הבלוג של אבו אלמוג

באמת!

שום דבר לא קורה סתם כך. יש יד מכוונת! יש מחשבה! יש תכנית גדולה! לא סתם הוא קיבל 19 מנדטים שר האוצר שלנו. 

ניסיתי לעשות סדר בבליל של ידיעות שקפצו מולי בפיד הלא נגמר בויינט ובפייסבוק וכאלה. אז ככה. נתחיל מהתפארותו של שר האוצר שלנו כי הוריד את מחירי השמנת המתוקה 38% בעשרים אחוזים והכניס אותם לפיקוח. 38% זה אחוזי שומן. המחירים ירדו בעשרים אחוזים. ידיעה מרגשת זו (ההמשך הישיר למחאת הקוטג'! הוא הרי נבחר כדי להוריד את מחירי מוצרי החלב ועמד במילתו!) לוותה בידיעה המרגשת פחות, שאפשר להתגאות בה פחות, על סל התרופות, והפעם הקורבנות הם חולי הסכרת, שיצטרכו לממן בעצמם את תרופותיהם.

אז יש כאן איזה היגיון, רק הוא לא היה ברור לי. ברור שזה לא מקרה. יש כאן מחשבה תחילה מאחורי העניינים. שמנת... מתוקה... סוכרת... מה שעולה ומה שיורד. הרצתי את העניין בפוסט קצר בפייסבוק ובמהירות שיא נמצא הפתרון, הודות לחדות מחשבתם של הקוראים.

יוג'ין קנדל, הכלכלן הבכיר הלוחש על אוזנו של נתניהו, הגיע למסקנה שתוחלת החיים הארוכה של אזרחי ישראל מהווה בעייה, וכי "אי אפשר לממן 25 שנות פנסיה". הפתרון שלו הוא "לעבוד יותר חכם ולחסוך יותר". אבל זה פתרון נורא קשה ולא מתוחכם. נראה לי שנהגה פתרון אחר, והוא לעודד צריכת שמנת מתוקה, ובמקביל למנוע תרופות מחולי סכרת. לא סגור על זה מבחינת סקר אפידמיולוגי וכאלה, אבל יש כאן איזה שיעור תמותה פוטנציאלי שעשוי להביא לתשומות חיוביות של כמה אחוזים בקטע של הפנסיות, לא? הייתי מנסה להריץ את זה בוועדת הלסינקי, אבל אני חושש שזה ניסוי שלא תימצא הוועדה ולו המקלה ביותר שתעז לאשר.

 אז הכל בגלל שהוא חושב עלינו. באמת! שלא נחייה את שארית חיינו בדלות ובעוני. LIVE FAST DIE YOUNG. 

מת עליו.

הוא עצמו דווקא שומר על אורח חיים בריא. הוא מקפיד לשתות דיאט ספרייט, ולאכול פריכיות אורז. מצד שני סך הכל גם אם למרות אורח החיים הבריא יחלה בסכרת חס וחלילה, יהיה לו במה לממן את התרופות ברוך השם. עיני לא צרה בהצלחתו וגם לא בבריאותו. שיהיה בריא עד מאה ועשרים. רק שיעזוב אותנו בשקט. ושלא יתגאה בזה ש"כל שחקן בשוק שינסה לעלות את הרווחים שלו לגובה בלתי סביר, ויתנהל בכוחנות כלפי הצרכנים צריך לדעת שנשתמש בכל הכלים, גם האגרסיביים ביותר, כדי להחזיר את המחירים לרמה שהציבור יכול להרשות לעצמו." ביום שמעלים את מחירי התחבורה הציבורית, ומפרסמים את סל התרופות. לך תהיה אגרסיבי במקום אחר. תוציא את האגרסיות באיזה זירת איגרוף. אם צדוק טייסון עוד לא פרש. או שכואב לך מהפעם האחרונה?

ממתק אמיתי לסיום? ממתק אתם רוצים? אחרי שהורידו את התרופות לחולי סכרת? תאכלו פריכייה ותשתו דיאט ספרייט. מגעיל, מגעיל אבל מה שבטוח בטוח.

