"יואו, אני לא יכול עם כל הלחץ הזה פה, אני יוצא לעשן" ברוס אומר וטורק את שפורפרת הטלפון בפעם ה-15 בשעה האחרונה. עמיתו לעבודה, דן, עוד קורס תחת שני טלפונים שלא מפסיקים לצלצל.
ברוס יוצא אל המרפסת הקטנטנה שהחברה סיפקה להם ומדליק סיגריה. 'אח. שאכטה של ניצחון קטן' הוא מהרהר לעצמו, שמח שהוא רואה קצת עולם.
עוד סיגריה אחת והוא יחזור פנימה.
ברוס מסיים גם את הסיגריה השנייה וחוזר למשרד. דן מכין לעצמו קפה נוסף וחוזר לעמדה ליד זו של ברוס.
"איכס, אתה מריח כמו מאפרה! אתה חייב לקצקץ בכמויות שאתה מעשן, אתה לא יודע שמתים מזה? וזה הוכח!" דן גומע את כוס הקפה בשלוק אחד. ברוס היה מעיר לדן בחזרה על הרגלי שתיית הקפה שלו, רק שאין לו ממש מה להעיר לדן, דן שותה בממוצע כוס וחצי ליום.
הלחץ מתחיל שוב ולברוס נמאס. הוא יוצא לעוד הפסקת סיגריות.
ככה מנהל לו היום הרגיל שלהם, ברוס מעשן כמו קטר בחוץ ודן שותה כוס וחצי בממוצע ליום של קפה.
*******************************************************************************************************
"פאק, פאק, אנחנו מאחרים!" צועק עמיתו של ברוס, ג'ון, לברוס, שנוהג בפראות במכונית תוך כדי עישון. "אני יודע שאנחנו מאחרים!" ברוס צועק לו בחזרה והסיגריה עפה לו לכביש. "שיט!".
בסופו של דבר הם מגיעים למקום, מוצאים חנייה ויוצאים מהאוטו. הלוויה כבר התחילה.
המשפחה אמרה מספר מילים, המנהל שיבח את חריצותו של דן בעבודה, ורק ברוס גיחך אי שם עמוק בלב.
ההלוייה נגמרה וכולם מתפזרים. ברוס מדליק סיגריה.
"היית מאמין שהוא מת מהתקף לב?" ג'ון שואל את ברוס. זה לא שבאמת אכפת לו מדן, פשוט הוא ישב ליד ברוס.
ברוס מחייך, מאפר על המצבה של דן והולך לאט לכיוון המכונית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: