לא ברור לי הקונספט הזה שמעודדים  כאן את " הוולנטיין דיי" הזה

ברור לגמרי למי יש אינטרס לעודד  ימים כאלה ,אבל ראבק זו הגזמה פראית

ודאי במצב הכלכלי שבו נתונה המדינה

ועזבו את קלישאת" יום אחד בשנה מותר לשכוח מהמצב הכלכלי"  ודאי שמותר ורצוי,אבל למה להעשיר על הדרך חברות מסחריות שמנצלות כל הזדמנות לחגוג עלינו ?

ולא צריך לפרט,רשימת המתעשרים ידועה,חברות פרסום,מסעדות  ומקומות בילוי כאלה ואחרים

אז בסדר שיהנו ויתפרנסו על חשבון ה"סאקרים" שמאפשרים זאת.

אני שמח להודיע שאני לא בין אלה ולא בגלל החשש ל"פריאריזם",לא לא ,בעיקר בגלל שאני חושב שאהבה צריך לטפח כל השנה,בגלל שיש איזו צביעות בעובדה  שחוגגים את יום האהבה פעמיים,גם הוולנטיין הזה וגם טו באב ובינינו כעם,יש כאן מעט מאוד אהבה אם בכלל

ואומר לכם עוד משהו,אין לי שום עניין לפזר את האהבה שלי לכולם

כלומר אם זו הכוונה של הולנטיין דיי הזה

אני מסתפק בלהפיץ את אהבתי למשפחתי,לחברי כאן ולאותם אלה  שבחוץ וזהו וזה בסדר גמור בשבילי,אני לא מתיימר  לאהוב ולחבק את כולם ויום האהבה הזה שהגיע עבורי משום מקום הוא עוד יום

בני החייל לא מגיע השבת הבייתה,בסוף השבוע הבא הוא מסיים טירונות ואז יוצא לשבוע רגילה שאחריה גדוד הסיור אליו הוא משתייך מעביר אותו אימון מתקדם,שלב שהבנתי שהוא לא קל,במקום שכוח אל יותר מקציעות (הר קרן) אבל זו הבחירה שעשה ואנחנו תומכים ואוהבים אותו ולא זקוקים לשום וולנטיין כדי לזכור שאנחנו אוהבים אותו

אתמול ראיתי דרך המחשב סרט מתוק להפליא "דיברנו מספיק " שמו, עם ג'וליה לואיס דרייפר וג'יימס גאנדולפיני,אללה ירחמו

עיקרו יחסים של מערכה שניה בין  אנשים

אבל בתוך הסיפור העיקרי, הסיפור המשני הוא ההשפעה שיש לעזיבת ילד את הבית,במקרה המוצג בסרט מדובר ביציאת ילד לקולג',לימודים בעיר אחרת

והעניין מוצג שם עם הדילמות המתלוות לעניין

בעיקר כשמדובר על אבות ואמהות חד הוריות שיש בהן רק את האבא או את האמא והילד שתיכף עוזב את הבית ומשאיר חלל ריק ואיך מתמודדים איתו

וחשבתי איך אנחנו כמשפחה באופן כללי ואיך הפרטים במשפחה ,אמא אבא אחים ,מתמודדים עם יציאת אחד הילדים לצבא ,

עם המאפיינים ההכרחיים  שבאים מתוך הבחירה של הבן החייל ,להיות לוחם,רחוק מהבית,החרדות הנילוות  למצב הזה

הגעה של הבן פעם בשבוע הבייתה  ולעיתים פעם בשבועיים,איפה למשל שמים את הגבול  ואומרים עד כאן  או האם לפנק בלי גבול (טוב לא בלי גבול אבל בהגזמה)

הרבה שאלות שעם התשובות אנחנו מתמודדים תוך כדי תנועה כמאמר המשורר

ואני מאמין  שיום אחד קרוב  אכתוב פוסט על הדילמות האלה שאני מניח שכל משפחה ישראלית נתקלת בהן ומוצאת פתרונות לעצמה תוך כדי תנועה

 יום שישי,יהיה יום על מי מנוחות,קצת כביסה של הבת החיילת,קניות מינוריות במכולת והכנת ארוחת שבת ומעקב ואחזקת אצבעות לנצחון של קטמון אהובתי.

כמה אהבה יש בנשמה?

תיהיו טובים