אני לא זוכר שהורי ניסו  להעביר אותי מהיותי כותב ביד שמאל

ליד ימין

ואם אני לא זוכר כנראה שאת זה הם לא עשו

מה שכן,אני זוכר  שהם או אחרים שהייתי סמוך על שולחנם(מטאפורית ,שייכל) אמרו כמה זה מיוחד להיות שמאלי

אני לא הרגשתי כזה,בבליל התחושות וההרגשות של ילדותי,דבר היותי שמאלי

לא רומם אותי ולא עשה שום דבר לתחושות הדומיננטיות שכבר חשתי

אני כן זוכר שבגלל היותי שמאלי הייתי צריך יותר מרחב  ליד שמאל שלוקחת מזלג או כף ומזינה אותי

אני כן זוכר שבצבא יריתי הפוך מחיילים אחרים,ובואו נאמר שצלף גדול לא הייתי בלי קשר לאיזה יד דומיננטית החזיקה את הרובה

הייתי גאה נורא שראיתי את מי מילדיי כותב או מצייר ביד שמאל,אגב בכל פעם שאני מגלה שמאלי ,משהו מתרונן בי,לא יכול להסביר את זה

מין תחושת שייכות לזרם נדיר של אנשים,האחרון אגב ששמתי לב לשמאליותו הוא אובמה

מצחיק אותי איך חלק מהשמאליים מחזיקים את העט מלמעלה כאילו,הם באים לדף מלמעלה כשיד שמאל שלהם מתעגלת בצורת חיבוק

וזה חיבוק קרוב לכן אני מייחס לאלה שכותביחם מלמעלה ביד שמאל ,חום ויכולת לתת הרגשה של קירבה

אבל זה רק אני  מרגיש ככה,כלומר לא ביררתי את הסוגיה עם אף אחד ולכן אני לא יודע אם עוד אנשים מרגישים ככה.

נורא מוקדם בבוקר,אני מקליד עדיין אחרי כל השנים האלה ביד שמאל באצבע אחת

האמת שלדעתי אני עושה את זה די מהר,זאנר שפיתחתי בעצמי לא תאמינו,לא ממש ברור לי למה אני ער כשהלכתי לישון כמה לא אופייני לי אחרי 12 בלילה

ומשאני מתעורר אני לא מצליח בשעה הזאת להרדם שוב

אז אני שמאלי,גאה,ואולי היותי שמאלי קירבה אותי גם להיות שמאלני,גאה לא פחות

אני סיימתי,תיהיו טובים