אז כאמור ערוץ 8 מקרין את 5 פרקי הסדרה כביש 90 שיצרו מודי בראון וענת זלצר

לדעתי יצירת מופת,לא פחות

אני חושב שכולם יסכימו איתי שמודי בראון הוא אמן בלספר סיפור וגם עם בפרקים כאלה ואחרים של הסיפור ,הצופה יכול שלא להסכים איתו (מצד שמאל ומצד ימין) עדין הוא מספר סיפור שאין לו מתחרים

כביש 90 הוא יומן מסע,על השוליים המזרחיים של ישראל,שוליים שהוזנחו,נשכחו,מעלים חול ואבק,תרתי משמע ונורא קל להתחבר למסע הזה כי אני חושב שלכל אחד יש את כביש 90 הפרטי שלו

שלי למשל התחיל באוגוסט 1971 ,אם לדייק,בתחנה המרכזית בירושלים בתור לאוטובוס שמספרו 961 המיתולוגי,זה שנוסע או שנסע לפחות בתקופה ההיא מירושלים,דרך הבקעה לקרית שמונה

בשבילי כביש 90 היה מסתיים בראש פינה,האוטובוס היה ממשיך במסעו צפונה ואנחנו חיכינו לאוטובוס שהיה מגיע מחיפה ונוסע לרמת הגולן .

 ההמתנה  לאוטובוס הבא,הייתה על כביש 90 עצמו,בתחנת אוטובוס שאני לא זוכר אם היה שם ספסל,אבל מה שכן עמד שם בית אבן  ישן שמעולם אגב לא נכנסתי לתוכו פנימה,לדעתי קראו לו בית המכס אבל אני לא נשבע על זה

כביש 90 המשיך להיות מוטיב מרכזי בחיי כשבמאי 72  אחרי סיום הטירונות במחנה 80 הלך הגרעין לאייש את האחזות נחל גלגל בבקעה,בחלקה הדרומי כ20 קמ' צפונית ליריחו

האחזות שכנה קמ' אולי שנים לכיוון ההרים ממערב לכביש ומי שלא התמזל מזלו לתפוס טרמפ מכביש 90 לתוך ההאחזות היה צריך לעשות את המרחק ברגל בחום המהביל של הבקעה

אני רוצה להדרש לאנקדוטה במסגרת החיים שלי כנחלאי בהאחזות:

מבחינה צבאית נדרשנו לשמור בלילה על ההאחזות ולתת כיתת כוננות והשתתפנו במארבי דגן על הגבול

דגן אני מאמין שכבר אפשר לספר היה מתקן גדול שהיה מוצב על קומנדקר צהלי והיה התחליף המוקדם לעינים שרואות בלילה

צוות הדגן היה מורכב מ4-5 אנשים מהאחזות ומפעיל דגן חיצוני שהצטרף לצוות המאבטח במחנה גדי

הצוות היה נאסף מההאחזות בסביבות 5 וחצי בערב ,היה נוסע למחנה גדי להתארגנות ובאשמורת הראשונה של הלילה היה מוצב במארב בעמדות שנקבעו מראש

אני לא יודע מי החליט  אילו אנשים יהיו חלק מצוות הדגן,אני יודע שלהיות חלק מאותו צוות נחשב לאליתא גם אם אף אחד לא אמר את זה בקול רם וגם אם צוותי הדגן לא הסתכלו עלינו השומרים הפשוטים בהתנשאות

בכל מקרה אני לא הייתי חלק מהצוות,אני הייתי שומר פשוט וזה  חרה לי

לילה לילה היו אנשי צוות הדגן יוצאים למארבים,אנחנו החיילים הפושטים לכאורה היו עושים מסדר שמירה ועולים לעמדות ,מדמיינים את צוותי הדגן "נתקלים" בשפה הצהלית,מבצעים מרדף אחרי מחבלים וזוכים בתהילת עולם,בפועל כל זה לא קרה,מלבד פעם אחת שהייתה נגיעה בגדר והחברה באותו דגן הוקפצו אבל עד שהגיעו למקום הנגיעה בגדר המחבל ברח או משהו כזה

אגב הרבה שנים אחרי שעזבתי את ההאחזות ששאלו אותי מה עשיתי שם אמרתי שהשתתפתי במארבי דגן,התביישתי שסתם שמרתי ורציתי קצת מהתהילה של אלה שיצאו למארבים..

כביש 90 לא נפרד ממני גם הלאה  אחרי מלחמת יום כיפור נסעתי בטרמפ ממרום גולן לירושלים ואנ י זוכר את המקום המדוייק שבו התרחשה התאונה.

