זהו,הגיע היום,יום ההולדת ה11 לבלוג,מי שמכיר אותי יודע שימי הולדת הם סיבה למסיבה בשבילי

גם בשביל המשפחה שלי אגב

ב16 ביוני יש לאחותי יום הולדת עגול וכל המשפחה נוסעת לחגוג בצימר במושב עין איילה

כמו שלי חגגו לפני שנה יום הולדת עגול בצימר ביישוב בעמק בירדן

אנחנו אוהבים לחגוג וימי הולדת הם סיבה מצויינת לחגוג ועל אחת כמה וכמה שמדובר בבלוג הזה

זה לא מובן מאליו לכתוב כמעט כל יום במשך 11 שנה,זה לא מובן מאליו שאנשים יקראו יגיבו יקדישו זמן לכתוב ברכות ואתם חברי היקרים עשיתם את זה

נשארו כמה ברכות אחרונות

נתחיל עם קנקן התה

איך הכרתי את טליק, זו השאלה. בתחילת דרכי כאן בישרא (שזה היה רק לפני שנתיים וחצי, מהם לעומת אחת עשרה?), נתקלתי באחד הבלוגים שקראתי (לא זוכר איזה) דיון על מספר תגובות לא זוגי וכדוגמה הוזכר טליק שלא סובל מספר תגובות לא זוגי. בעקבות נכנסתי לבלוג של טליק בפעם הראשונה וראיתי שהוא אכן משלים תגובות בסימן ^, כאשר יוצא ומספר התגובות אינו זוגי. אתם יודעים, תמיד יש מגיבים שכותבים באריכות ותגובה שלהם נמשכת כשתיים, שלוש, לעיתים אפילו ארבע תגובות (בגלל הגבלת נפח התגובות בישרא). ויש כאלה ששוכחים לציין את שמם, ואז מוסיפים מיד תגובה שזה הם כמובן. או יש כאלה שעשו שגיאת כתיב (גם זה קורה לעיתים לכולנו) ואז מוסיפים תגובת תיקון. הרי יש מלא סיבות למספר תגובות אי-זוגי וכשזה קורה לטליק – הוא מוסיף כאמור תגובה עם ^ לפי הצורך. ואתם יודעים, למדתי ממנו – לפעמים גם אני מוסיף סימן כזה לאחר זמן, כשנגמרו התגובות לפוסט ויוצא מספר אי- זוגי של תגובות. לא תמיד ובאדיקות כמו טליק, כי אני שוכח לפעמים.

ואז באותו יום שנכנסתי לבלוג של טליק לראשונה, הוא כתב פוסט על מלחמת יום הכיפורים ולמדתי שהיה תותחן כמוני. מצאתי עניין בפוסט הזה ואחר כך באלו שלאחריו. אני חושב שטליק הכיר את הבלוג שלי כשהיה עורך של הנושא החם, ומדי פעם שלחתי לו הצעות לנושא החם. חלקן התקבלו – זאת אומרת שהוא היה חייב לקרוא את השטויות שלי. עם הזמן הוא הצטרף לרשימת הקבועים. בתחילה הוא ביקש פטור מתגובות לפוסטים מדעיים מדי ואני ניסיתי לעודד אותו שלא הביישן למד. כי זה לא אוניברסיטה כאן אלא רק בלוג שאפילו צעירים בני חמש עשרה מרגישים חופשי להתחצף ולהשתחץ – לעיתים כמו תלמיד בית ספר שמרים את ידו להשיב תשובה למורה, וזו תשובה הכי הזויה שיכולה להיות. טוב, זה כנראה תופעה של חלק מהצעירים כאן (בהחלט לא כולם!) – שאין להם דרך ארץ וסלקציה מינימאלית של מה שהם מוציאים מהפה. טליק ואבו אלמוג ידידיי לימדו אותי למחוק תגובות חצופות ללא רחם. כי בלוג שייך לבעל הבלוג והוא לא דמוקרטיה. מי שמנבל את פיו, שילך לצחצח את שיניו במקום אחר. צודקים!

