סיפורים קטנים

"יואו, אני לא יכול עם כל הלחץ הזה פה, אני יוצא לעשן" ברוס אומר וטורק את שפורפרת הטלפון בפעם ה-15 בשעה האחרונה. עמיתו לעבודה, דן, עוד קורס תחת שני טלפונים שלא מפסיקים לצלצל.

ברוס יוצא אל המרפסת הקטנטנה שהחברה סיפקה להם ומדליק סיגריה. 'אח. שאכטה של ניצחון קטן' הוא מהרהר לעצמו, שמח שהוא רואה קצת עולם.

עוד סיגריה אחת והוא יחזור פנימה.

ברוס מסיים גם את הסיגריה השנייה וחוזר למשרד. דן מכין לעצמו קפה נוסף וחוזר לעמדה ליד זו של ברוס.

"איכס, אתה מריח כמו מאפרה! אתה חייב לקצקץ בכמויות שאתה מעשן, אתה לא יודע שמתים מזה? וזה הוכח!" דן גומע את כוס הקפה בשלוק אחד. ברוס היה מעיר לדן בחזרה על הרגלי שתיית הקפה שלו, רק שאין לו ממש מה להעיר לדן, דן שותה בממוצע כוס וחצי ליום.

הלחץ מתחיל שוב ולברוס נמאס. הוא יוצא לעוד הפסקת סיגריות.

ככה מנהל לו היום הרגיל שלהם, ברוס מעשן כמו קטר בחוץ ודן שותה כוס וחצי בממוצע ליום של קפה.

*******************************************************************************************************

"פאק, פאק, אנחנו מאחרים!" צועק עמיתו של ברוס, ג'ון, לברוס, שנוהג בפראות במכונית תוך כדי עישון. "אני יודע שאנחנו מאחרים!" ברוס צועק לו בחזרה והסיגריה עפה לו לכביש. "שיט!".

בסופו של דבר הם מגיעים למקום, מוצאים חנייה ויוצאים מהאוטו. הלוויה כבר התחילה.

המשפחה אמרה מספר מילים, המנהל שיבח את חריצותו של דן בעבודה, ורק ברוס גיחך אי שם עמוק בלב.

ההלוייה נגמרה וכולם מתפזרים. ברוס מדליק סיגריה.

"היית מאמין שהוא מת מהתקף לב?" ג'ון שואל את ברוס. זה לא שבאמת אכפת לו מדן, פשוט הוא ישב ליד ברוס.

ברוס מחייך, מאפר על המצבה של דן והולך לאט לכיוון המכונית.

"הופס, תזהרי" הוא תופס אותה ונושא אותה בידיו לרגע, לא ממהר להורידה בחזרה לרצפה. היא מחייכת אליו חיוך מתוק והוא נושק לה בעדינות.

וזה בכלל לא משנה שאם הוא לא היה מרים אותה היא הייתה דורכת על חרא טרי על המדרכה.

"הנה, בסדר?" לבסוף הוא מוריד אותה בעדינות ומצמיד אותה אליו בחיבוק קרוב. היא עוטפת את ידיה סביב מותניו ומתאימה את צעדיה לצעדיו.

וזה בכלל לא משנה שהוא הוריד אותה ישר לתוך שלולית בוץ, שגם השפריצה לו על המכנס.

"תן לי נשיקה!" היא נעצרת פתאום ומשרבטת שפתיה קדימה בציפייה. הוא לא מאכזב אותה והם מתנשקים בלהט.

וזה ממש לא משנה שבזמן הזה השתינה עליו יונה, נזרק על הבחורה בקבוק קולה ריק למחצה, השירותים בביניין הקרוב הוצפו וגוזל קטן גסס לאיטו כמטר לידם.

זה ידוע שחרא מריח הכי טוב כשמאוהבים.

זה די עצוב לחוות מוות של עט, במיוחד מוות כזה פתאומי.

רגע אחד הוא חי ותוסס בקווים ארוכים ומלאים, וברגע הבא הוא פשוט נגמר. ולא היו שום סימנים מקדימים, שום סימני גסיסה.

פשוט ככה סתם באמצע היום הוא נפטר.

וזה קצת צובט בלב שעט כזה בריא ופעלתן מת בכזו הפתעה. אם הוא היה נחלש לאט, אז וודאי היה קל יותר להשלים עם העובדה שהוא איננו יותר.

אז נכון שזה פלא שהוא עוד בכלל עבד אחרי כל כך הרבה זמן, ונכון שלכאורה נגמר לו הדיו, אבל הפתאומיות הזו...

זה כמו לראות כלב נדרס בכביש.