"כתבתי הרבה מכתבים באותה תקופה. לנירה, לוֶרה, ואפילו לפוגל הזקן. ניסיתי להיתפס בציפורניים בעולם האחר שקיים מחוץ לבסיס. ולכולם כתבתי שהכל בסדר, שיופי לי בצבא, שמחזיקים מעמד וכך הלאה. רק לנירה כתבתי על איזה שמיים מעוננים, על איזה מועקה לפנות ערב, על בדידות נוראה בפלוגה של מיליון בודדים ועל געגועים מטורפים אליה באוהל ציידים על הגג. אלא מה יכולתי לכתוב לה? "בוא הנה טוראי! כפתר את החולצה, ישר את הכובע, קשור את השרוכים, סדר מחדש את המיטה, לך תסייד את האבנים, דגנרט! ועכשיו סייד את העצים, את העמודים. תזיז את התחת, נבלה, או שאני קורע אותך!" וכולם אותו דבר, כל זב ופישר בעל דרגה, מהמ"כ עד הרס"ר מחפשים הזדמנויות להתעלל, להשפיל, לבזות ולדכא את המסכנים האלה עד שהם ילמדו מה זה משמעת ויהפכו לגוף שעושה יחד 'אחורה פנה' ו'קדימה צעד' כמו מכונה משומנת. בטח שלא יכולתי לכתוב להם את הדברים האלה. בשיניים חורקות ובאגרופים קמוצים החלטתי להחזיק מעמד ולעבור את הגיהינום, פשוט כדי שלא אחטוף ריתוק מחנה ביום שבו כולם יסעו הביתה, לראות את נירה."

מישהו מזהה את הטקסט הזה? מישהו יכול לומר מאיפה נלקח?

ראשית לומר שזהו חלק מספרו האלמותי של דן בן אמוץ "לא שם זין"  שהיה רב מכר היסטרי  מייד בצאתו לאור בתחילת 1973

הספר מספר על בחור ששמו רפי  ששוכר חדר על גג תל אביב כמה שבועות לפני גיוסו לצה"ל,מכיר בחורה  בשם נירה ,הם מתאהבים והוא מתגייס לצנחנים,נפצע ונשאר משותק ממותניו ומטה

הספר הפך לסוג של מורה דרך לאנשים צעירים לפני גיוס ,לחיילים בצבא ולצעירים שהשתחררו והיה מאוד קל להזדהות עם רפי,עם המחאה נגד המלחמה,עם הטיפשות וקוצר הראות של מנהיגי המדינה וכו'

בן אמוץ ידע לבטא את הדברים בצורה חזקה שהשפיעה על רבים מן הסתם,ודאי עלי באופן אישי

בערוץ 8 בהוט מוקרן בימים האלה סרט שנקרא דב"ע,קיצור שמו של דן בן אמוץ,ילד הפרחים הראשון של ישראל,הסרט מלווה את בן אמוץ בחודשים האחרונים של חייו,ממסיבת המוות המפורסמת שבן אמוץ ערך לחבריו וידידיו ועד למותו כחצי שנה אחכ

בן אמוץ היה איש שנוי במחלוקת,זה צריך לומר מראש,אבל יחד עם זאת הוא היה גם המון דברים אחרים,בעיקר המדינה הייתה אחרת והוא היה קול יוצא דופן בסביבה

כשיצא ספרו של דן בן אמוץ "לא שם זין,זו הייתה הפעם הראשונה ששמו המפורש של איבר המין הגברי הופיע על גבי עטיפה של ספר עברי,בכותרת ובהתרסה גלויה כל כך

מעבר לסיפור בספר "לא שם זין" זו הייתה  ביקורת לא מרומזת על מלחמות במדינה שבתקופה ההיא ,לפני מלחמת יום כיפור,הייתה מדינה מאוד מילטריסטית,מי שלא היה לנו,אוטומטית היה לצרינו,והמדינה מאוד גוננה באמצעות מוריה ,הקומיסרים ,סוכני התרבות שלה על נפש הנוער מפני  אנשים  כמו בן אמוץ,פן חס וחלילה תושחת נפשו הרכה

לא שם זין היה הספר הראשון על מלחמה שדיבר בעברית מדוברת,היו בו דיאלוגים בלשון בני אדם ולא עברית גבוהה מיופייפת ,רחוקה

בן אמוץ גם לא חיפש גיבורים לשעה  שקפצו על רימונים והצילו חיים,הוא לא חיפש לכתוב על נערי גבעות,או על מתקני עולם מיופיפים כמו  איילת שקד

הוא רצה לדבר לדור שהתפכח ממלחמות,לאלה שעוד מעט מתגייסים ולא חושבים שהמוטו "טוב למות בעד ארצנו "הוא המוטו לאורו צריך לשרת את המדינה

אפשר גם להתגייס לצנחנים,או לגולני או לגבעתי כי החבר'ה שלך הולכים לשם,כי זה שלב חשוב בהיותך אדם שקיבל חינוך בבית לתרום למדינה  וזו סיבה מספקת,לא צריך לשאת על כתיפך הצרות את עול העם היהודי,לא צריך לצאת בהצהרות כאלה ואחרות,צריך פשוט להתייצב ,לעשות את המוטל עליך ולהמשיך הלאה בחייך

בן אמוץ היה בתקופה ההיא  פה להרבה צעירים וגם צעירות צריך לומר שחיפשו את קרבתו,הוא גר ביפו העתיקה בבית מקסים שמרפסתו יושבת על הים

