" ניסיתי ניסיתי מאוד

  להלחם ברוחות

  לא סיפרתי לך כמה

  ניתקתי עצמי מהרוב

  אך בתוך המציאות

  חטפתי ג'אננה

זה הבית הראשון מהשיר המשותף של שלמה ארצי ודודו טסה "לתת לקחת" שמתאר היטב את מצבי בשנה האחרונה.

זה פוסט שבא לסגור את השנה הזאת,שנה ארוכה וקשה שבתחילתה חליתי והפסקתי לעבוד.

אני נמצא בבית 10 חודשים ואני יכול היום לבשר לכם חבריי,שב 1.11 אני חוזר

כן,אחרי אחד עשרה חודשים בבית כשההחלמה איטית ועדיין לא הבראתי לגמרי ב1 לנובמבר אחזור לעבודה

" אדם צריכה שתיהיה לו מילה

  קצת מקום בעולם

  אהבה לא נשכחת

  וקול אמיתי לתפילה

  ורגע מושלם

  כדי לתת ולקחת

  ולא לפחד מהפחד

היו הרבה ימים בשנה הזאת שחשבתי שאני נופל על התחת,שנה קשה וארוכה שהעמידה בפני אתגרים שלא הכרתי ואלה לא קלישאות.

אני עובד 18 שנה ומעולם לא הייתי חולה תקופה כזאת ארוכה,

אני נשוי 20 שנה וכל השנים עזרתי בפרנסת המשפחה,הייתי חייל בצוות שמנה אותי ואת זוגתי ופתאום העולם התהפך.

לא הבנתי מיידית את חומרת המחלה,לא קישרתי מייד בין הפגיעה ברגל למחלה שפגעה לי בעבר באצבעות הידיים,

נדרשו ברורים מקיפים ומתישים שלקחו הרבה זמן,וקופת החולים לא הקלה,הבירוקרטיה כמעט התישה,אתה מספר ברשימה אין סופית שמכריחה להמתין בסבלנות לתורך אצל הרופא הזה והזה וההוא

ובין כל רופא לרופא ותוצאות בדיקות  הזמן עובר,והמצב מעמיד אותך  בנסיונות לא קלים.

בימים האחרונים ודאי שמתם לב שהרגשתי הרגשות לא טובות

אני לא יודע להגדיר דיכאון כי מעולם לא חוויתי אחד כזה ואין לי את הכלים לומר שהייתי בדיכאון

אבל אני יכול לומר שהייתי בימים האחרונים מאוד חרד,עצוב מאוד  בעיקר בגלל המצב הכלכלי והמצב הבריאותי שסופו לא נראה באופק.

ההחלמה איטית ואני לא יכול לדעת מתי הרגל תחלים לגמרי אם בכלל ולקחתי החלטה לחזור, על אף ההחלמה האיטית, כי אני בטוח שמצב נפשי הוא תוצאה של החלטה

והחלטתי  שאני רוצה לשפר את מצבי הנפשי ,עברה עלי כאמור שנה ארוכה שלא היטיבה עימי

ניסיתי,ניסיתי לצוף

יחסי אהבה

זה משחק מלוכלך קצת

מציפור שוב למדתי לעוף

לנחות בשלווה

לא ליפול על התחת"

הייתי יכול לומר שהמחלה הזאת (סקלרודרמה skleroderma אגב שמה של הנבלה) הייתה סוג של הזדמנות, וכל מיני חארתה בארתה מהסוג הזה

אבל אני לא מאמין בדברים האלה.

אני לא מאמין שהמחלה התפרצה בגלל איזה עניין נפשי כזה או אחר והייתי מוותר בחפץ לב על השנה הזאת שפגעה בבריאות שלי בפרנסה שלי ועשתה שמות במצבנו הכלכלי.

אבל  אני יכול לומר שהמחלה והשהות הארוכה בבית האירה לי דברים אחרים שעזרו לי לעבור את השנה הזאת

וזה לא שלא היו הרבה שעות ללא מעש והרבה שעות אחרות של שיעמום וטיפוס על קירות,היו ,אבל מהר מאוד למדתיי לנצל את המצב לטובת דברים אחרים.

אדם צריך שתיהיה לו מילה

קצת מקום בעולם

אהבה לא נשכחת

וקול אמיתי לתפילה

ורגע מושלם

כדי לתת ולקחת

ולא לפחד מהפחד

לא לפחד מהפחד,תפילה ואהבה הן מילים והן לא סתם מילים,

לא פחדתי בתקופה הזאת כי אישתי עמדה לצידי ועוד ארחיב על כך.