ערב טוב לכולם. 

משהו מהיר ועצבני לתחילת השבוע. פוסט פרוגרמטי, מרגש ברמות על, ועמוק מני ים מתוכנן לסוף השנה האזרחית (מיהם האזרחים החוגגים סוף שנה זה להבדיל מאחרים שאינם אזרחים? כאילו יש כאן איזה משחק מילטי לינגוויסטי שאני לא ממש מבין, ולא ממש רוצה להבין.) שהוא גם מועד חשוב ביותר בעל משמעות בחיי האישיים, שתיחשף בזמן ובמקום הראויים לכך. אז הנה מקבץ של דברי הבאי שעלו בדעתי בלי קשר לשום דבר:

* אורחאן פאמוק - שמי הוא אדום - קורא בהמלצת נשר הספרות האישית שלי. עד עכשיו לא רע בכלל, ושני כוכבים חיוביים, ואת יוצאת שבת. 

* האסוציאציה הראשונה למילים הראשונות בספר 'אני פגר מת' המתארות את גיבור הספר שקוע בקרקעית באר כשהוא מת ורקוב מזה ארבעה ימים היא ל'שדירות סאנסט'. מעניין אם פאמוק חשב גם על זה.

* מירי רגב - מצחיק? עצוב? בכל פעם שהגדעון סערים למיניהם רוצים להיראות מכובדים, כאלה שנשואים לשדרנית טלוויזיה ויוצאים לפאבים וכל זה, וראויים לבוא בחברת אנוש, קופצת להם הרגב ומספחת את בקעת הירדן. ואז פתאום נושרות כל המסיכות, והליכודניק הקטן החבוי בתוך ההיפסטר הברלינאי קופץ ומתחיל גם הוא לספח ולספח, כדי שהעולם יבין אחת ולתמיד. גדעון, העולם מבין. באמת. מצחיק? בעיקר לא רלוונטי לכלום. כאן יכול להיות פוסט ארוך למה אין בעצם מו"מ אמיתי שאפשר לטרפד אפילו אם רוצים, ושהכל דיבורים ומה שיוצא מזה זה עוד התנחלויות ולא משנה מה יעשו, אבל למה לטרוח?

* פ' אישרה לי להגיש את הצעת הדוקטורט. הייתי כותב כאן על האיחוד הזני כמעט שבין זרמי החשיבה שלנו, אבל אחרי הכל יש כאן כל מיני דוקטורנטים וכאלה שמגיעים וקוראים ויכול להיות פדיחה. אז אומר, בקצרה, שאני צריך לעשות איזה שיפוץ קטן בקטע המתודולוגי, ועריכה לשונית (שוקל לשלם לעורכת ויש גם אחת לא רעה שפניתי אליה. כולה כמה מאות שקלים ושווה את זה) ברמה של פסיקים ונקודות ואולי קצת קצת הורדת אמירות איך לומר נחרצות מדי, ולהגיש. 

* אה, והסתובבתי שלושה ימים אחרי כן אפוף בעננים ורודים של מילט וריבונות.

* קשה להיות לידי כשאני כזה. אני מודע לזה ועובד על עצמי.

* הבת הגאון שלי קיבלה 93 בספרות. הם לומדים את 'איש זקן מאוד עם כנפיים ענקיות' של מארקס. זה חלק מ'ארנדירה' שקראתי וכל כך אהבתי כשהייתי ממש בגילה. בן 17. ידעתי את כל הספר בעל פה. אהבתי אותו מאוד. הרבה יותר מ'אין לקולונל מי שיכתוב אליו'. לא קראתי את זה וגם את זה כבר עשרים ומשהו שנים. מה שאני באמת צריך להשיג ולקרוא שוב זה 'סתיו של פטריארך'. מארקס המוקדם עושה לי את זה. אחרי 'מאה שנות בדידות' 'סתיו של פטריארך' הוא האהוב עלי. 

