כשהבת החיילת שהשתחררה ביום רביעי שעבר אמרה לנו ביום חמישי שאחריו
שהיא צריכה לארגן מסיבת פרידה מהיחידה ביום שני בבוקר (היום) ,אני ראיתי בזה עוד חגיגת סיום שאנחנו צריכים לסמן עליה וי
אתם כבר מכירים את היחס שלי למסיבות סיום,משהו טרחני ומיותר שצריך לעבור אותו
כשהבת החיילת אמרה שגם צריך לקנות "מתנות קטנות" לצוות הקצינים ולחברות הקרובות במשרד והיא גם צריכה לדאוג ל"כיבוד קל" הבנתי שזה גם יעלה לנו כסף השחרור הזה
ביום חמישי היא הלכה להסתובב עם אמא שלה כדי לחפש מתנות ולא מצאה וביום שישי הן יצאו בבוקר וחזרו כמעט עם כניסת השבת
כלומר הסתובבות ארוכה מאוד,אבל "מתנות קטנות" נמצאו בסופו של דבר
לא אפרט כמה עלו "המתנות הקטנות" ואחכ ה"כיבוד הקל" שהן קנו אתמול בערב בזמן שאני הייתי בקורס בישול,אבל זוגתי הטובה הגדירה את זה כך "שבכל השרות שלה לא הוצאנו עליה סכום כסף כזה" אבל בסדר,אם זה מנהג אז אנחנו לא נחרוג ממנו
"חוצה את העיר
עולה על ההר
ממשיך על הים
ממשיך גם מחר
חותך באוויר,בין הבתים
יוצא אל האור לחיים חדשים"
הילדה שרתה שנתיים במשרד בפרקליטות הצבאית ביפו,אתם ודאי מבינים שלא בדיוק שמענו חוויות מעבר למה שהיא בחרה לספר
שמענו כאן ושם סיפורים על הקצינים האחראים עליה,בעיקר על זה האחרון שהגיע 3 חודשים לפני השחרור שלה ושינה שם סטנדרטים שגרמו לה להתרעם
וכשהיא מתרעמת שומעים אותה ,יש לה קול חזק,כמו שלי ואם לדעתה נגרם עוול היא לא מסתירה את דעתה כמוני ( וסליחה על חוסר הצניעות,אלה עובדות)
וידענו שכג'ובניקית היא מסיימת בשעה 17:00 אבל היא כמעט תמיד הגיעה הבייתה בסביבות 20:00 למעט ימים שהיא פתחה את המשרד ולכן הייתה זכאית לסיים מוקדם (ב17:00)
אז הבוקר התארגנו עם ה"מתנות הקטנות" והכיבודים הקלים ונסענו לבסיס של היחידה
"לך עליו,עלה עליו עכשיו
לך עליו עלה עלה עכשיו
מלאכי ציפורים מעליך
מלווים את צעדיך
מרחוק נדלק אור
אל תסטה כדי שתוכל לחזור"
תשמעו,באיזה אולם שניתן לה כדי לערוך את מסיבת הסיום הצטופפו עשרות חיילים,אני לא מגזים+כל הקצונה הבכירה של הבסיס
והתחילו נאומי פרידה
בראשון עוד הייתי קצת ציני וקצת סקפטי,לא שאני חושב רעות חס וחלילה על בתי האהובה,אבל אמרתי אוקיי,ככה נהוג במסיבות פרידה ,לומר כמה סופרלטיבים עם איחולים לאזרחות טובה וכו' וכו' ותיכף זה יגמר
אבל כאן זה היה שונה
במשך כמעט שעה גם הקצינים וגם הקצינות הישירות ואלה שרק באו במגע בקשר לעבודה שנעשית שם הרעיפו כזאת אהבה וכאלה סופרלטיבים על היותה ראש גדול ואחת שלוקחת אחריות וכזאת שאם היא מקבלת מטלה היא עושה אותה בלי לילל ובלי לשאול שאלות
מתנדבת לכל משימה ועושה מעל ומעבר בתמיכה בחברותיה וחבריה
וזה לא מובן מאליו,כשהילדה הייתה צעירה בכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי היה לה קושי בהבנת קודים חברתיים,היו לה מעט מאוד חברים וחברות
והנה כאן מהפך מדהים
"השיר הזה מתחיל כאן
כחול על הדף הלבן
לא גמור,לא תמיד מכוון
השיר הזה מתחיל כאן"
יצאנו אחרי שעה ארוכה ממסיבת הפרידה שאנחנו יודעים שהיא הייתה אהובה ומחובקת,שהיא עשתה עבודה שאנחנו גאים בה והפכה להיות אדם טוב יותר שלם יותר
היא עצמה הודתה שהשנתיים האלה ששרתה שם היו מדהימות על הדברים הטובים וכאלה שהיו פחות טובים
היא הודתה שלמדה על עצמה המון כאדם,השתנתה ,בגרה (לדעתי גם יפתה) ושמחה שעשתה צבא ובמקום הזה
כשנסענו משם הדבר הראשון שאמרנו אחד לשני שמסיבת הפרידה הזאת הייתה שווה כל שקל ושקל שהוצאנו על "המתנות הקטנות ועל "הכיבוד הקל" כי בזכות המסיבת פרידה הזאת נגלה לנו צד בילדה שלנו שהיה ברור לנו שישנו אבל עכשיו גם קיבל אישור לכאורה ממקום חיצוני
,חוצה את העיר
עולה על ההר
ממשיך אל הים
ממשיך גם מחר
חותך באוויר,בין אנשים
יוצא אל האור,אל חיים חדשים"
מילים ולחן של השיר המופלא הזה שליווה את הפוסט ולדעתי משקף את דרכה ואת עתידה של בתי האהובה :אהוד בנאי והנה הקליפ המופלא שלו
אגב,אני לא מתחייב שהפוסט הזה ישאר כאן והמבינים יבינו:-)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
