בתגובה לפוסט של אתמול בו סיפרתי שאנחנו עומדים בכל זאת לנסוע למחנה הקיץ של הצופים ביער ציפורי

אמרה ,תרופה למכה' יקירתי שהיא מקווה שנהנתי,כי היא עברה חוויות כאלה שפוספסו להרגשתה

משפט כזה בשבילי הוא "הרמה קלאסית להנחתה" אם להשתמש בדימוי מעולם הטניס

שבו נוח חברים,אני אספר לכם מה היה אתמול וגם על כל מה שמסביב :

יובל בני שאותו אני אוהב אהבה עזה  סיים השנה כיתה יב' וכשמחנה הקיץ מסתיים הוא מסיים את שרותו בצופים

יובל הוא מה שנקרא מכור לצופים,בסדר העדיפויוות שלו בחיים הצופים נמצאים גבוה מאוד ברשימה,השנה הצופים היו בסדר עדיפות לפני בית הספר אפילו למרות שניסינו לשנות את זה

אני מאמין שהצלחנו,כלומר הוא למד,עשה בגרויות  ואני מאמין שתעודת הבגרות תיהיה טובה

אבל לצופים הוא מכור

השנה את כל הזמן הפנוי שלו הוא בילה שם,יש להם זולה עם טלויזיה ,ספות ,אפילו מקלחת והם היו מבלים שם שעות

בהגיע מחנה הקיץ הוא מונה על יד ראשי השבט לאיש שיהיה אחראי על הארגון הפיזי לוגיסטי של המתחם שלהם במחנה

וככה במשך כמעט חודשיים מהצהריים עד כמעט הבוקר שלמחרת הוא והחברים היו עסוקים בבניה של השער למתחם ולבובות הגדולות שהוצבו בשערים  לפי נושא שנבחר מראש

זהו שער המתחם בשבט שקמה,על זה ועל בובות אחרות כמו דינוזאוור ועוד עמלו הילדים במשך חודש וחצי

במקביל בהתקרב סיום השנה,האמהות של ילדי השבט,(בנים ובנות ) רצו לתכנן מחווה לילדים המסיימים,הם הקימו קבוצת whats up   והתחילו לזרוק רעיונות

אני לא חלק מהקבוצה אבל זוגתי כמובן 

לאט לאט אתה מתחיל להבין שיש איזו תחרות בין האמהות גם אם הן לא יודו בזה מי מציע תוכנית יותר מגלומנית ויקרה לסיום של הצופים

ואתה גם מתחיל להבין שאין למסיבות הסיום האלה סוף...

זה התחיל במסיבת סיום שארגן שבט הצופים לשכב"ג,ההורים גם השתתפו (אמהות בעיקר)

אחכ  ההורים עשו  מסיבת סיום  משלהם לשכבג,היה אוכל הייתה מצגת ,ההורים הדפיסו חולצות ,היה סבבה

 בין לבין הייתה מסיבת הסיום בבית הספר ואחריו הפרום

ואז הגיע מחנה הקיץ

עכשיו נלך קצת אחורה,הרבה אחורה

אני הייתי בשומר הצעיר ואחכ בתנועה המאוחדת יצאתי לטיולים ולמחנות קיץ,לא זכורה לי מעורבות הורית,לא זכור לי שההורים שלי בכלל ביקרו במחנות הקיץ

אני לא אומר שמעורבות הורית זה רע,אבל לא בהגזמה דחילק

באתי לבקר ב2 מחנות קיץ קודמים שנערכו ביער לביא (ליד צומת גולני)

תמיד,אבל תמיד מתחם השבט רחוק מהכניסה ואתה ההורה צריך להטלטל על אבנים עם שקיות של ממתקים (ותמיד זה בעליה.) שנועדו להנעים את זמנם של הילדים,בקבוקי שתיה כאילו הם במצור ועוד כהנה וכהנה

הטראומה בשנה שעברה מהחוויה של הביקור במחנה בה הייתי במסיבת הסיום הייתה גדולה ,ישבנו על אבנים,היה חם שמענו נאומים משמימים ומשעממים של הנהגת הצופים  והמסיבה התארכה שעות

ואיך שהתחילו התכנונים למחנה הזה זוגתי הטובה התחילה ללחוץ עלי לבוא  היום ליער ציפורי כי היום מתקיימת מסיבת הסיום,מקבלים תעודה או משהו

אני בזוכרי את מה שהיה בשנה שעברה סרבתי בתוקף

כאילו חלאס כמה אפשר

צריך גם לומר שבצופים יש מעורבות הורים מאוד גבוהה,הורי הילדים המשתתפים במחנה הקיץ מתגייסים להקמה של המחנה

הווה אומר במשאיות  וטנדרים (למי שיש ברשותו) מעבירים ציוד על חשבונם מהשבט ליער ציפורי וגם עוזרים בהקמה

ואמהות מתנדבות לבשל את הארוחות

אמא מבשלת מגיעה בבוקר ומבשלת 3 ארוחות,אישתי יצאה משם בעת התורנות שלה ביום רביעי ב10 וחצי בלילה !

