ביום שלישי התאספנו כל המשפחה לארוע של השקת הספר אודות סבתא שלי

כותרת הספר: ד'ר  טובה ישורון ברמן,הגברת הראשונה של קופת חולים

תשמעו,העניין הגדול בספר שנכתב ונערך על ידי פרופסור ציפורה שחורי רובין שהיא ;בלשנית והיסטוריונית בכירה במכללה האקדמאית לחינוך בבאר שבע שעוסקת בחקר ההיסטוריה של הרפואה ובחקר נשים ומגדר במאה ה19 ובמאה ה20 בארץ ישראל הוא לספר את סיפורה של סבתא שלי שבאמת הייתה אישיות יוצאת דופן גם מבחינת אישיות וגם מבחינה מקצועית

תתקצר היריעה מלספר כאן את  סיפור חייה

אבל  אני רוצה להביא לכאן 2 דברים:

תמונה של סבתא שלי משנת 1929 כשהיא רכובה על סוס שהייתה כלי התחבורה העיקרי שלה ואיתו התנהלה,היא הייתה אחראית כרופאה  על היישובים עפולה,גניגר,תל עדשים בלפוריה,מזרע ,מרחביה וכפר גדעון,שטח הישובים הרחב הצריך כלי תחבורה כדי לאפשר לה להגיע לביקורי בית ביישובים האלה,בהתחלה היא קיבלה חמור ואחכ זה הוחלף בסוס ולכן דר ישורון ברמן זכורה כ"רופאה הרכובה על הסוס"

הדבר השני אליו אני רוצה להתייחס הוא נגיף הפוליו שעד לפני רגע מילא את כל מהדורות החדשות

בערב ההשקה הסתבר שדוד שלי (בנה של סבתא ) חלה בפוליו בילדותו   מדובר על שנת 1953 בערך

ובספר מתואר העניין כך:

" לרע המזל,בנה של דר' ישורון ברמן (שהוא אגב הבמאי צפל ישורון שיצר בין השאר את נועה בת 17) נדבק בנגיף הפוליו וחלה בשיתוק ילדים,היא  נרתמה להחלמתו,בין השאר קנתה תלת אופן כדי להפעיל את הרגל המשותקת.

בשעות אחר הצהריים הייתה מתפנה מכל עיסוקיה בקופת חולים,מגיעה הבייתה,מושיבה אותו על האופניים ויוצאת  עמו לשדרות נורדאו (בתל אביב,הבית של סבתא וסבא שכן בשדרות נורדאו 10,פסיעה  מהים  ומגן העצמאות)

זה היה כמו פיזיוטרפיה ,תוך כדי הדיווש הייתה מאכילה אותו וממריצה אותו בדקלום : "לרוכב האופניים נותן כח לרגליים" ,כך התמידה במשך חודשים,סופו של הדבר שהילד החלים כליל

סבתא נפטרה בת 99 וחצי בשנת 1997

אני סיימתי,תיהיו טובים