אז זהו,זה היום האחרון של השנה האזרחית הזאת

לא לא,אני לא בעניין סיכומים כאלה ,ממש לא.

אבל מה שכן,אני רוצה להתייחס לכמה דברים שקרו השבוע גם בארץ וגם כאן בישרא.

עוד מעט אני צריך להעיר את הילדים כי זוגתי החרוצה כבר הלכה לעבודתה,מה גם שבימי שישי אני אחראי על להעיר אותם ועל הכנת הכריכים ושליחתם לבית הספר

בגלל שזה היום האחרון של השנה המחשבים אצלם בעבודה נסגרים בשעה 13:00 והיא רוצה להספיק כמה שיותר דברים (אל תשאלו אותי למה,אני לא בקי בדברים האלה) ולכן הפוסט יכתב בהפסקות

אז הבה נתחיל:

הרי אי אפשר לא להתייחס לפסק הדין של משה קצב

אני  לא עצוב למשמע פסק הדין

יש כאלה שאומרים שזהו יום עצוב למדינת ישראל שהעמידה בראשה אדם כזה וזוהי בושה וכלימה ואי ואבוי שאדם כזה עמד בראשו של המוסד הייצוגי של מדינת ישראל וכו' וכו

אני לא עצוב,אני אפילו קצת שמח שבית המשפט ביער מקרבנו איש כזה,מטריד מינית סדרתי,אנס,איש מושחת שהשתמש במשרתו הרמה להתעלל בחלשות ממנו והשתמש במשרתו הרמה לחפש זיונים וכשסרבו לו, מרר את חייהן של אלה שסרבו

והוא לא היה יכול לעשות את זה לבד

היו שם אנשים שידעו

ואני רוצה לומר לכם  שאני שמעתי ראיון לפני 3 או 4 שנים שרק התחילה הפרשה ,גבי גזית ראיין את הפרשן הפוליטי של מעריב,שלום ירושלמי.

ירושלמי כשמו כן הוא ירושלמי ותיק שמעורה במסדרונות הפוליטים וידע דבר או שניים על ההתנהלות של קצב

ואם הוא ידע ודאי ידעו עובדים בכירים ומקורבים בסביבתו

ואף אחד לא דיבר.

גם לא שהבחורות הושפלו ופוטרו

והאיש המשיך להתקדם,ועבר מתפקיד שר כזה לתפקיד שר אחר ובסוף הוא ניהיה נשיא

ואף אחד לא פצה פה וצפצף.

אז אתמול הגיע יום התשלום על כל המעשים המגעילים,המכוערים שמלווים בצדקנות ,התחסדות של המקורבים האלה ושלו עצמו.

והוא צריך לשלם

ואם פקפקנו בעובדה שבית המשפט ירשיע נשיא לשעבר עלינו לשים את מבטחנו באותו בית משפט שבחישובים שלו לפסק הדין עם כל הבעד והנגד יושיב את האנס ואת הפושע הזה להרבה שנים בכלא.

מה זה הרבה?

הרבה זה כשיורידו לו שליש שישארו לו 10 שנים לפחות.

זה בנושא הזה

בישרא פועל מזה זמן בלוגר שכינויו בני.

בני הוא בחור חביב שכותב מידי יום ביומו פוסטים בהם הוא מציג את זוית המבט שלו על החיים שלו.

אני קורא שם מידי פעם ומגיב מידי פעם.

אני לא בא לבקר את כתיבתו היום יומית של בני,זכותו לכתוב על מה שמתחשק לו

אבל  השבוע הוא כתב פוסט ולא בפעם הראשונה על אודות השואה.

כדאי לדעת את המידע הזה על בני,האיש פאנט ואובססיבי  בקשר לשואה ואתם תוכלו בקלות לאבחן את התופעה בקישור המצורף.

