הבלוג של אבו אלמוג

את הדברים האלה אני כותב בכעס. לא רק על חורבן חבל ארץ יפה במולדת שלי, מקום שאהבתי לטייל בו ולהנות מקסמיו, לא רק על החיים הצעירים שאבדו (וביניהם אדם שהוא בן למשפחת ידידים), לא רק על חוסר האונים של מדינתי, האמורה להיות מדינה מתקדמת המעניקה לאזרחיה שירותים של המאה ה-21,  לא רק על הזחיחות והשאננות של הנוגעים בדבר, האחראים למחדל, המתכסים זה מאחורי מעיל שחור, צ'רצ'יליאני למראה, שנועד לביקורים בחמ"לים במקרי אסון, וזה מאחורי תכתובות משרדיות, אלא גם כי שוב הוכח, מעבר לכל ספק, שרווחתם וטובתם של תושבי המדינה הזו הם בערך הדבר האחרון שאיכפת למנהיגיה.

בספר "התמוטטות" מתאר ג'ארד דיאמונד חברות שהתמוטטו, וביניהן החברה באי הפסחא, ששיעבדה עצמה כל כך למפעל בניית הפסלים הענקיים עד שכילתה את כל משאבי הטבע שבסביבתה. האבנים עצמן אינן הבעייה, אלא החבלים שנדרשו להובלתן, ואלו היו עשויים מסיבי עץ, וכך נכרתו כל העצים שעל האי. התוצאה הייתה התמוטטות כללית של החברה, אבדן כל האפשרות להתקיים בצורת חברה מאורגנת על האי, תופעות של קניבליות, עד לחורבן מוחלט.

 פסלי המואי - מתוך וויקישיתוף

החברה הישראלית שיעבדה עצמה לשני ניסיונות חברתיים רדיקליים - הנסיון האחד לקיים כאן חברה שחלק משמעותי ממנה אינו עובד ואינו תורם את חלקו בכלכלת החברה או בהגנה עליה. הנסיון השני "מפעל ההתנחלויות" ששיעבד את כל משאבי החברה אם לקיומו, אם להחזקתו (על כל המשתמע מכך - סכסוך נצחי, בידוד בינלאומי, פילוג פנימי הרסני), ואם לוויכוח עליו. שני אלו, הקשורים זה בזה בקשר הדוק, הם פסלי המואי שלנו. כשצריך לבנות את הפסל מקצצים בשאר. לפסלים מעניקים תקציבי ענק, השואבים לתוכם את כל מה שדרוש לצרכים אחרים. וכך, תקציב כיבוי האש שלנו נחשף במלוא דלותו כשקרה הדבר המוזר, ואכן פרצה האש. תקציבים אחרים, כמו תקציבי החינוך והתרבות, הסעד והרווחה, הבריאות, הם בעלי פוטנציאל הרסני לא פחות, אך הגילוי של ההרס הוא, מן הסתם, פחות דרמטי. 

כך שלא רק ביבי + אלי ישי + ארדן + שטייניץ אשמים. הם אמנם היו בעלי המזל הרע לאחוז בהגה כשפרצה השריפה, אבל הם לא הגיעו בעצמם לאן שהגיעו. אשם כל מי שהחזיק בהגה בשנים האחרונות ולא סובב אותו במאה ושמונים מעלות לאחור, ליכוד, עבודה, קדימה, מברק ועד אולמרט. ובכל אופן, את ביבי הזחוח, את ישי המקדיש את זמנו להגיגים גזעניים ולרדיפה אחר העובדים הזרים במקום לדאוג לשירותי הכבאות, את המלך הפילוסוף, שטייניץ, וכל השאר, צריך להעניש. כבר עכשיו. הם לא ראויים להנהיג אותנו. במקומות אחרים הם היו מתפטרים. כאן ימשיכו להחזיק בהגה השלטון עד זרא. ימצאו מישהו אחר, קטן, שאשם. מישהו שהצית שריפה במזבלה פיראטית בעוספייה, ומישהו שהתפקיד שלו היה למנוע ממנו את זה. לא הפעם. הפעם צריך להתחיל מלמעלה. אלה שלמטה הם קטנים מדי. גם אם המצית היה מצית זדוני ולאומני, עדיין קיבל סיוע רב מאלו שהביאו לכך שמעשיו קיבלו את הנפח האדיר שקיבלו בסופו של דבר. כאילו עמדו ושפכו בעצמם נפט על התבערה הקטנה שהצית אותו עלוב נפש.

