קר בחדר ההמתנה  מול הכניסה למחלקת טיפול נמרץ נשימתי

קר ומכונת הקפה לא עובדת

דווקא במקום הזה שאנשים  נשארים שעות ארוכות מול הדלת הלבנה הזאת שכמעט כל הזמן סגורה

יש כסאות לא נוחים לישיבה

ספה שראתה ימים יפים יותר עליה התמקמה אשה מבוגרת מעזה שבתה מאושפזת במחלקה ומכונת קפה מקולקלת

יש גם יציאה לגינה פנימית שם מבלים המעשנים

ומכיון שהדלת נפתחת ונסגרת החום המועט שנאגר,לא נשמר וצריך להתלבש באילו אתה יוצא לסיור מזחלות בקוטב.

אין שינוי במצב של גיסתי,היא עדיין מורדמת ומונשמת.

מה חשבתם כך האחות שאליה פנינו כדי לקבל מעט אינפורמציה

גם דלקת גרון לא עוברת ביום אחד,צריך סבלנות,מצבה יציב,המדדים (לחץ דם,חום גוף,דופק) יציבים ואת מינון התרופות יורידו כשיהיה סיבוב רופאים ביום ראשון.

למה בשישי שבת בשם שמיים אין סיבוב רופאים אם זו המחלקה שבה  הכל קריטי?

מה,בשישי שבת אי אפשר לעשות החלטות גורליות? למה צריך לחכות ליום ראשון?

אבל אנחנו אנשים שמצייתים למה שאומרים לנו,

זוגתי ואחותה בילו את כל הלילה בבית החולים.

כשגיסי,בעלה של המאושפזת הרים גבה בפליאה ושאל למה הן צריכות לבלות את הלילה מול דלת סגורה כשאי אפשר להכנס פנימה ולשבת לידה

זוגתי אמרה שככה היא מרגישה ושזה מה שהיא צריכה לעשות.

אני לא התווכחתי ,אם זה מה שהיא מרגישה שהיא רוצה לעשות ואם זה עושה לה שקט לשבת שם,זה בסדר מבחינתי למרות שהייתי רוצה שהיא תנוח ותישן בבית

אבל לפעמים לא צריך להסביר שום דבר

אני כל כך מבין את החרדות שלה

גם אני מפחד ורועד לי בבטן  ממה שעלול להיות אבל אני נשאר אופטימי והגיוני בשבילה.

כשהיא צלצלה אלי אתמול בצהריים,בוכה בכי היסטרי לא הבנתי על מי היא מדברת

תוך כדי נסיון לשאוב מעט איפורמציה התלבשתי והתארגנתי ליציאה מהבית וניסיתי להרגיע אותה בפלאפון

אבל מכיון שגם לה הייתה מעט אינפורמציה החרדות והחשש שקרה משהו איום ונורא גרמו לה להכנס לפאניקה

טסתי אליה ומשם טסנו לבית החולים,בדרך הייתה שתיקה שהופרעה על ידי צלצולי פלאפון  מאנשים מהעבודה שלה שכבר שמעו שהיא  נסעה לבית החולים ורצו לחזק.

אני מבין את אלה שרוצים לחזק

יש כאלה שאומרים, לא צריך לבוא לבית החולים,אין מה לעשות שם וכו'

אבל אני מבין לגמרי  שאם הם החליטו שהם רוצים לבוא חשוב לאפשר להם

כלומר לא לומר למי שרוצה לבוא אל תבואו

כי הם רוצים לחזק ,חשוב להם להראות תמיכה שבאמת באה ממקום טוב ולא צריך לנסות למנוע מהם.

זה לא התפקיד שלי

חדר ההמתנה קר.

בדלת הימנית נכנסים  ויוצאים קרובי משפחה של אנשים המאושפזים במחלקת טיפול נמרץ כללי,יוצאים לעשן,לקבל קצת כוחות

לפטפט עם היושבים על הכורסאות  שהם קרובי משפחה של אלה מהחדר השמאלי,מטיפול נמרץ נשימתי שכאמור הכניסה לשם אסורה.

לאשה מעזה סידרו בצהריים מלונית

היא מדברת רק ערבית וקוראת כל הזמן בקוראן קטן שהיא מחזיקה ביד

גיסי הביא שוקו ולחמניות ,נתנו כמובן גם לה והיא צחקה כשניסיתי להראות לה איך פותחים את השוקו

גם בעזה מסתבר קורעים את הקצה בשיניים:-)

ניסיתי לומר לה שאני מכיר את עזה,הייתי שם ב1976

אבל הערבית שלי כמו העברית  שלה ולא הצלחתי לדעת אם היא הבינה

הסיטואציה כל כך מוזרה.

תיכף אני חוזר לשם

זוגתי הסכימה לבוא הבייתה לארוחת השבת וכנראה אחריה תחזור לשם

ואנחנו רק רוצים שגיסתי תחזיק מעמד ותתגבר על  דלקת הריאות הארורה הזאת

שאו תפילה להבראתה ותודה כמובן על התגובות החמות בפוסט הקודם

אני סיימתי,תיהיו טובים