כיום לא תאמינו, טליק הפסיק להתבייש ואני דווקא אוהב את התגובות שלו. מסתבר שהוא מבין לא רע גם את השטויות המלומדות שאני כותב. חבל לי רק שאין סימטריה. אני יודע את שמו, אפוא הוא גר, עיסוקו וכדומה, ואילו אני בשבילו כינוי וירטואלי. אבל אני חושב שאם מישהו כותב הרבה זמן – אפשר להכיר אותו לא רע גם אם לא יודעים אם שמו הוא משה או חיים.

כתבתי פוסט זה לרגל מלאת אחת עשרה שנה לבלוג של טליק. זה לא פשוט לתחזק בלוג כל כך הרבה זמן ללא דעיכה של עייפות החומר. אז טליק – בלוגולדת שמח, בריאות טובה, ותמשיך לכתוב לנו.

קנקן התה

והנה ניקי,את ניקי הכרתי  בכינוי הקודם שלה,מתישהו ב2003 אולי 2004 והתחברנו,אולי כי שנינו היינו ירושלמים,היום ניקי גרה בסן פרנסיסקו,אבל היא עדיין אוהדת קטמון ועדיין מרגישה שהיא באחד מיציעי מלחה כשקבוצת הכדורסל שלנו מנצחת או מפסידה

אחת עשרה שנים אחרי שפתחתי את הבלוג הראשון שלי בישרא, ובערך שבע שנים אחרי שהכתיבה שלי שם התאיידה אל מצולות ה"הייתי עסוקה לעבור לצד השני של העולם ולהתחיל חיים חדשים", פתחתי עוד בלוג, שוב כאן. למרות שבין אז לעכשיו נולדו עוד המון פלטפורמות לבלוגים זה הוא המקום שחזרתי אליו, בגלל התחושה שזכרתי מהפעם הקודמת, של בטחון, של בית אפילו, ושל אנשים שלמרות שלא פגשו אותי ידעתי שאיכפת להם ממני.

טליק – אתה היית אחד מהם, ולמעשה החולייה הכמעט יחידה (חוץ מקוקסטה הבלתי נגמרת) שמקשרת בין הבלוג ההוא לניקי של היום. אתה היית שם כשהיה לי רע והייתי צריכה אוזן קשבת (או עין קוראת), תגובה תומכת או תגובה שאומרת את האמת בפנים. הרגשתי אז כמה אתה דואג לי, בתקופה קשה שלי, וכמה היית מתוסכל מזה שלא באמת היה לך איך לעזור לי. אחרי שפתחתי את הבלוג החדש, חיטטתי קצת בגוגל, למצוא זכרונות בודדים שעוד נותרו מהבלוג הקודם, ממה שמרגיש כמעט כמו חיים קודמים, ומצאתי רסיס כזה אצלך, תזכורת מאחד הימים הגרועים בחיי, שהביאו אותך לחשוב עליי עד כדי כך שהקדשת לי פוסט כזה אמוציונלי.

כל כך שימח אותי לראות אותך שוב – אפילו אם באופן וירטואלי בלבד – ומעטים האנשים מהתקופה הזו בחיי שיכולים לזכות בתגובה כזו ממני, וכל כך משמח אותי לראות את השם שלך בתגובות לפוסטים שלי, כאילו לא עברו עשר שנים.