הבחור צריך לציין לא בא ממשפחה שעברה את השואה, לא למד  בצורה מיוחדת,ודאי לא ביקר במחנות ההשמדה בפולין

אלא נחשף לחומר כמו כולנו

רק שהוא לוקח את עניין השואה רחוק מאוד,קיצוני מאוד ואובססיבי מאוד.

בפוסט ובעיקר בתגובות לפוסט הזה בני קצת יוצא מדעתו.

אני לא בא לבקר אגב את דעתו על השואה

כאדם,כישראלי,כיהודי

יש לו דעות לגיטימיות לגמרי וזכותו להחזיק בהן ואני לא  בא לגנות אותו על אלה

זה רק שהוא ממש יוצא מדעתו כשהוא נתקל בתגובות  איתם הוא לא מסכים.

אני לא נתקלתי בכל שנותי בישרא בבלוגר שדורש להקים ועדת חקירה לבדיקה  ואני מצטט "איך קרה שהפכנו להיות כל צינים בקשר לארוע הזה"

 ואני לא נתקלתי בבלוגר שכותב פוסט פתוח לתגובות  ומגיב כמו שבני מגיב לחלק מתגובות.

אי אפשר להשתמש אצלו בתגובות בשום סוג הומור או משהו שמרמז לכזה,תוכלו לראות את זה כשהוא עוצר דיאלוג בין אוגניה לדוברמן כשהוא מבחין חס וחלילה שמישהו סוטה מהדיון הרציני  שמתפתח בעקבות מה שהוא כתב ואסור כמובן לצחוק על משהו שקשור לשואה.

בתגובה הבאה של TALOR  UI  שמזכיר שהיו עוד שואות לעמים אחרים בני יוצא מדעתו בפעם השניה,

ואומר בפירוש שהוא לא מוכן לדבר עם מישהו שחושב ככה עד שההוא לא יחזור בו!

כאילו מה הקטע?

ואז רותי קוטלר אשה נבונה ונעימה שעברה דבר או שניים בחייה מעירה לבני שיש בעיתיות מסויימת  בתגובה בבלוג ששמו ,זווית המבט' ולכאורה צריך לאפשר לכמה זוויות מבט לבוא לידי ביטוי בבלוג הזה

שכותבו מרבה להצהיר שהוא בלוג של כולם ומעודד מחשבה מקורית.

אז זה בסדר לחשוב מקורי ורק כשמגיע בלוג על השואה צריך לחשוב כמו בעל הבלוג בדיוק?

כאילו מה,בני הוא שוטר מחשבות?

בני לא מבין את זה ורותי קוטלר מנסה להתקדם ולהבהיר את דעתה

תוכלו ממש לראות איך בני  החביב  מעודד תגובות שמסכימות איתו  ומבקר בלשון המעטה  דעות שלא מוצאות חן בעיניו.

השיא מגיע בתגובה אחרת לרותי כשלדעתו מתגרה בו  והוא אומר לה ואני מצטט :

"אבל אני זוכר שהתגרית בי,את יכולה לשאול מגיבים אחרים פה ואני זוכר את התגובות שלהם גם אחרי שנתיים ויותר,זה חלק מהעניין בבלוג הזה"

אתם מבינים,לא רק שאסור להביע דעה שונה משל בני,אסור להתגרות בו ומי שעושה כך מוכנס לרשימה שחורה של כאלה שהתגרו בו !

מה יעשה להם הוא לא מפרט,אבל זו נראית כמו תגובה של צפון קוריאה  כשהיא מתרגזת על מי שמתגרה בה :-)

תרדו יותר למטה ותתקלו בדיאלוג של בני עם "נוסעת".

 כאן בא לידי ביטוי  חוסר הרגישות הכל כך קיצוני של בני, שעסוק יותר מידי בלהגן על דעותיו

עד כדי כך למרות הדיאלוג החביב שהולך ביניהם שבסופו  בני רוצה לפגוש את נוסעת  שהיא מורה בעיסוקה.