ניצב זאב אבן חן אמר בהלווית בתו, טופז ז"ל, "האחראים למחדל ישלמו". הוא אדם רציני. זה לא היה איום שנאמר ברגע של כעס. היה לזה יותר צלצול של פקודה. אחריך, זאב!   

לא משהו סדור, רק בגלל שלא הייתי כאן מזמן -

* בתקופת ברית המועצות היה את הגוש הסובייטי המזרח אירופי, שנוהל בשיטה כלכלית שגויה, שהביאה לקריסתו.... בתקופת האיחוד האירופי היה את גוש האיחוד המערב ומרכז אירופי, שנוהל בשיטה כלכלית שגויה, שהביאה לקריסתו...

* איתן הבר השווה השבוע בידיעות בין מוסקבה (המוזנחת, הדועכת) לברלין (המשגשגת, העולזת), מהנקודה של "אלה המנצחים ואלה המנוצחים במלחמת העולם". העניין הוא שונה לחלוטין. מוסקבה תמיד הייתה כך, ותמיד תהיה. רק שכאשר נשלטה בשיטה הסובייטית השגויה היה בה חינוך רפואה ודיור לכל, ובמאמץ גדול קנו שם האנשים את הזכות להשתעבד לאוליגרכים ולחיות חיי כלב מבלי שלאיש יהיה איכפת.

*   ובכל אופן - יוון. כמה כתבלבים כתבו השבוע על האופי היווני העצל, עם של רועי עיזים. מעבר לניחוח הגזעני השפל שבאמירות האלה, אני שואל - האם יש רק תרבות אחת ראויה? רק שיטה כלכלית אחת? רק שיטה חברתית אחת? ובמה הוכח יתרונה של אותה שיטה על אחרות? אולי טוב ונחמד להיות עם של רועי עיזים? אולי עלינו לשאוף להיות רועי עיזים?

* - רעיון בעקבות ל"ג בעומר, לא ממש קשור - אוטונומיה יהודית / ערבית בגליל. לסגור ולהלאים את מירון. לדרוש עשרת אלפים דולר מכל מי שרוצה להיכנס. להיות מין שווייץ קטנה כזו של קברי צדיקים, שמנצלת את הטמטום והבורות השוררים במדינת תל אביב ובמדינת ירושלים. לרעות עיזים כל השנה ולהרוויח את הכסף הגדול בל"ג בעומר, ולקנות בו עוד עיזים. לאסור על ייצוא גבינת עיזים מחוץ לתחומי המדינה. לנהל שוק שחור של גבינת עיזים ולעשות מיליונים מהתלאביבים! רעיון לפוסט עתידי מפורט יותר...

* וחזרנו ליוון. מרקל זורקת שם מאה ועשרה מיליארד דולר. כבר הייתה יכולה בחצי הסכום לכבוש את המדינה ולנהל אותה בעצמה, כפי שעשה אחד מקודמיה.

* אבל אין לי סימפטיה לחלק מהמפגינים שם. המדובר בניצול של המצוקה הכלכלית והחברתית לצרכים זרים. ומי שהורג שלושה אנשים בבנק הוא לא חבר שלי.

* ובכל אופן - המפגינים ביוון, חלקם שאינו אלים ואינו אנרכיסטי, מראים שיש גם דרך אחרת, ושהיא לגיטימית. ושלא הכל אבוד.

* וכאן? מה מוציא אנשים לרחוב? כלום. התנועות העממיות הפעילות והמפגינות היחידות הן מגזריות. חרדים ומתנחלים. את הסטודנט הישראלי לא תוציא לרחוב אפילו באיומי רובה. לפועל הישראלי לא איכפת מכלום. עד שסוגרים לו את המפעל. מתי הייתה כאן תנועה עממית באמת שניסתה לשפר במשהו את החברה או הכלכלה שלא בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני?