תודה שאתה אתה, ושאתה כאן, ומקווה שגם בבלוגולדתים הבאים נמשיך להיפגש פה. בלוגולדת שמח! ניקי

את מריאט הכרתי כמעט מייד שהגעתי,מריאט חברה של פמה,פמה כבר לא כותבת כאן אבל היא הייתה המגיבה הראשונה,אחכ הסתבר שהיא מכירה את זוגתי,מריאט או בכינוי המיתולוגי שלה קוקסטה,הייתה חדת לשון,אגרסיבית לחדשים ואני מאוד חששתי ממנה אבל בכל זאת הגבתי אצלה בזהירות,את מה שקרה אחכ תוכלו לקרוא בברכה שכתבה לי

אז הנה הברכה של מריאט

את טליק הכרתי ממש מהתחלה שלו כאן, והתמכרתי מהר מאוד לפוסטי השבת השבועיים, ולתגובות בהן השקיע והשאיר בכל בלוג שבו קרא בלי לקפח אף אחד. עם זאת, תחילת מערכת היחסים בנינו לא הייתה חלקה, לא מזמן טליק התוודה שהבלוגר שהיה בנזוגי דאז (והיום הוא אהוביק בעלי) הפחיד ואף גירש אותו מהבלוג של קוקסטא. מה שגרם לריב בינינו ולנתק רב שנים. היינו חלק מאותה קהילה, אפילו הסתובבנו באותו מילייה או לפחות במיליאים סמוכים. milieu, למי שלא מכיר, מילה צרפתית שמאוד אהובה על טליק ומשמעותה סביבה חברתית לאנשים עם תחומי עניין דומים. אני זוכרת שאחד ההבדלים הבולטים בנינו היה שאני חשבתי שויכוחים טעונים בתגובות זה בסדר וטליק לא אהב אותם בלשון המעטה. עכשיו זו לא נראית כמו סיבה טובה באמת למרחק.

בשבילי טליק תמיד היה התגלמות הרב-גוניות של ישרא-בלוג. מעבר לצעירים, יש קבוצה לא קטנה של מבוגרים מתחילים, ויש בעלי משפחות שמספרים על התקופה בה הם היו מבוגרים מתחילים כמוני. מה לו לעובד רשות הדואר עם מדענית, שוזרת פרחים, כותב שירה, פמיניסטית ורודף שמלות שמככבים ברשימת הפעילים? אז בישרא-בלוג זה הכי טבעי בעולם.

בטליק, כמו ברוב הכותבים כאן אם יורשה לי להתנסות באפיון פסיכולוגי, יש חלקים ששונים כנראה מהסביבה הקרובה שלו. יש בו הרבה חלקים שיכולים להתאחד אולי רק בבלוג: הירושלמי, הקולנוען ואיש הבוהמה התל אביבי, השמאלני, ההורה, הבשלן, חולה הכדורגל ובמיוחד הטניס (אגב, איזה כיף שהרולאן גארו התחיל, יעביר את הזמן עד המונדיאל). הרומן שלא נגמר עם הבלוג מבטיח לנו שטליק ימשיך ויגלה חלקים אבודים מעצמו וימצא תחומים חדשים להם נהיה עדים באדיבותו.

עבור ישרא-בלוג אין לי שום ספק שהוא חומר דבק משמעותי ותמיד היה כזה. במשך שנים ארוכות כעורך הנושא החם ותמיד כמתנדב בכל מה שצריך, אהבתו לאתר לא מתבטאת רק במילים, היא תמיד יוצאת אל הפועל ויוצאת מהלב. טליק מאזן את הטוב שהוא שואב מישרא-בלוג לטוב שהוא נותן חזרה ואף מוסיף עליו, כדרכו. לכבוד בבלוג הולדתו ה-11 הוא ראוי לכל מילת שבח ואהבה בגלל סיבה אחת פשוטה: בגלל מי שאתה טליק. תודה שאתה חושף את זה מדי יום כאן.

 

את הבלוגר הבא אני גיליתי,סתם ..סתם,... התמזל מזלי ופגשתי בבלוג של אבו אלמוג ראשון מבין הבלוגרים,לפני כך וכך שנים,הייתי משוטט בבלוגיה ,מוצא בלוגרים חדשים ומבטיחים לטעמי ומעודד אותם להמשיך

כך היה עם אבו אלמוג ידידי שמיטיב לכתוב והיה מגיע למעמדו גם לו לא פגשתיו

הנה בלשונו המיוחדת הברכה שלו

מה אפשר לספר כבר על טליק? שכמו ילד חדש שמגיע לגן, כשהגעתי לראשונה לישראבלוג הוא לקח אותי ביד והראה לי איפה הפינה של הצעצועים, ואיפה הארון של הממתקים? זה טריוויאלי. מילה אחת טובה על האיש – הוא תותחן.

