כשזוגתי נכנסה להריונה הראשון עם בתנו הבכורה,החלו לצוף פחדי העבר.

קוראי הותיקים ודאי זוכרים שסיפרתי שאמא שלי נפטרה  יום אחרי הלידה של אחי

וגם אם נסיבות המקרה ההוא  היו נדירות וגם הרי אין יכולת לקשור את הלידה של אחי ואת לידת בתי

שלא לדבר שהבדיקות 30 שנה קודם ללידת בתי היו אחרות ודאי מעטות יותר

הרי שאי אפשר להתווכח עם פחדים וחרדות

ככל שהתקרבה והלכה לידת בתי חששותי וחרדותי גדלו

כמובן שגם זוגתי נדבקה בחששות כי הרי זו הייתה לה לידה ראשונה

וכך מצאנו עצמנו בערב אחד נוסעים לבית החולים הדסה הר הצופים

שם פגשנו את מנהל מחלקת יולדות ש 30 שנה קודם היה אחד הרופאים שטיפלו באמא שלי בהדסה עין כרם

האיש גם היה  ידיד המשפחה כך שיכול להיות שמפגש איתי הייתה גם בשבילו סגירת סוג של מעגל

אני לא זוכר היום במרחק 18 השנה שחלפו את פרטי המפגש

אני רק זוכר שהוא סיפר שהם ניסו לעשות הכל כדי שאמא תישאר בחיים

היה שם עניין של איבוד דם  בכמות גדולה ,אולי הדם לא נקרש ולא הייתה להם את היכולות הרפואיות שיש היום

אבל הוא הרגיע אותנו ואמר שהסיבוך ההוא היה נדיר והוא לא מאמין שדבר דומה יחזור על עצמו

במוצ"ש ה2 לאוקטובר,היום לפני 18 שנה ,ביקרנו אצל סבתא נ בירושלים

זוגתי הייתה בשבוע 36 והלידה לא הייתה צפויה באופק הקרוב

סבתא נ. שאלה אם יש לנו שם לילדה שתיוולד ואנחנו אמרנו שעדיין אין לנו ואז היא הציעה שנקרא לילדה נטע

"סרקתי" במהירות בראשי את כל ה"נטות" שהכרתי,קצת עיקמתי את האף שנזכרתי בנטע ל. שלמדה איתי בבית הספר היסודי,אבל מכיון שהיא הייתה בחבר'ה והייתה ילדה חביבה

לא פסלתי את השם על הסף

נסענו מירושלים הבייתה ובבסביבות 1 בלילה הייתה ירידת מים מפתיעה

מכיון שלא החזקנו בעת ההיא רכב צלצלנו לגיסי שהתגורר בסמוך

לקחנו את התיק שהכנו מבעוד מועד ושעטנו לכיוון בית חולים הקריה בתל אביב

מההתרגשות גיסי פספס את היציאה של דרך השלום שעולה לכיוון הקריה (שם שכן בזמנו בית חולים הקריה כמובן)

ועלה בארלוזרוב

הגענו התקבלנו למחלקה  ואני זוכר שהאחות אמרה לנו ללכת לטייל

אחרי הרבה סיבובים בבית החולים,זוגתי נכנסה לחדר הלידה

אני זוכר שחשבתי שאני צריך להיות לידה ו"לשמור" שהם "לא יעשו שטויות"

תהליך הלידה התחיל ב5 בבוקר,אני זוכר שהיינו בחדר  שהיה בו חלון לכיוון צפון מזרח ואני זוכר שכשהלידה התרחשה בסביבות 5:45 השמש החלה לעלות במזרח

והלידה יחד עם היום העולה מאוד ריגשה אותי

אני זוכר שכשהוציאו את זוגתי מחדר הלידה  ואמרו שלוקחים אותה לחדר התאוששות רציתי מאוד להשאר ולהמשיך לשמור עליה

כי הרי אמא שלי נפטרה יום אחרי הלידה

אבל האחיות לא ממש התייחסו לבקשה שלי  ואחרי שהבטיחו חזור והבטח שזוגתי בסדר

הלכתי להתקשר להורים,לאחים ולאחיות לבשר את הבשורה

ואני זוכר שישבתי בכניסה  לבית החולים על המדרגות תשוש ומאושר.

שעה אחרי זה הגיעה אחותי ס. והביאה לי סנדוויצ'ים

אני זוכר שזה נורא הצחיק אותי

מצד אחד עברתי ארוע משנה חיים,נולדה בתי הבכורה והיא מביאה לי סנדווצ'ים

שגם אז אני זוכר  היו מאוד במקום

מחר אנחנו חוגגים 18 לילדה שלנו.

תשמעו,אני לא יכול שלא להשתמש בקלישאות כאלה ואחרות אבל אני יכול לומר בבטחה גם היום שארוע הלידה של בתי הראשונה והבכורה היה ארוע משנה חיים

ודאי כל מה שבא אחכ במהלך 18 השנים האחרונות

הערב נלך למסעדת חג' כחיל ביפו לחגוג בארוחה את יום ההולדת

את המתנה הגדולה מחליק לשיער היא כבר קיבלה

היום נוסיף 18 פריטים קטנים שעושים את החיים לנוחים ונעימים יותר

ובשבוע הבא ביום ראשון נעשה לה עוד משהו שאני מנוע מלפרט כדי שהההפתעה לא תלך לאיבוד.

אנחנו נרגשים ומאוד אוהבים

אני סיימתי תיהיו טובים

לא ממש ברור לי למה הפוסט יצא ככה