשי למה שדרשו מפגיני 2011 והוא התקרבות מדינת ישראל למודל של מדינת רווחה. מה שכחלון מדבר עליו הוא משחק של העברת הבנקים ממודל של פיקוח למודל של תחרות במטרה להוריד את העלות לצרכן. זה חמוד, זה אולי ראוי, אולי זה יקרה ואולי לא, אבל זה עדיין מקבל את ההיגיון הבסיסי הניאו ליברלי של ממשלות נתניהו ואינו חורג ממנו. יכול להיות שמישהו בבנקים יתעצבן. יכול להיות שלא. יכול להיות שנתניהו יעמוד מאחורי שר האוצר שלו. יכול להיות שלא. אבל תפנית לא תהיה כאן אלא בכל הפרמטרים החשובים של פערים חברתיים ושלטון ההון, קפיאה מוחלטת על השמרים. המבחן הראשון הוא התקציב שכבר מזמן היה צריך להעביר. תרגיל 'יאיר לפיד' חוזר גם כאן. הדבר הראשון ששר האוצר החדש יצטרך לעשות זה תקציב אנטי חברתי שנועד לסגור את החור הגדול שיצרה המלחמה בעזה בקיץ האחרון. גם כאן יעלו קריאות שבר על כך שהתגלו הדברים האיומים שעשה שר האוצר הקודם שהכניס אותנו לגרעון שדבר ראשון צריך לסגור. כחלון שמנסה לסגור את האוברדרפט של צוק איתן לא יהיה שונה בהרבה מיאיר לפיד שניסה לסגור את האוברדרפט של עמוד ענן. לא סתם הובטח לו תיק האוצר בכזו קלות עוד לפני הבחירות. מדינת רווחה לא תקום לנו כאן. ימשיכו לדפוק את החלשים, תוך כדי משחק ברפורמה של הבנקים, שיקביל מאוד למשחק של לפיד עם מע"מ אפס. מה שכן, אני מאמין בסיכויי כחלון להצליח במשחק הזה יותר מלפיד, כי לכחלון יש יותר נסיון, והוא גם לא בור מתהדר כקודמו. אבל אם יצליח ואם ייכשל שום דבר שיקרה במשחק הזה לא ישנה את הבסיס המעוות של המשק הישראלי. 

אז איפה כן יהיה השינוי? איפה תהיה המהפיכה? כי צריך מהפיכה. לא סתם עשינו את הכל. עכשיו אנחנו בשלטון. העפנו את כל הססססמולנים לאופוזיציה, ואנחנו יכולים לעשות באמת באמת מה שאנחנו רוצים.

כאן צריך להסתכל לא על כחלון אלא על מספר 2 שלו גלנט, השר המיועד לבטחון פנים. המצולק ממאבק עם גורמים במערכת המשפט שלקחו לו את דרגת הרב אלוף על עניין נורא נורא קטן, פאקינג עבירת תכנון ובנייה. ובאמת מי לא סגר מרפסת או פרגולה, או עשה שימוש חורג בשטח הציבורי הפתוח הסמוך לביתו המיועד לכלל לצורך מעבר רק לכלי רכבו, ועל זה שוללים רמטכלות? אז האזור שהכי כיף להתעסק איתו זה מערכת המשפט. כאן אפשר לגרום נזק מיידי, שקשה מאוד לתקן, נורא פופולרי אצל קהל היעד של המצביעים הימניים, סבבי מבחינה אישית כי מי רוצה את כל הויינשטיינים והשי ניצנים האלה בין הרגליים, וכל החקירות על דרכי גישה במושבים, שלא לדבר על בקבוקים ממוחזרים ועל גלידה פיסטוק, וזה גם ציפור הנפש של הסמולנים למיניהם שנורא כועסים ונעלבים כשנוגעים בה.

אם נזכור שיש בממשלה הזו עוד גורמים עם צלקות לא קטנות מהמלחמה עם אותה מערכת עצמה, כמו דרעי או ליברמן, אפשר לראות מה מאחד את כל הקואליציה הזו מש"ס עד כולנו.

אז אני צופה גל של חקיקה של צמצום סמכויות בג"צ, צמצום סמכויות היועץ המשפטי (ופארסה של מינוי יועץ משפטי 'מטעם' כשויינשטיין מסיים את הקדנציה בקרוב. בר און חברון יהיה משחק ילדים לעומת מה שיהיה לנו כאן) וכל מיני חוקים כאלה נהדרים שנועדו להעיף את הסמולנים מהמקום האחרון שהם עדיין משגשגים בו.

זה בא ביחד עם חקיקה לאומנית גסה ובוטה מהסוג שלא יעבור בג"צ. לזה יש שתי מטרות. מצד אחד - חקיקה לאומנית גסה ובוטה היא סבבה לכשעצמה כי דופקים את הסמולנים ואת הערבים ועושים לנו כאן מדינה יהודית כמו שצריך. מצד שני חוק הלאום וחקיקה לאומנית גסה ובוטה מכניסים את בגצ למלכוד. יאפשר אותם - יאבד את נשמתו. יבטל אותם - יהיה חשוף לתעמולה כנגדו, וייתן הצדקה לחקיקה שמצדיקה את הגבלת סמכויותיו.

אז כאן אנשי המפתח בממשלה הבאה לא יהיו בממשלה. הם יהיו בשוליים. מנסחי הצעות החוק הפרטיות. אם נסתכל פרסונלית, יריב לוין ואלקין, עד עכשיו גורמי הנזקים הגדולים ביותר בתחום הזה, נשארו בכנסת. אמנם איבדנו את דוד רותם, שהיה אחד הבולטים בטרנד הזה, אבל יש שלושים ח"כים בליכוד, בטח יהיה שם מי שימלא את מקומו. וגם אם לא, אלקין ולוין מספיקים. לשניים האלה אין את גסות הרוח והבוטות של מירי רגב, או דנון, אבל בדרכם השקטה והיעילה הם עושים כל מה שהם יכולים כדי להפוך את ישראל למשהו אחר לגמרי ממה שהיא היום.

זה השינוי העיקרי שאני צופה בין הכנסת ה-19 והכנסת ה-20. הגורמים המרסנים של 'התנועה' ובמידה מסויימת 'יש עתיד' (שלפעמים נתנו את ידם לזוועות גזעניות כמו 'חוק המשילות') נעלמו, ואפשר לחקוק חוקי לאום בסבבה. מסביב הכל יישאר כשהיה, המלחמה העונתית תתקיים (שלושה ארבעה חודשים לספירה לאחור לקיץ. למרות שהיום גשם בחוץ, הקיץ הוא תמיד תמיד מאיים. אני כבר מתחיל להריח אותו ולא אוהב את הריח), האיום האיראני ימשיך לאיים, כחלון יריב עם הבנקאים, או שלא יריב איתם. תהיה איזה תכנית לרפורמה. או שלא תהיה. ביבי יבטיח שיהיו שתי מדינות ומשא ומתן מדיני ושכל מה שהוא אמר ביום שלפני הבחירות היה בשין קוף ריש ושהצליב אצבעות מאחורי הגב, או שלא יבטיח. אבל לאט ובטוח הכנסת הזו תנסר את הבסיס הדמוקרטי של המדינה כמו שהכרנו אותה עד עכשיו. והמדינה שאחריה תהיה שונה בהרבה מזו שלפניה.

בבניין הגליל הד'אהריסטי במהרה בימינו אמן ננוחם.