הוא ידע לבשל היטב ,טיבן של  ארוחותיו נודע למרחוק,הוא היה אומן מאוד מוכשר,פסל,צייר אבל בעיקר ידע לכתוב כאמור

ספרו הראשון "לזכור ולשכוח" נחשב לספר פורץ דרך ביחס של ישראלים צעירים לגרמניה,בן אמוץ שוזר בספר סוג של אוטוביוגרפיה ,משהו שלא עשה לפני,בתקופה ההיא לא רבים ידעו שבן אמוץ נולד בפולין בשם מוסייה תהילים זייגר,תהילים זייגר לא היה שם שאיתו היית יכול להשתלב בארץ יוקדת,עמוסה  באנשים צעירים שבונים מדינה,הוא שינה את שמו לבן אמוץ,"שכח" מאיפה הגיע ונטמע היטב  בארץ וביושביה עד שנחשב לצבר מושלם.

בספר לזכור ולשכוח מספר בן אמוץ על אחד אורי לם שחוזר לגרמניה לדרוש פיצויים,כניצול שואה שנקרא בזמן ההוא הירש למפל וכמו בן אמוץ מעוורת את שמו לשם הכי רחוק  משמו המקורי

בן אמוץ לא עושה הנחות לאף אחד בספר הזה לזכור ולשכוח,והוא מנסה בקול צלול ורם בפעם הראשונה להתמודד עם שאלת הזכרון והרצון לשכחה

בשנת 1984 יצא לאור לראשונה העיתון חדשות,להזכיר לכולם,לא היה אז אינטרנט,ודאי לא טלפונים סלולרים ולא שום דבר דומה לפייסבוק,

עיתון חדשות  נחשב  לעיתון צעיר,נועז,פורץ דרך,טובי הכותבים של התקופה התגייסו לכתוב בו (די להזכיר את דודו גבע,עלי מוהר זכרון צדיקים לברכה,נתן זהבי והרכילאית המיתולוגית ציפורה  שאותה כתבו אנשים שהתחלפו ,עירית לינור למשל לפני שהפכה להיות דבע ימנית עוד כהנה וכהנה) לבן אמוץ היה שם מדור קבוע בו הוא פנה אל "ששת קוראיו " באופן אישי,האמת שהאומדן של ששת קוראיו לפי המסופר בסרט שהוקרן אתמול,עמד יותר על כ6000 מכתבים שהגיעו אל תאו של בן אמוץ כל יום במשך שנות כתיבתו בעיתון,מקוראים בכל הגילאים שכתיבתו נגעה בהם

עד כדי כך היה גדול העומס שהעיתון שכר לבן אמוץ עזרה בסינון המכתבים כי הוא לא הצליח להתגבר על הכמות לבדו

אחכ החלו שמועות כאלה ואחרות על התנהגותו של בן אמוץ,אני הכרתי אותו בשנה האחרונה לחייו לדעתי,הוא היה מופיע  עם גלביה לבנה ,די מלוכלכת בפאב השופטים,שערו פרוע ,ריח גופו לא משהו ,יחף וציפורני רגליו מזוהמות,סילחו לי על התאור,אבל חשוב להבין את הסיטואציה,הוא היה יושב  עם נתן זהבי שפינה למענו כיסא בצד הנחשב,על חשבון מישהו מאיתנו,היה שותה ואחכ היה ממשיך הלאה בעיקר לזיגל בדיזנגוף ליד הנפה הצפונית של המשטרה

כשיצא ספרו של אמנון דנקנר על בן אמוץ כביוגרפיה אחרי שבן אמוץ הלך לעולמו , העולם התרבותי של ישראל בעת ההיא קבר את יצירותיו של בן אמוץ עמוק עמוק,לא עמד לו עברו,לא עמדו לו יצירותיו  ולא ספריו הנהדרים,הספיקה שמועה ללא הוכחה חותכת ,ללא משפט כמובן ,על מנת  להכניס את נכסיו התרבותיים לעומקה של מערה אפלה ולנסות להשאיר אותה שמה כמה שיותר זמן.

צריך לומר שבן אמוץ וקומץ פעילים אחרים(אורי זוהר ,אורי אבנרי הבלתי נלאה,אורי דייויס ) היו כבר בשנות ה60 פעילים קולניים נגד הממשל הצבאי שהצר את צעדיהם של ערביי ישראל,הם הפגינו ומחו נגד הפקעת קרקעות בשטח 9  על יד כרמיאל,לטובת שטח אש לצה"ל ,בעד החזרת עקורי בירעם ועיקרית,הוא היה מהיחידים הלא מזרחיים שהצטרך להפגנות של הפנתרים השחורים בירושלים וכמובן שאחרי מלחמת ששת הימים וביתר שאת אחרי מלחמת יום כיפור היה בעד החזרת שטחים וסיום הכיבוש

אלה לא היו דברים של מה בכך בישראל המילטריסטית בה כולנו חשבנו שהעולם כולו נגדנו ומי שמביע דעה  ששונה מדעת הרוב הוא שמאלני בוגד

בן אמוץ הקדים רבים וטובים מאיתנו בהבנה של מה טוב למדינה,הוא הביע את דעותיו בכתב בעיקר כאמור בספר "לא שם זין" וגם אם חטא ברוח התקופה,יש זמן מחילה וצריך כבר לעשות זאת

אני סיימתי,תיהיו טובים