יש שירים שתופסים לך  האוזן בשמיעה ראשונה

ואנחנו לא מפסיקים לזמזם אותם

אבל יש שירים שכמעט משמיעה ראשונה תופסים לך  את הבטן או  שככה גורמים למחנק בגרון

כזה הוא השיר הכה מופלא של עידן עמדי שהגיע לגמר כוכב נולד האחרון וזכה במקום שני

כאב של לוחמים

עברו הרבה שנים מאז הייתי בצבא וזה מדהים איך השיר מעלה זכרונות

"ערב ראשון של לבד

יושב וכותב לך מכתב

על כל הדברים שהיו

כל מה שקרה בדיוק"

יהיה מדוייק לומר שאז בצבא היה הנסיון הראשון שלי בכתיבה

כתבתי מכתבים

כתבתי שירים

כתבתי כי רב הזמן התגעגעתי והיה לי רע

כתבתי כי זו הייתה האפשרות היחידה להשאר שפוי

" אותיות מופיעות על הקיר

אני הפחד נעים להכיר

הדמויות אוהבות לשחק

זזות כאן בבית הריק,הריק"

נורא קל להתחבר למילים האלה,

כשמדברים על פחד זה נסיעה בבט"שית על  הציר בבקעת הירדן כשמגלים עקבות על דרך הטשטוש

כשמדברים על פחד זו נסיעה לילית  אחרי מפקד האוגדה בליל חורף מושלג בלבנון

פחד בצבא זה משהו מוחשי

הוא נמצא גם אם לא מדברים עליו כי  לכאורה זה לעשות עין הרע

"ואת,את לא יודעת כמה

ממך ניסיתי להסתיר

את כל הסיוטים בלילה

צרחות ודם על המדים

את לא מבינה כבר למה

אני מזמן כבר לא אני

תמונות רצות מאותו לילה

דמעות,כאב של לוחמים"

נשים,מכל הסוגים מככבים בחלומות שלנו כשאנחנו רחוקים וכואבים

אני לא יודע  איך אפשר להסביר   למישהו שלא חווה את סוג הגעגוע הזה

איזה קושי זה להתנתק אחרי שנפגשים

וכמה געגוע אתה נושא איתך לימים עד שאתה נפגש איתה שוב

"זה ערב ראשון שאת שם

שוכב וחושב לא נרדם

השקט לאט מתנגן

מקדיש לך עכשיו שיר בלי שם

שיר בלי שם"

הייתי בהרבה מקומות שהרגשתי בהם מאוד בודד,זה אגב לא מאוד קשה  להרגיש כך במקומות שהייתי

בונקר  שאין בו אוויר בג'ידי,סיני

צריף עם 4 מיטות ותנור חימום שאמור לשמור על אנטנה באמצע שום מקום

מוצב עם נוף מרהיב בבקעת הירדן כשהנהר מרחק זריקת אבן מאיתנו

רכבת של מבנים טרומים בשיבטה,אתה מוציא רגל החוצה וחום בלתי נסבל עם ענן פודרה מרחף מעליך

וכל הבסיס בנוי על העוקם

מחנה גדי בקעת הירדן שבמים יש כלור,ערב יורד ומגיע זמן למסדר  לפני מארב

ואתה לבד,לבד לבד,גם אם יש חברים מסביב

"זה ערב ראשון של לבד

יושב וכותב לך מכתב"

תיהיו טובים