קוראי היותר מסורים יודעים כבר שאני כרגע לומד קורס על סוציאל-דמוקרטיה אצל המרצה המעולה (באמת!) עידית גיל. הקורס הוא אחד המעניינים בתואר ועיקרו הוא כתיבת עבודה על נושא כלשהו שקשור בסוציאל-דמוקרטיה. בסמסטר קודם כתבה ידידתי הטובה עדי עבודה על אינגמר ברגמן וסוציאל דמוקרטיה שלאחר מכן הפכה לסמינריון ולתזה. מכיוון שברגמן היה מוכר לי עד אז כיוצר בלתי פוליטי בעליל, חשבתי שזה היה רעיון לא פחות ממבריק. רצה הגורל ובני פ', כתב עבור המורה בכיתה ג' יומן קריאה על בילבי. פינג!@ רעיונות גדולים באים ברגע אחד של השראה, וכך נולדה העבודה על בילבי וסוציאל דמוקרטיה.

זאת אסטריד לינדגרן, כשהייתה צעירה ויפה המקור הוא ויקישיתוף

אסטריד לינדגרן לא הייתה ממש בנאדם פוליטי, וכך (אל תגלו לאף אחד בקורס!) גם בילבי (לא עד שחוקרים את העניין ממש ממש עמוק...) אבל נחרדתי לגלות את פרשיית המכשפה פומפריפוזה שלא הייתה ידועה לי קודם לכן, וחשפה צד מעניין של לינדגרן. ב-1976 גילתה לינדגרן שתחת חוקי המיסוי הפרוגרסיבים החלים בשבדיה המס על הכנסותיה (שהסתכמו במיליונים רבים של קרונות, מתרגומי ספריה ברחבי העולם) מגיע ל-102%, כך שהיא נדרשת להוסיף ולשלם עוד מעבר למה שהרוויחה. מכיוון שכך כתבה אגדת ילדים נחמדה לעיתון "אקספרסן" ובה המכשפה פומפוריפוזה שחיה בארץ מוניסמניה מגלה כי האנשים החכמים המנהלים את הארץ דורשים ממנה 102% מהכנסותיה. היא מפסיקה לעבוד, אך האנשים החכמים מסרבים לשלם לה דמי אבטלה כי הם רוצים שהיא תמשיך לעבוד וכך יוכלו להתפרנס מהמיסים שהיא משלמת. מכיוון שכך היא פושטת יד, ובכסף שהיא מקבלת היא רוכשת מוט ברזל ופורצת באמצעותו לבתים וחנויות - כי אם הממשלה יכולה לגנוב בלי בושה כך גם פומפריפוזה.

הסיפור הזה לא נגמר ממש טוב בשביל הסוציאל-דמוקרטים. השבדים, עם הגון וחביב המתפרנס מייצור ארונות כאלה מתפרקים וכדורי בשר, הזדעזעו עד עמקי נשמתם, והדיחו את הסוציאל-דמוקרטים מהשלטון, בפעם הראשונה מאז 1932.

אז מה כל הקטע? כאילו למה אני מטריח אותכם עם העניין הזה? הרי במדינת ישראל שולטים האנשים החכמים, הניאו ליברלים, שלא יתנו לדבר כזה לקרות אף פעם אף פעם!

אז ככה - היום טירפד האדם החכם מאוד השולט בנו את חוק יחימוביץ', שנועד להצמיד את שכרו של מנכ"ל החברה לפי חמישים משכר העובד המרוויח את השכר הנמוך ביותר. זה שביבי טירפד את הרעיון הזה לא מפתיע. הרי מידת המחוייבות החברתית שלו ידועה, ובואו נאמר, שהוא גם היה שמח לקבל מקום באיזה דירקטוריון, ולהרוויח שם פי חמישים ואחד ממחלקת התה, לאחר שיפרוש בבושת פנים. (סתם ספקולציות! סתם השמצה! והרי הוא הישר באדם! והמוצלח שבראשי הממשלה! צ'רצ'יל של דורנו! מה צ'רצ'יל? פריקלס! ודמוסתנס גם יחד! עם מבטא אמריקני! זהו! וושינגטון! ביבי הוא וושינגטון שלנו!) מה שהפתיע אותי, או בעצם סתם עצבן אותי, או לא הפתיע ולא עצבן, סתם העציב, הוא התגייסותם של שרי מפלגת העבודה לסייע לו בטרפוד חוק יחימוביץ'. הנה שמעתי היום ברדיו בגלי צה"ל את השר אבישי ברוורמן, השר לענייני המיעוטים (1948 רביזיטד), המופת לזקיפות קומה סוציאל-דמוקרטית, ומוסר נעלה, מסביר שמה שהיה קורה אם החוק היה עובר, הוא שכל מרוויחי המשכורות הנמוכות היו מפוטרים, ובמקומם יביאו עובדי קבלן, אז מה עשינו בזה? כדי למנוע סכנה זו, הסביר ברוורמן, התנגד לחוק. נושענו! ניצלנו! האח אבישי! הידד לשר המיעוטים! הצלת מאות אלפים מפיטורים. אתה וושינגטון, סליחה, ביבי.