* הבת שלי לא סובלת את מארקס. היא כנראה לא תאהב גם את מאה שנות בדידות כי 'איש זקן מאוד' והשיטות בהן הולעטה בטקסט הנשגב הזה, די הוציאו לה את החשק לקרוא את מארקס. ארור תהיה, פירון! אני עברתי אותו דבר עם עגנון. הצלחתי לחזור אליו רק כשהייתי בן 30. תריסר שנים מבוזבזות מהבחינה בספרות עד שהצלחתי לשוב ולהחזיק עגנון ביד. כי לימדו אותנו את הטקסט הכי סתום שלו, את 'והיה העקוב למישור' שאשקרה צריך תרגום מתורכית עתיקה בשביל להבין אפילו את הכותרת. ו'תהילה'. אני יכול לומר לכל שרי החינוך בישראל שאם יש משהו שלא מעניין תיכוניסטים, זה אנשים זקנים מאוד. לא תהילה שהיא בת מאה, ולא הזקן עם הכנפיים של מארקס, ולא הזקן והים. אני מבין שאם אתם רואים איזה ישיש בכותרת אז זה עושה לכם את זה. תתאפקו. הצלחתם להרוג לי את עגנון והמינגוויי. הצלחתם להרוג לבת שלי את מארקס. די. תיטפלו למשהו מגעיל כזה שאין סיכוי שמישהו ממש יאהב. לכו חזק על העיירה היהודית, ואם אפשר קצת להחזיר את חיים הזז ודבורה בארון. קולטים (בקושי) מקיאים, לא חוזרים לטקסטים האיומים האלה, ולא מרגישים שהפסדנו כלום. מי שהורג לנו את מארקס הורג עולם ומלואו. מי שהורג את חיים הזז מתעלל בגוויה. זה לא יפה אבל לא נורא.

* אפרופו ספרות, נוריתה חושבת ש'תגובת שרשרת' מאוד מוצלח. גם טליק חושב כך. וגם N_LEE. עם שלושה כאלה אני יכול לשבת מייד ולכתוב עוד ספר, רק בשביל לשמוע אותם נהנים עוד הפעם... 

* כריסטמס. חבר שלי פירסם תמונות של בית לחם עם כנסיית המולד. נורא מוזר התגובה הרגשית שיש לי. כמו מכה בבטן. זה תפס אותי במפתיע, הצללית המוכרת. לא שסבלתי שם מי יודע מה, אבל זה היה נורא מסוכן ואינטנסיבי וכל זה, וכנראה השאיר את הסריטה שלו.

* למי שלא יודע זה רפרנס ל'חומת מגן'. 

* כריסטמס II - הסתובבתי קצת בחיפה בעיר התחתית. בקושי ראיתי עץ. לעומת זאת נצרת הייתה פיצוץ. היה עץ ענקי שם בכנסייה ליד המעיין. סתם נחמד. מרגישים לכמה ימים קצת חו"ל.

* נסעתי ברדיו ופתאום שמעתי את זה. הייתי נורא קרוב להגיע הביתה, והיה לי טרמפיסט מערב אל נעים. אז הורדתי אותו ממש כל הדרך עד הבית שלו, רק בשביל לשמוע את השיר עד הסוף.

* זה אלה פיצג'רלד עם בלאק קופי. 

* לא בדיוק בלוזאית מהסוג של בטי סמית' שהזלתי עליה ריר לפני כמה פוסטים כאן בדיוק. גם לא טרגדיה כמו בילי הולידיי, או סתם מוכת יגון כמו נינה סימון. אבל זמרת די ענקית, וכנראה אפשר לשיר כך גם בלי ממש ממש לסבול. למרות שזה מוסיף. תשפטו בעצמכם.

* בלאק קופי.

ישראל 2013. גמר 'הכוכב הבא'. על הבמה עומדת אישה ושרה. האחים גת, מתמודדים חרדים, יורדים מן הבמה. אסי עזר, המנחה, דמות בולטת במאבק הלהט"בי לשוויון זכויות מלווה אותם בפרשנות "התורה אוסרת עליהם להשתתף בשירת נשים, ואנו מכבדים את רצונם".