הכביש פונה ימינה ואחכ שמאלה (ואולי בכלל זה הפוך)  במושב שדי תרומות,אחרי בית שאן ושם הופיעה מכונית  שנהגה לא הכיר את הכביש  ונכנס במכונית בה נסעתי

לא נפגעתי באופן מיוחד ,אבל  מייד הבנתי באינסטינקט של חייל סדיר מה שכל סדירניק מבין שקורה דבר כזה: הנה הזדמנות לחופש

היתי במרכזה של תאונה,זה שלא נפגעתי לא אומר שאני לא צריך להבדק,ולהבדק כחייל אפשר במרפאה צבאית וזו רחוקה ובתאונה קורה שהכאבים מגיעים אחכ ואת כל זה הבנתי בשברירי שניות שאני  נמצא על כביש 90 במקום התאונה

אני לא זוכר פרטים מדוייקים,אבל אני זוכר שהובלתי למרפאה צבאית,נבדקתי והוחלט לאשפז אותי לכמה ימים ברם 2,לדעתי זה בית חולים צבאי קרוב לרמב"ם אני לא מ תחייב על זה במרחק 40 שנה ואחכ קיבלתי גימלים להיות בבית שבוע שבועיים,מתנה נדירה  כשאתה שוכב  בלי לעשות כלום ממערב לתעלה באפריקה ומחכה להסדרי ביניים עם המצרים

מודי בראון מבקר ביישובים יהודיים בבקעת הירדן,אנשים שנשלחו על יד ממשלות ישראל,שממשלות ישראל עודדו התיישבות בבקעת הירדן

היום האנשים האלה ממורמרים ברובם,עזובים על ידי אותה ממשלה ששלחה אותם

ואת כל התקציבים שמופנים להתנחלויות הם לא מקבלים,כי הם לא מתנחלים

ואם הממשלה מזניחה את היישובים היהודים אין על מה לדבר בכלל על היישובים הערבים לאורך הכביש,הסיפור הכי מחמיר לב הוא על לכפר הג'יפטליק.

הכפר גיפטליק נמצא ממש באמצע בקעת הירדן,מפריד בין צפון הבקעה לדרומה ואם לסמן למי שלא הצליח להבין  הג'יפטליק יושב ליד מחנה אריה.

מחנה אריה (על שם אריק רגב מח"ט הבקעה המיתולוגי בסוף שנות ה60 תחילת ה70) שנהרג במרדף בבקעה יחד עם קצין המבצעים שלו גדי מנלה שעל שמו קרוי מחנה גדי שנמצא דרומה ממחנה אריה על כביש 90

רגב ומנלה היו שני קצינים שכנראה ינקו מתורתו של מאיר הר ציון שאצלו ביקר  בראון במהלך הסרט שלו

הר ציון משותק וחולה בקושי יכול לדבר,דיבר בסרט בין השאר על העובדה "שחבל שהשארנו את הערבים ולא גרשנו יותר מהם"

תוסיפו על האמירה הזאת את מה שהיום אנחנו יודעים על הר ציון שנחשב גיבור עז בשנות החמישים והיום לא היה צולח ועדת חקירה מסוג שדוד הנחלוואי היה עובר  ביד קשורה אחורה

וכשבר און יושב איתו והר צ יון אומר את האמירה הזאת שמפתיעה את בראון ,וודאי תופסת אותו לא מוכן,הוא לא מגיב לפרובוקציה

וברור למה הוא לא מגיב,הר ציון הוא לא בר שיח היום ודאי לא במצבו כשצולם לסרט וטוב עשה בראון שלא התווכח אלא השאיר לצופיו הנבונים להחליט כל אחד בשביל עצמו

שנחזור לכפר הג'יפטליק? זהו כפר שנפל בין הכסאות בין הרשות הפלסטינית לישראל וככזה הוא מ וזנח על ידי שתי השולטים בשטח,אין פרנסה ,אין אפשרות לבנות ובעיקר אין מים

וכל אחד מהצדדים מ טיל את האחריות למצב העצוב של הכפר על הצד השני למרות שאם תשאלו אותי ישראל יכולה לעשות יותר למען הכפר הזה והיא בוחרת לא לעשות

בראון מבקר במוצבי צהל על קו המים (נחל הירדן) שלהפתעתי הם נטושים היום,אף אחד לא מחזיק את הקו שם ביליתי  הרבה שעות  מילואים

היו כ20 מוצבים פעילים על קו המים,המוצב הכי צפוני היה  באות א',בזמני לדעתי זה נקרא מוצב אנפה ובסדר יורד לפי אותיות הא.ב