אז ככה. במדינה שאיבדה כל שביב סולידריות חברתית, שנשלטה במשך שנים על ידי אירגון פשע שעשה בה כל שברצונו (אם האשמות השוחד בפרשת הולילנד, מפעל הזרע, המלח בעתלית וכיוצא בזה נכונות), צריך לעשות משהו, כדי להחזיר את הסולידריות. חיים הכט יכול להטיף מעכשיו עד הודעה חדשה. האזרח הקטן שרואה איך גונבים אותנו בלי להניד עפעף, מחלקים את נכסי הנדל"ן היקרים, שדם נשפך עבורם, ליזמים מושחתים, וגוזרים קופון על גבנו, מקבל מהחדשות את מנת החינוך היומית שלו, והוא לא צריך את חיים הכט. למי איכפת מהאישה המוכה, מהשיכור המתמוטט ברחוב, מהנער הרעב. לוזרים! והאמת שנראה לי שיש משהו במה שברוורמן אומר, ושחוק יחימוביץ' לא מספיק. הרי תמיד יהיו את המוחות היצירתיים שימצאו את הדרך לגרוף את הקופה, בלי לשלם את המחיר. אז צריך להתחיל אולי מחוק יחימוביץ', ואם זה באמת לא הולך, אז מיסוי פומפריפוזי על הכנסות מאוד מאוד מאוד גבוהות נראה רעיון נפלא, כדי לקרב קצת את השיכבה התאגידית העליונה אל העם. שישלמו.

אם נכונות ההאשמות לגבי דנקנר, למשל (ואני מקווה שאינן נכונות) זה מראה שגרגרנות תאגידית וגרגרנות פלילית חד הן, והגבול כבר אינו קיים. אז שישלמו.

אבל.... אבל מה עם המוכשרים באמת שזה מגיע להם, האסטריד לינדגרנים? הרי אם נמסה הכנסות מאוד גבוהות ב-102 אחוז אז המוכשרים באמת... מה הם יעשו בדיוק? יפסיקו לעבוד? יחיו מקצבת אבטלה? אז מה, היא הייתה מפסיקה באמת לכתוב אסטריד? ומנהלים ממש מוכשרים ישבו בבית וישחקו סוליטייר? מי שמוכשר באמת מקבל תמריצים אחרים. לא חייבים לחיות ממשכורת גרגרנית. לא חייבים לנקר עיניים. אפשר גם להרוויח רק פי ארבעים ותשעה משכר המינימום, ועדיין לחיות טוב מאוד, ולהיות ביחסים טובים עם מנהל הבנק (לרוב זה אתה, או החבר שלך...).

צריך לשים גבולות. צריך לומר - עד כאן. יש טפילים שהחברה הישראלית לא יכולה לשאת. מי שלא רצה את יחימוביץ', יקבל את פומפריפוזה. אבל אלו סתם מילים ריקות. אם יש משהו שהולילנד לימדה אותנו, זה שהגענו למצב של חוסר לכידות חברתית כזה שכל אחד עושה מה שהוא רוצה. ובכיף! כי לא משנה איך קוראים למפלגה שהצבעת לה, ליכוד, עבודה, קדימה, תמיד אותם אנשים ילחשו באוזן של אותם אנשים, והכסף ימשיך לזרום למקום הנכון.  ומי שרוצה להרוויח לא רק פי חמישים אלא פי חמש מאות משכר המינימום, ימשיך להרוויח פי חמש מאות. כך נגיע רחוק מאוד.