מהומה ביהופיץ! הדרת נשים! ממבקרת הטלוויזיה של 'YNET', אריאנה מלמד, ועד למאיר שלו (שהזכיר, ובצדק, שהתורה אינה אוסרת על השתתפות בשירת נשים, אך אוסרת גם אוסרת על משכב זכר), קמה הסערה, עד שעזר עצמו חש צורך להתנצל ולהסביר כי "לדעתי הצנועה יש הבדל עצום בין לקרוע שלטים של נשים, לירוק על נשים, לקלל נשים ולא לאפשר לנשים לשבת בקדמת אוטובוס לבין לצאת החוצה בזמן שאישה שרה. בעוד שהראשונים הם אקטים אלימים שחודרים למרחב של הצד השני (במקרה הזה- נשים) בלצאת החוצה מהחדר כשאישה שרה ישנה בחירה אישית שאני לא יכול למנוע וגם לא מעונין. ". שיהיה. זה לא העניין. לא המתמודדת שעמדה על הבמה היא שהודרה. ספק אם ידעה מה שאירע. היא שרה בפני מיליוני אנשים, במה שכנראה היה אחד מרגעי השיא של חייה. היה כאן מנגנון סוציולוגי מרתק אחר בפעולה, והבלוג הזה, נאמן לייעודו, ייתן לקוראיו את השירות ויסביר אותו, ועוד כמה דברים. אז תראו. יהיה כאן ז'רגון סוציולוגי, וקצת בורדייה - אני מומחה עולמי לבורדייה! - וגראמשי (באמת שאני עפר לרגליו) - ויהיו קוראים שלא ישרדו את הפילוסופיה עד הסוף, וקוראים שמאוד יתעצבנו, אבל מי שישרוד עד הסוף יראה את הדברים קצת אחרת. מבטיח.

אז מה היה לנו כאן? 'הכוכב הבא' היא שדה סוציולוגי. מהו שדה? אז הנה כל תורתו של בורדייה על רגל אחת. שדה הוא מבנה חברתי, שבו מחולק הון חברתי בין קבוצות שונות. הקבוצה ההגמונית (כאן נכנס גראמשי) מקבלת את עיקר ההון, וקבוצות אחרות נאבקות עמה על ההגמוניה ועל השליטה. המאבק יוצר מתח בשדה, אבל הוא לרוב מוכרע מראש, כי כל השחקנים בשדה מלוכדים סביב אמונה בכמה אמיתות בסיסיות הנוגעות לשדה, סביב הדוקסה, או ההביטוס - מה ש'נכון', וממשיך להפעיל את הדינאמיקה שיוצרת את השדה. מי השחקנים בשדה? תתפלאו. השחקנים העיקריים אינם נמצאים על הבמה. השחקנים העיקריים הם הזכיינית והקהל בבית. הזכיינית היא ההגמונית, הזוכה במרבית ההון החברתי - הסימבולי והממשי. אין צורך במחקרים סוציולוגיים אמפיריים על מתאם בין השכלה והכנסה לבין צפייה ב'כוכב הבא' כדי להסיק מה תפקידו של הקהל בבית. התפקיד הזה מתבטא, למשל, בזרימה הממשית והסימבולית של  כספי ה-SMS הזורמים לכיסה של הזכיינית מכיסיו של הקהל היושב בבית.

אבל הזכיינית משחקת על יותר מ-SMSים. היא בעלת תפקיד מפתח בשדה הרחב יותר של החברה הישראלית. היא מספרת לקהל את הסיפור ששומר על הקבוצות ההגמוניות בחברה כשליטות. ב'כוכב הבא' (בגלגוליו כ'כוכב נולד', 'דה ווייס' ו'אקס פקטור') מספרים את הסיפור הזה שוב ושוב. חשוב מאוד לספר את הסיפור נכון, ללא שגיאות וצרימות, פעם אחר פעם. והנה הסיפור -