לא יודע יש מן הגזמה במעורבות ההורית הזאת לדעתי ואולי גם סוג של תחרות מי תעלה למחנה לכמה פעמים

ביום שזוגתי  הייתה היא סיפרה שאמהות שהיו שם עשו מחוות כאלה ואחרות לילדים של השכבה הבוגרת עד שאתה תוהה עם מדובר בנסיכים

ואומנם מגיע להם,הם עבדו קשה בהקמת המחנה ,הם מתחזקים אותו והכל אבל ראבק,יש גבול לפינוק

לא יודע ,כאילו יש תחרות  מי ימציא משהו גדול וכביר יותר למען הילדים

מכיוון שבני  הגדול נמצא שם 11 יום ובני הצעיר 6 ימים התחלתי ביום שישי להרגיש בחסרונם ביתר שאת ובשבת הצעתי לזוגתי לנסוע לבקרם

היה לי ברור שהמפגש יהיה קצר,הם עסוקים בענינם,עם חבריהם ואני לא רוצה לשבש את שגרת יומם אבל היה לי חשוב לראות אותם וחצי שעה של מפגש מאוד התאימה לי בעיקר שהיום לא נסעתי למסיבת הסיום.

אז נסענו,יער ציפורי נמצא  בעקרון כמה קילומטרים מערבית לנצרת והמחשבה הייתה לשלב ניגוב של חומוס טוב בסביבה

הגענו ,פגשנו את ילדיי המקסימים,

התחבקנו התנשקנו ,הגדול עשה לי סיור וראיתי בגאווה רבה מה הם עשו שם,

מטבח השבט,מכאן יוצאות ארוחות  לכל הקבוצות (גדודים כמובן,גדודים ) בשבט

נשארנו חצי שעה ונסענו כי  הם באמת היו עסוקים

מתאים בדיוק לצרכים שלי,לסבלנות שלי ונראה שגם להם

אגב בגלל שאני עדיין מתקשה קצת בהליכה ,בעיקר בתנאים כאלה (סלעים אבנים קוצים ודרדרים)ראש השבט היה נחמד ושלח אוטו כדי לעלות אותנו מהכניסה ועד השבט,את החזרה שהייתה קלה יותר עשינו ב רגל

ורצינו לאכול חומוס,זכרתי שנצרת בשבת פקוקה ועמוסה מטיילים ומישהי המליצה לנו על חומוס בכפר בית זרזיר,התאים לנו כי זה בדרך הבייתה

רק שליער יש רק יציאה אחת והיא  לכיוון נצרת,אז בלית ברירה נסענו,שמנו וייז והוא החכם הכניס אותנו  לנצרת בכניסה של עילוט

חשבתי שאולי נפגוש חומוס שם באזור אבל אללי פספסתי פניה שהווייז דרש אותה והגעתי לאזור תעשיה זעירה,פקוקה  ואיטית ושום חומוס לא היה שם

איכשהו פילסנו דרך החוצה מהעיר ונסענו לכיוון זרזיר,שם לא מצאנו את החומוסיה למרות  ששאלנו אנשים והם הפנו אותנו לכאורה למקום הנכון,בסוף התייאשנו  ורעבים הגענו לאל באבור ביקנעם

שם שברנו את רעבוננו לשביעות רצון כל הצדדים

מחנה הקיץ לשכבות הצעירות מסתיים מחר,השכבה הבוגרת נשארת עוד יום לפרק את המחנה ולהעביר אותו לשבט ביישוב ובזאת מסתיימת תקופה,

החברים הראשונים כבר התגייסו,חלק יתגייסו  בעוד כמה שבועות

בני מתגייס בנובמבר ובימים האלה מסתיים פרק ארוך,מרגש ולעיתים קצת מנג'ס כשזה נוגע לצופים

זוגתי ודודה ש. נסעו  וצריכות להגיע בעת הזאת למסיבת הסיום של השבט

אני סיימתי תיהיו טובים