לכל מוצב כזה היה בונקר שם בילו החיילים בשעות שלא היו בעמדת השמירה וכאמור עמדת שמירה מחוץ לבונקר שהייתה מקושרת בתעלות

עמדת השמירה צפתה על הירדן,ממול בדרך כלל הייתה עמדת לגיונרים ירדנים ולא היה קשר בין העמדות

מאחורי המוצב לאורכה של כל בקעת הירדן במקביל לכביש 90 השתרעה דרך הטשטוש

כשהחיילים היו באים לתעסוקה מבצעית,חלקם הופנו למוצבים וחלקם לסיורים בקו,הסיור היה משמרת של 6 שעות על הגבול שמשמאל לדרך צמוד לגדר עוברת דרך הטשטוש שתיכך אתעכב עליה

היו חסרונות ויתרונות ל2 התפקידים,במוצב נוהל סדר יום עצמאי,קבוצת חיילים שמחלקת את זמן השמירה בעמדה ל24 שעות ומשתדלת להוציא הבייתה חייל אחד לפחות,מקבלת אוכל מהמפקדה וחייה את חייה  עד לסוף המילואים

חיילי הסיור ישנו בדרך כלל בארמון ביריחו,מצודה בריטית ישנה שבה ישבה מפקדת החטיבה וממנה יצאו סיורים לקו

הסיור היה ארוך (6 שעות) איטי למדי ומשעמם,אם כי התפתח הוואי  מיוחד גם לעניין הזה

והיה את העניין של לפתוח ציר בבוקר ולסגור ציר בערב

וזה היה סיפור

כי עד שאתה לא פותח ציר ,החקלאים לא יכולים לצאת לעבודה  ולפתוח ציר אומר שמפקד הסיור(למזלי הטוב זה לא הייתי אני..) וגשש הולכים על דרך הטשטוש כדי לראות שאין עליהם עקבות ואז להכריז שהשטח בטוח ואפשר לעבוד

ובלילה הבטשית הייתה גוררת אחרי קונצרטינה כזאת,שנקראת טשטשת והיא הופכת את החול על דרך הטשטוש כדי שאם יגיע מחבל בלילה אפשר יהיה לראות את העקבות שלו

אני זוכר עד היום ועברו 30-35 שנה  מה היה הכינוי של הטשטשת ברשת הקשר,טוניס,טוניס קראו לטשטשת הזאת  והיום אף אחד לא מטשטש את הקו ואף אחד כבר לא יושב על קו המים במוצבים,המלחמה עברה למקום אחר ושם החיילים נדרשים

נסעתי לא פעם  לים המלח,הביקור הכי רע שהיה לי באזור ים המלח היה לפני כמה שנים,הגענו בחודש אוגוסט לקיבוץ קליה,תנאי המגורים היו גרועים,נמלים הסתובבו בחדרים,אני הייתי חולה ולא ידעתי שאני כזה,היה לי כאב ראש בלתי מוסבר,שתיתי ערמות של בקבוקים עם טיפות אפטלגין  שלא השפיעו כהוא זה על מצבי וכשחזרנו הבייתה לחץ הדם שלי  המריא לגבהים כאלה שהיה ברור שאני זקוק לאישפוז דחוף וככה עשיתי

מודי בראון מספר סיפור מכווץ לב,על חבל ארץ  יפיפה שמדינת ישראל לא יודעת מה לעשות בו שאנשיה מוכנים תמורת שלום להתפנות משם ללא מאבק אלים

אבל כל עוד אין החלטה ממשלת ישראל צריכה לספק את צורכיהם והיא לא תמיד עושה זאת

ואם היא לא מספקת את צורכיהם של המתיישבים היהודים,את צרכיהם הבסיסיים ביותר של תושבי  הבקעה הערבים שבשליטת ישראל היא לא רק לא מספקת היא גורמת  לאנשים האלה להעלם ממקומם,הממשלה מייבשת את פרנסתם כאמור,לא מאפשרת להם מכסות מים הגיוניות ועושה להם את המוות

אני זוכר כביש 90 אחר וכאמור מתכווץ' לי הלב לראות אותו בשממונו ועליבותו

בלי קשר:

המנדיאל מתחיל בברזיל בעוד 5 ימים,בלוג המונדיאל ערוך מוכן ומעוצב  ואנחנו נתחיל להפעילו ביומיים שלושה הקרובים,אנחנו עדיין מחפשים כותבים לסיקור המשחקים והאווירה ולא צריך להיות מבין גדול בכדורגל

אני סיימתי,תיהיו טובים