החברה הישראלית היא חברה שיש בה עשירים ועניים, אשכנזים ומזרחים, דתיים וחילוניים אתיופים ורוסים, לאחרונה עובדים זרים ואפילו - חלילה! ערבים וחרדים (למרות שאלו כל כך זרים ומוזרים שגם אם נותנים להם להתמודד, לעולם לא יזכו, אבל לכך עוד נגיע). גם אם נולדת אתיופי חלילה, או שאתה מהרוסים שבדמם זורם אלכוהול ופשע, כמו שסיפר לנו השבוע גדעון לוי בהארץ,  יש לך סיכוי 'להשתלב בחברה'. אתה יכול לנצח! אמנם זה רק אחד ושאר עשרות אלפי הנבחנים ועשרות המתמודדים יחזרו לסדנאות הזיעה בדרום תל אביב, ולפריפריה מוכת העוני ממנה באו, אחרי שיזכו להתחכך מעט באבק הכוכבים, אבל האחד הזה ממש ישתלב ויהיה כוכב. של כולם. של המדינה. של רני רהב. ותראה, אם הוא (יהודה סעדו. בועז מעודה. חגית יאסו) עשה את זה, והוא כל כך זר ומוזר, גם אתה יכול! כל אחד יכול! בשביל זה הכוכב הבא צריך לעבור מסלול ברור. הוא מתחיל בקצה המוזר של המפה. בפריפריה המנטלית או הגיאוגרפית. הוא שר בסגנון המשונה שהביא עמו מהבית, לאט לאט בתהליך חניכה ארוך ומורכב (המילה 'מנטור' החוזרת שוב ושוב בתכניות האלו היא בעלת משמעות), ישתלב, יחתור להגיע לזרם המרכזי, ובסוף ישיר בגמר את שיר ה'ישראליות'. זה יכול להיות ביצוע מרגש לזוהר ארגוב לצלילי רוק, או אפילו מלך המיין סטרים שלמה ארצי בסלסול מזרחי. משהו מרכזי, מיין סטרימי, עם טוויסט של 'כולנו'. של 'אחדות' של 'כל אחד יכול'.

מה שקרה עם האחים גת הוא שהם קצת קלקלו את הסיפור הזה. משהו חרק וצרם. הם נראו כל כך... ובכן, נורמלים. הם שרו רוק בעברית, עם גיטרות חשמליות אבל היו עם פיאות. היה קצת קשה לספר את הסיפור של החניכה, של ההשתלבות. הם הביאו את זה מהבית, אבל עדיין שמרו על הייחוד שלהם. היה צורך באיזו פעולת הזרה. להזכיר לקהל שהם לא כמונו. שמשהו כאן לא משתלב. שהם חרדים. האנשים האלה שיאיר לפיד שונא, וגם צריך לזה סיבה טובה. וזה בדיוק מה שאסי עזר עשה. מי שהודר והוזר שם לא הייתה האישה ששרה על הבמה. אלו היו האחים גת. אולי כי חרדים לא יכולים לשחק את המשחק. גם כי הם לא רואים טלוויזיה, לא קונים את הפירסומות, ולא שולחים אסמסים. הם לא במדינת ערוץ 2. הם בחוץ. 

אסי עזר הוא סוכן נאמן של שולחיו בערוץ 2. הוא הפנים את כל הערכים שלהם. הוא מקבל על זה משכורת לא רעה (אני מניח) וגם יוצא לו להופיע בתור פרזנטור של חנות רהיטים בפירסומות. במילים אחרות - הוא נציג לא רע של הסדר ההגמוני, של אלו שמקבלים את עיקר ההון הסמלי, ויש לו כל עניין שבעולם בשימור הסדר הזה. וזה מה שהוא עשה לאורך כל העונה הבעייתית מאוד של 'כוכב חדש' ובתכנית הגמר.