פעם, ב-1987, הייתה אמורה להגיע למוצב זמרת. לא אנקוב בשמה מטעמים מובנים. זה היה כמו קטע מ'אפוקליפסה עכשיו'. היינו בתוך האנגר ענקי, כמה מאות אנשי גולני, ואני והקש"א שנשלחנו לשם לחבור לגולני לאיזה ביצוע שיהיה למחרת. המסוק התעכב, ומאתיים גולנצ'יקים עמדו על הרגליים וצעקו במשך דקות ארוכות 'רוצים לזיין! רוצים לזיין!". הקש"א אמר לי – "אתה יודע, אם כולם היו כאן תותחנים, הם פשוט היו מתחלקים כאן לרביעיות ומשחקים בשקט וויסט". וכך אני מרגיש כלפי טליק. בשיא המהומה, כשמסביב לבנון, וגולנואידים מוטרפים מסתובבים וצועקים שהם רוצים לזיין, הוא הבנאדם שבשקט בשקט לוקח אותך הצידה ופותח שולחן. וזה כיף גדול, גם כקורא וגם כחבר

ועכשיו נגיע לשניים שהולכים איתי יד ביד,הם כבר לא כותבים כמו פעם,אבל הלב שלי פועם בקצב של הלב שלהם,הנוכחות שלהם כאן שומרת עלי גם אם הם לא מגיבים לכל פוסט והם הפכו להיות חלק מחיי,גם אלה שמחוץ לישרא

קבלו את הברכות של ,גם אמא' ואחכ בהתאמה של ,שדות' אחי היקר שאני מאחל לו רק בריאות
 

גם אמא:

את ישראבלוג גיליתי דרך הילדים שלי, בהתחלה רק רציתי לראות מה כ"כ מעניין אותם שם במחשב אבל דיי מהר גיליתי את הבלוגים שקרובים לעולם התוכן שמעניין אותי, והתחלתי לשוטט קצת.

בהתחלה רק קראתי, אח"כ התחלתי להגיב בהססנות, מקווה שאני לא עוברת על איזה חוקים בלתי כתובים או כאלה שכן כתובים, רק אני לא יודעת עליהם. כל המושגים של העולם הזה היו חדשים וזרים לי,מה זה בלוג? מה זה פוסט? מה ההבדל בניהם?

עד אז האינטרנט היה בשבילי מקום שבו מחפשים מידע ותוכן, לא מקום שבו אני יכולה גם לייצר תוכן.

וככה בחוסר בטחון דיי בולט גיששתי את דרכי בין הבלוגים השונים.

תוך כדי שיטוט הגעתי לבלוג מסביר הפנים פנימי גובלן, ושם "בבית" החם הזה חיכה לי טליק.

טליק הקשיב לתגובות שלי כאילו אני אומרת משהו חשוב.

טליק הפציר בי לכתוב כאילו יש לי משהו מעניין להגיד.

טליק המיס לאט ובנחישות את הפחד שלי מהמדיה הזו וגרם לי לרצות להיות חלק ממנה.

טליק היה הראשון שקרא את הפוסטים המהוססים שהעלתי.

טליק היה המנוע מאחורי "גם כן אמא".

בלי הדחיפה של טליק, סביר להניח שעד היום הייתי משוטטת בשקט בין הבלוגים השונים, מתה להיות אחת מהם אבל פוחדת. J

טליק, המון מזל טוב לחגיגת יום ההולדת של פנימי גובלן. אני מאחלת לך ולנו עוד המון פוסטים נפלאים.

ותודה.