" לא משחקים ברגשות"

תחילת שבוע, וכבר נמאס לי ממנו.

היום התחיל מקסים,שעה ראשונה לא קמתי אז נשארתי קצת לישון ( יצא על ספורט..בכל מקרה לא הייתי קמה..) אחר כך שעתיים חלון כי המורה חזרה היום מפולין לפנות בוקר ואחרי זה היה תקשורת- עם המורים הכי תותחים שיש (: ואז לסיום, פסיכולוגיה. היה באמת אחלה של יום ^~^

ואז חזרתי הביתה..אכלתי, והתעצבנתי על המשקל שלי כ"כ , ואני עדיין עצבנית על זה.פשוט בא לי להקיא את כל מה שאכלתי בחיים שלי ולהתחיל מההתחלה.

אבל אמרתי, טוב נו עכשיו עצבים לא יעזרו והמשכתי בגישה חיובית..ואז התקשרתי אליה. לשאול מה איתה, כי היא הייתה ממש חולה. היא אמרה לי שיהיו לי חיים ארוכים כי היא בדיוק חשבה עליי ועל דברים שסיפרתי לה וזה קצת שבר אותי..קצת עאלק.

היא אמרה שהיא מרגישה עכשיו הרבה יותר טוב ומחר היא חוזרת לבצפר, כמובן ששמחתי נורא בשבילה.. ופתאום שהמשכנו לדבר קלטתי ואמרתי לה, שאני פשוט שמה לב שאנחנו בקושי מדברות.. והיא אמרה שהיא ידעה שזה יקרה כי היא הצטרפה לתנועה ואמרה לי גם לבוא שככה אני יראה אותה..אבל אני גאה בעצמי שלא הלכתי, כי אני יודעת שהייתי יושבת שם, מסתכלת עליה ורק רוצה להיות איתה והיא לא הייתי איתי שם באמת.

ממש בא לי לשכוח.בא לי לצרוח לכל העולם ובמיוחד לה, שאני פשוט אוהבת אותה ואני כ"כ צריכה אותה ולהגיד לה שמשגע אותי המצב בלעדיה, ולא בתור בת זוג, אלא בתור הכל. היא פשוט לא פה.

אין לי טעם לבכות, או לכעוס או להיות עצבנית על המצב הזה, אבל זה בכל זאת ככה. אני עצבנית וכועסת ועצובה, ואפילו הבכי לא יוצא מרוב לחץ אטומי :S

אני לא מוותרת, והיום אני אלך למחויבות אישית ( בחנות יד שניה בישוב) ואני אהנה!  ואני אצא החוצה ואשב עם חברים ואצחק כי ככה בא לי וככה יהיה (: ברור? ברור!

משימה להיום: פשוט להנות.