עוד אחד כזה הוא גל אוחובסקי. מאותו בית גידול של הכוכבים החדשים והנולדים. אוחובסקי ועזר הם בין הסוכנים המוצלחים ביותר של הסדר ההגמוני. בין אלו שמספרים את הסיפור שחייבים לספר באופן המופלא ביותר, הנעים ביותר. לא ייפלא שכששניים אלו נפגשים, יוצאים טקסטים מהסוג הזה:

"בתור התחלה חייבים לזכור שהסיסמא שהובילה במשך שנים את הקהילה באמריקה "אנחנו בכל מקום" תקפה גם כאן. יש להטבי"ם בחד"ש אבל יש גם להטבי"ם בליכוד, וחבל שאין תא גאה בבית היהודי ובישראל ביתנו. ואני מקווה שיהיה בקרוב. כדי לפעול ביחד אנחנו חייבים לקבל זה את זה ולהבין שהמאבק שלנו, ואני אומר את זה לצערי האישי, לא יכול ברגע הזה בזמן להכיל עוד ועוד מאבקים אחרים." 

זה טקסט שנלקח מדף הפייסבוק של אוחובסקי, ומתייחס לדברים שנאמרו ב'מפגש חירום בקהילה הגאה' (נמסר לי על ידי מישהו שהוא חבר של אוחובסקי. אני לא. אבל אותו אדם, אבו מתן, אמין עלי), שפורסם לאחר שיוחס לו טקסט קצת יותר מכוער ובוטה - "תעזבו אותנו עכשיו מהערבים, מהפליטים ובעלי החיים שלכם. זה לא של הקהילה. אני רוצה לדאוג עכשיו לעצמי ולתחת שלי. תפסיקו לקלקל לי את המאבק". על פי אותו דיווח ענה לו עזר באותו מפגש - "מכל האנשים שנמצאים היום במערכת הפוליטית, יאיר לפיד הוא האיש שלנו". 

אז ככה. בשבועות האחרונים החברים הלהט"ביים שלי קצת כועסים עלי. אבו מתן שהוזכר כאן כתב לי בפייסבוק "אהבתם אותנו יותר כשהיינו חלשים ואכלנו מכות משוטרים". ידיד טוב אחר גם קצת האשים אותי בכך שבשבוע שהמאבק של הקהילה דרש חיבוק, אני מתחתי ביקורת. ביקורת היא דבר חיובי וטוב, אבל יש עת לכל דבר, ועכשיו צריך לאמץ ולחבק ולהצטרף, ולא לבקר.

אז אני שב ומתנצל. אני אוהב אתכם. באמת. נאמנים פצעי אוהב. מה לעשות. אני יכול להבין מה חש אדם ששייך לקבוצה מבוזה, מושפלת, מודרת ונרדפת, כשפתאום בכנסת מקבלים הצעת חוק שמעניקה לו עוד טיפ טיפה שוויון, טיפ טיפה גאווה, טיפ טיפה להרים את הראש, ומישהו עומד בצד ומעקם את האף. והמישהו הזה, אם נמשיך בעוד מעט ביקורת עצמית, הוא מאותה קבוצה הגמונית עצמה, שמקבלת את כל הפריבלגיות בחברה הישראלית - אשכנזי, סטרייט, גבר, מעמד בינוני. אני באמת מבין. אבל אני אומר גם בצורה נורא ברורה דבר אחד ברור - המאבק הוא אותו מאבק, רק בצורות שונות. האוייב הוא אחד. מי שרוצה להשאיר אותי בכבלי המילט, הוא זה שרוצה להשאיר אתכם בארון, את האחים גת בגטו החרדי, וגם את כל היתר - את המזרחים, הנשים, הרוסים, האתיופים, הערבים, הסודנים, וכל יתר המגזרים המופלים, המודרים, והמקופחים בחברה הישראלית, בדיוק במקום שהם נמצאים, כדי להמשיך ולגזור את הקופון. אסי עזר הוא סוכן נהדר של האנשים האלה. הוא הפנים את הכללים. אני לא רוצה ללכת אחריו. המאבק הוא לא על נקודות במס הכנסה. הוא מאבק גדול יותר, וחשוב לקחת בו את הצד הנכון.