 נוסעת היא אשה שנאבקת במחלת הסרט באומץ רב ומפרסמת את מאבקה בבלוג שלה

מי שמלווה את נוסעת ,עד לאומץ שלה,מלווה אותה במאבקה,מנסה לתמוך ככל שהוירטואליה מאפשרת אבל בני כל כך עיוור ברצון שלו להפגש איתה שהוא מנסה לזרז את המפגש באומרו ואני שוב מצטט:

"אני מאוד רוצה לפגוש אותך,יהיה לי עצוב מאוד אם לא אספיק להכיר אותך "

אתם מבינים ,אין מילת עידוד,אין מחשבה על  נוסעת ,על  מאבקה במחלת הסרטן

יש רק את הרצון של בני להכיר אותה לפני שתלך לעולמה חס וחלילה טפו טפו טפו

זה חוסר רגישות משווע שבתוך הקונטקסט ההזוי בתגובות כבר היה עבורי יותר מידי.

כל ההצטדקיות של בני,הדברים שהוסיף אחרי שהערתי לו על הערתו לנוסעת ומה שכתב לה  בעיני הם לא רלוונטים כל עוד הוא מגיב ככה.

והוא גם אומר בתגובה אלי שהוא לא רואה בזה סוג של פגיעה.

מה היה לולא הערתי לו? האם גם אז היה מתנצל מעומק ליבו על התגובה הכל כך לא רגישה הזאת? אני לא חושב שהיה עושה כך,אתם תשפטו.

תוסיפו את הדיאלוג עם ג'נסיס יותר למטה ואת התגובות הילדותיות של בני לדברים שקשה לו לשמוע ולקבל ותקבלו את מה שאני כתבתי ואת מה שרותי קוטלר כתבה אחרי.

אני גם מפנה אתכם גם לדיאלוג האחרון בתגובות לפוסט שבני מנהל עם דפנה

ממנו מסתבר שזו לא פעם ראשונה שהוא מוקיע מישהו שלא חושב כמוהו והשיא של הדיאלוג מגיע בסופו כשהוא מבקש ממנה לא להגיב אצלו יותר.

קשה לי מאוד עם תגובה מהסוג הזה.

נכון הוא לא מוחק תגובות של מי שלא מסכים איתו,גם אין סיבה שימחק כי כל הדיאלוגים מתנהלים בצורה תרבותית לכאורה

יש לי בעיה עם אנשים שמנסים להיות שוטרי מחשבה.

יש לי בעיה עם אנשים שאומרים שהבלוג שלהם הוא של הכותבים וכל אחד יכול להביע את דעתו אבל כשמגיע פוסט כזה ואנשים מתבטאים בחופשיות מאיימים עליהם,מאשימים אותם בהתגרות,לא מוכנים לשמוע דעה אחרת

אגב אין לי עניין לפגוע בבני,אין לי עניין לגרום לקוראיו לנטוש את בלוגו,יש לו פוסטים אחרים שאהבתי לקרוא,הוא מעורר עניין,מחדד את המחשבה  ובאופן כללי  מי שמוצא בפוסטים שלו עניין שימשיך לקרוא ולהגיב אצלו.בכייף

אני באופן אישי במחאה על הדברים שנאמרו שם לא מוכן לקרוא אצל אנשים כמו בני והרגשתי שאני מוכרח להוציא לאור את  העניין הזה,כשאמרתי לו שיש לי עניין בלכתוב על זה פוסט,בני  לא גילה התנגדות ומצידו לא הייתה בעיה שאוציא את הדברים מהפוסט שלו לכאן.

כלומר זה לא נעשה מאחורי גבו ולא נעשה כדי לגרום לו צער או משהו ואשמח לשמוע את דעתכם בסוגיה.

יום שישי,היה גשם ועכשיו שמש

הפוסט התחיל להכתב שכולם ישנו ועכשיו כבר כולם הלכו לבית הספר ואני פנוי לעיסוקי

יום אחרון לשנת 2010

תיהיו טובים