אתה קורא ספר,כי אתה אוהב לקרוא
וכשאתה מתחיל אתה לא יודע אף פעם לאן הספר יקח אותך
סבא שלי היה ממיסדי בנימינה,איכר,איש אדמה
הוא הגיע לשם ב1922 ,סבתא הגיעה לארץ ב1923 אחרי שהוסמכה להיות רופאה,
בשנתה הראשונה בארץ טיפלה סבתא כרופאה במחנות החלוצים,,היא טיפלה בחלוצי בלפוריה לפני עלותם לקרקע (בעמק יזרעאל) ומשם עברה לעבוד במרפאה בבנימינה,שם מןהסתם הכירה את סבא.
היא לא נשארה בבנימינה ועברה לעבוד בבית החולים בצפת,בראשית שנת 1927 נשלחה לוינה להשתלמות רפואית והתמחתה ברפואה כללית ובבריאות הציבור
ב1928 חזרה לארץ והתמנתה כשהיא בת 30 ליו"ר ארגון רופאי קופת חולים.
ב1929 נישאה לסבא,ילדה את אימי ואת דודי יצחק והם גרו בבנימינה שבע שנים נוספות.
אתה קורא ספר על אנשים מהיישוב הישן,איכרים שנאבקו באדמה ,מצאו בה פרנסה,ספר מטלטל כמו שכתבתי בפוסט הקודם,חונק,מידי פעם אתה מניח אותו מידך כי אתה צריך אוויר
אתה קורא את הפוסט על הספר שאתה קורא שכתבה קוראת מחשבות (עם פרוט יותר ממה שאני הבאתי באשר לסיפור)ואתה לא מפסיק לחשוב על סבא שלך
נולדת כשסבא וסבתא גרו בתל אביב,כשגדלת הבנת שהם גרו בבנימינה והיו להם שם שטחים נרחבים של פרדס וכרמים
סבא היה איכר וסבתא רופאה ועסקנית של המפלגה השלטת ואתה מקבל את הדברים כפשוטם כי אתה ילד ומה אתה מבין
וסבא וסבתא מפנקים אותך כי אתה הנכד הבכור ובין השאר לוקחים אותך בחופשים לבנימינה
ורק שנים אחכ,הרבה שנים,בערך עכשיו אחרי שאתה קורא 2 ספרים מרתקים שאת השני סיימת עכשיו אתה שואל את עצמך שאלות
האם סבא עשה הקרבה בזה שעזב את המקום שאהב לטובת הקריירה של סבתא?
מה הוא הרגיש ?הוא כעס,הוא נטר טינה? האם היו לו ברירות,האם חיי הנישואין היו מעל הכל והוא דבק בדרכה כי לכאורה היא "הצליחה " יותר ממנו?
ואיך היו חיי הנישואין שלהם אחרי ההקרבה לכאורה הזאת בה סבא ויתר על הבית על האדמות ועל החזון והלך להיות מנהל חשבונות במשרד בתל אביב?
אני לא ראיתי אותם מעולם מתחבקים,ודאי שלא ראיתי אותם במצבים אינטימיים יותר קרובים וכשאני הייתי ילד בשנות ה50-60 הם היו בשנות החמישים שלהם,פחות ממה שאני היום והזוגיות שלי רק פורחת,אז יכול להיות ששלהם קמלה בגלל הויתורים שסבא עשה למען סבתא?
היה להם בית גדול עם חצר ליד הים בתל אביב ובכל זאת הם ישנו הכי רחוק שאפשר האחד מהשני
סבא ישן בחדר הכי צפוני בבית וסבתא בדרומי
ולנו זה נראה טבעי בזמנו ולא שאלנו שום דבר ושום דבר לא נראה בעינינו מוזר כי הם סבא וסבתא
סיפור רע ונורא הוא הסיפור של "שתיים דובים" שמאיר שלו כה מטיב לארוג,לא תמיד ביד עדינה
דורות מתערבבים אלה באלה,שנאות שלא נשכחו ואהבות שלא קיימו הבטחה,חוט שמושכים אותו בהתחלה מוצאים את קצהו בסוף והסוף מצמרר ומכביד על הנשימה
אחרי שסבא וסבתא עזבו את בנימינה, הילדים ,אימי חווה ואחיה יצחקל'ה לא עברו איתם לתל אביב,הם הועברו נגד רצונם לקיבוץ גבעת השלושה
סבתא הייתה עסוקה מכדי להקדיש להם זמן כנראה וסבא לא יכול היה לגדל אותם לבדו
החלטה נוראית בעיני,קשה מאוד מ1932 (שנה אחרי שאמא שלי נולדה ) ועד 1948 עמדה סבתא טובה בראש המחלקה לרפואה מונעת במרכז קופת חולים,היא פיתחה את רפואת הילדים,עמדה בראש ועדות לתכנון המשפחה והרחיבה את שרותי טיפת חלב בקופת חולים והכניסה את הפיקוח הרפואי לבתי הספר
הימים היו אחרים ואני לא יכול ולא רוצה לשפוט אותה על הבחירות שעשתה
כמו שאל לנו הקוראים לשפוט את גיבורי הספר "שתיים דובים" על מעשיהם,רק מוזר שבכל סיטואציה משלמים אנשים אחרים את המחיר
ומכיון שאני לא רוצה להרחיב על הספר אומר שסבתא שלי שילמה מחיר על ההתמקדות שלה בדברים אחרים,בתה ,אמא שלי מתה בלידה,לכאורה במסגרת שסבתא שלי עזרה להקים במו ידיה וגם הכרותה והבאתם של מיטב הרופאים למיטתה לא הצליחו להציל אותה
אני ממליץ בכל פה לקרוא את "שתיים דובים" של מאיר שלו,רק תקחו הרבה אוויר ושימו חבילה טישו על יד
אגב לא בטוח שהפוסט הזה ישאר כאן, הענינים שנכתבו כאן עדינים מידי ,רגישים מידי ואני לא רוצה לפגוע באף אחד
אז מי שרוצה לקרוא שיקרא מהר
הכותרת אגב מתוך דיאלוג בין גיבורת הסיפור רותה וגיסתה דליה על אמא של דליה ,אליס שמפציעה מידי פעם בסיפור ובעת ההיא אליס אשה מבוגרת אך שמורה היטב ודליה שמחזיקה בלב על אמא שלה כמו ילדים רבים על הוריהם,אומרת לרותה
" אמא שלי באמת נראית טוב,שמורה יפה,אבל אלה האגואיזם והרוע שלה ששומרים עליה,היא משומרת כלענה" ואני אומר ,עדיף להיות משומרת כלענה מאשר להיות ממורמרת ששומרת דברים בלב
אני סיימתי תיהיו טובים