המשפחה הקרובה קצת  איכזבה,לבד מאחותי ס. שגם עזרה קצת כלכלית ונתנה עצות מנסיונה,תמכה נפשית באה לבקר ותרמה מזמנה  ואחותי ת. שתמכה  נפשית,התקשרה ,שאלה והתענינה במצבי ואני מאוד מודה להן על זה ,כל שאר האחים (3) לא ממש יצאו מגדרם להתעניין או לשאול,ודאי לא לשאול אם צריך משהו

גם אחיה ואחיותיה של זוגתי רק התענינו  טלפונית ולא יותר מידי,

מצד אני מבין את זה ,כל אחד עסוק בעניניו, לא הייתי לי בסכנת חיים ואף אחד לא יצא מגדרו כדי  לשאול אם צריך משהו מעבר לסימפטיה טלפונית.

ואני לא יכול לשפוט אחרים וגם לא כל כך רוצה וגם לא יודע אם הייתי נוהג אחרת או כמותם

היו לי ציפיות,ודאי אדם לא עובד כל כך הרבה זמן,אני חושב שמי שקרוב אליו צריך להתעניין ממה הוא חי כי מהאוויר אי אפשר להתקיים.אבל אני מקבל באהבה

לא ביקשתי מאף אחד(חוץ מאחותי ס.) עזרה כלכלית למרות שהיו ימים שהייתי צריך מאוד, אבל  לא הרגשתי שהם מעונינים ,יכולים או רוצים לעזור וזה נשאר ככה.

מצאתי תעסוקה בביתי פנימה,הפכתי עקר בית במשרה מלאה,אגב לא דברים חדשים בשבילי גם קודם לפני שחליתי הייתי שותף מלא,

רק שעכשיו לקחתי על עצמי את רב משימות הבישול,ניקיתי בעזרת הילדים את הבית,עשיתי כהרגלי כביסה והיה לי ימים מתוככנים בהם עשיתי כהנה וכהנה

קראתי יותר ספרים,ועמדתי לרשות הילדים יותר מבעבר.

לא קל להיות במצב כזה ,גם האגו היה יכול להפגע,עברתי לפאזה אחרת של חלש לכאורה,לא נתתי לזה להשפיע עלי,זוגתי לא הושפעה משינוי מצבי

היא סמכה עלי שאני משתדל לעשות את הדברים הנכונים,תמכה בי שהחלטתי לדחות את אישפוז היום

כדי לתת הזדמנות לתרופות אחרות לנסות להשפיע וכשהן לא הועילו עודדה ותמכה ללכת לאישפוז היום ולקבל את התרופה באינפוזיה.

ניסיתי כי הייתי צריך

לו היית במקומי

מה היית אומרת

תמשיך כי צריך להמשיך

אם אתה אמיתי בשבילי אתה מלך.

השנה הזאת מסתיימת ואני אופטימי,החרדות פינו את מקומם לחוסן,היאוש הקל לתקווה,אני יכול לומר היום שהמחלה שתפסה לי בביצים במהלך אוקטובר  נובמבר 2011 לא עברה עדיין, אבל עברתי תהליך,תהליך בריאותי שבו התגברתי על פחדים ישנים

תהליך נפשי שבו למדתי לקבל את עצמי במצב  שהייתי,

תהליך פיזי שבו למדתי להתמודד עם הכאבים,עם חוסר היכולת ללכת כבעבר ועשיתי על אף הכל דברים כאלה ואחרים

לא נפלתי על התחת.

בפרוס השנה  החדשה וכשהשנה הזאת הולכת אני רוצה להודות לכם חבריי הטובים כאן,הייתם ,תמכתם,עודדתם,הקשבתם בסבלנות קראתם את היללות את הנהי כמו גם את כל מה שכתבתי בין לבין וזה כולל את כולם,מהנהלת ישרא ועד אחרוני המינויים על בלוגי

אני רוצה  להודות גם לחבריי בטוויטר שם אני נמצא ב3 חודשים האחרונים שתמכו ,נתנו מילה טובה וחיבוק להמשך,הייתם לי אור במנהרה ארוכה וחשוכה

ואי אפשר לסיים בלי מילה חמה על הארגון בו אני עובד,על חבריי לעבודה על הועד הנהדר שלנו ועל המנהלים הישירים שלי,זכיתי לתמיכה אדירה ,אין מילה אחרת.

חבריי לעבודה התקשרו ללא הרף,מנהלי התענינו במצבי,ראשי הועד תמכו,עזרו  כלכלית בכסף לקניית תרופות,העבירו תלושי קניה לעזרה וזה לא מובן מאליו בשום קנה מידה

אני מודה לכל אחד ואחד מהם ומחבק אותם

בסוף אני רוצה להודות לאישתי האהובה שבלעדיה ,את המסע הזה ,מקצה השנה שעוברת אל הקצה השני לא הייתי יכול לעבור לבדי .

זו הייתה השנה שלי חברים

שנה טובה לכל אחד ואחת מכם אהובים שלי

אתם טובים אני נורא משתדל