הדרישה לבודד את המאבק הלהט"בי מהמאבק של (ויסלח לי אוחובסקי, אבל האמירה הזו נשמעת מאוד אותנטית) "הערבים הפליטים ובעלי החיים שלכם" היא שגיאה בשני מישורים. 

היא שגיאה במישור המוסרי, כי לא ייתכן שבחברה הישראלית תהיה בועה של צדק מוחלט, ובשוליים יירדפו אנשים, יסומנו במספרים, ויישלחו למחנות עבודה ללא משפט. מחנות שעליהם כתובה הסיסמה "תעסוקה למען החברה". 

ומעבר לזאת, וגם לפי נקודת הראות של 'מה שמעניין את התחת שלי' זו שגיאה טקטית. כי לאנשים האלה לא איכפת מכם. הם יכולים להשתמש בכם יפה מאוד לצרכי "PINKWASHING" (אגב, מישהו שמע פעם את נתניהו אומר את השם המפורש 'הומוסקסואל'? יש שם בעייה קשה, לדעתי). אבל בינם לבין עצמם, הם מצטטים את ספר ויקרא. עזר יכול לשבת עם בנט עד מחר. בנט עושה מה שהרבנים אומרים לו, והרבנים שונאים אתכם. גם הוא עצמו לא מת עליכם. באחריות. את הכסף סופרים במדרגות, חברים. הרווחתם יופי של קריאה טרומית, הלוואי על כל עם ישראל. נדבר כשהחוק ייכנס לספר החוקים. זה לא יקרה. באחריות. הבוסים הגדולים והסטרייטים כבר סגרו את העניין בינם לבין עצמם בחדרים חשוכים. הם לא סופרים אתכם. הם לא אוהבים אתכם.הם נגעלים מכם. הם משתמשים בכם וזורקים. 

אני בעל הברית האמיתי שלכם. ואני ובנט ויאיר לפיד לא הולכים ביחד. אני רוצה שתלכו איתי יד ביד. אם תלכו יד ביד עם בנט, תראו שהיד הזו עטופה היטב בכפפת גומי, וגם שאפשר ללכת רק עד מרחק מסויים. לא מעבר לכך. אני רוצה ללכת אתכם את כל הדרך. אבל זה מאבק. והוא עובר בכל מיני מקומות כמו מחנה 'חולות', וצומת חורה, וסח'נין. אם לא תבואו איתי לשם, לא נוכל ללכת יד ביד, כי אלו המקומות שאני נמצא בהם. השחרור שלכם עובר דרך השחרור של מס' 836825 ממחנה חולות. דרך השחרור שלי מהמילט. דרך כל מאבק לשחרור בחברה הישראלית, שהוא בבסיסו אותו מאבק עצמו. אני אומר את זה בפירוש. זה לא קונה לי חברים אצלכם. זה מנכר אנשים טובים שאני מכיר ואוהב, וקוראים נאמנים של הבלוג. אבל זו האמת הבסיסית שאתם חייבים להכיר בה. דווקא ברגע שנראה לכם שהשגתם הישג. כי אם לא תלכו איתי, רוב בקריאה טרומית זה כל מה שתקבלו. עם רוב בקריאה טרומית לא מגדלים ילדים. באחריות. אם תלכו אחרי גל אוחובסקי ואסי עזר, הסוכנים של הסדר הקיים, ההגמוני, יימשך הסדר הנוכחי בחברה הישראלית, שאתם בו, איך לאמר, לא במקום הכי טוב. אם תנפצו את הקונספציות, תשברו את גבולות השדה, תגיעו רחוק. תשכחו מנקודות הזיכוי במס הכנסה. תלכו ל'סהרונים' ול'חולות' ולגן לווינסקי. השחרור שלכם מתחיל שם, ורק שם. 

ממתק אמיתי לסיום? מי שחושב שהאחים גת המציאו את הזקן הארוך ברוק, שיחשוב פעמיים. נא להכיר - ZZTOP. אחד הדברים הכיפיים ששנות השמונים המוזרות השאירו לנו: