לעיתים אפשר למצוא בפייסבוק פנינים ואני רוצה להביא לכאן שתיים מהן.

הראשון הוא תשובה של אריאל אולמרט בנו של ,לילד הקקי של הרוה"מ הנוכחי.תתענגו כמו  כמו שאני התענגתי:

אהלן יאיר נתניהו. אנחנו לא מכירים. אני אריאל, הבן הסודי של אהוד אולמרט. הבן ההומו, נו, אתה יודע, זה שחי עם פלסטיני וברח איתו לצרפת. סיפור יפה לא? התרשמתי שהוא מסעיר אותך. מן רומיאו וג׳ולייט על ציר בית צפפא-פריז, רק בצבע וורוד.
אממה? יש כמה בעיות עם הסיפור הזה. הראשונה היא שכולו המצאות ושקרים. אני אוהב נשים וחולק את חיי עם בת זוגי ואם בתי.
הבעיה הגדולה יותר היא הגזענות וההומופוביה שנוטפות מן המעשייה הזו. הפיצו אותה אתרי ימין בימי כהונתו של אבי כראש ממשלה, וכל תכליתה להסית בשם ״האמיתות״ האפלות הנחשפות בה: ״בן הומו״, ״בן זוג פלסטיני״, ועוד כל מיני המצאות.
עד היום התעלמתי. אולי כי אין שום דבר שלילי בעיניי בלהיות הומו או פלסטיני.
ואז אתה נכנסת לתמונה, יאיר נתניהו היקר. כותבים עליך תחקירים, מעלים שאלות לגבי אורחות חייך ואתה כנראה בלחץ. דרכך להתמודד עם זה היא להשליך קצת מן הרפש על אחרים.
הנה החלק שמוקדש לי בפוסט שכתבת:
״מה עם תחקיר לגבי הילד של כולנו, בנו של רוה״מ אולמרט, יחסיו המעניינים עם איזה פלסטיני והמשמעויות לביטחון המדינה?״
כמה גזענות והומופוביה יאיר. ולקינוח אתה טוען שפגענו, אני והחבר הדמיוני, בבטחון המדינה. כל הכבוד.
עכשיו תקשיב חביבי: בשונה ממך אני מעולם לא ישנתי במעון הרשמי, אין לי נהג ומאבטח מטעם המדינה, אני לא מתרועע עם נשיאים או מבלה - לכאורה - אצל מילארדרים. אני אשכרה עובד לפרנסתי. אני גם משתדל באופן עקרוני להרים את הקקי של כלבתי (אבל אני מודה שקרו מקרים). בקיצור, אני חי את חיי. הנסיונות שלך לגרור אותי לתוך המציאות המעוותת שלך נועדו להיכשל. אני נחוש לפעול רק במסגרת החוק ולכן לא אהסס לתבוע את כל מי שהפיץ או יפיץ גם כעת מעשיות שקריות, גזעניות והומופוביות. 

והפנינה השניה היא של הפרופסור להיסטוריה אביעד קלינברג על רקע הגינוי של אנשים דתיים שחילונים מצפצפים על  מנהג ט' באב

תזכורת לתשעה באב:

יהודה לא חרבה בגלל שנאת חינם,זהו מיתוס שהומצא על ידי  המנהיגים הדתיים כדי להעביר את האחריות מעצמם ליחידים מסתוריים (קמצא ובר קמצא )

שהבעיות האישיות שלהם הן שהובילו לכאורה לחורבן הבית.

יהודה חרבה משום שחלק ניכר מן ההנהגה הדתית שלה,חדור זקיפות קומה לאומית ובטחון שעולמו המעוות הוא שיקוף הרצון של היושב במרומים,החליט למרוד במעצמה הצבאית החזקה ביותר בעולם בעת ההיא.

גם לו היהודים היו חדורים באהבה מאחדת,סיכויי המהלך היו אפסיים,הרומאים הביסו כל כח שעמד מולם בשנים ההן, מאוחד ולא מאוחד.

מה שהיינו צריכים להתאבל עליו הוא לא שנאת החינם הדמיונית אלא הטרוף הדתי המשיחי שהוביל את ההנהגה הפוליטית לאקט של התאבדות בשם רוממות האל.

הטרוף הזה עדיין עימנו.

עד כאן 2 הפנינים לטעמי

בני הצעיר כבר שבוע וחצי בצבא,שלשום בערב הוא התייבש,חומו עלה והדופק שלו הואץ

מכיון שאתמול בערב התחיל הגיבוש לסיירת הוא ביקש לראות רופא,רק שהדרך לרופא בצבא עוברת דרך חובשים שקודם כל נותנים אופטלגין,אני לא שמעתי שחום מורידים עם אופטלגין,אני לא בטוח שהאופטלגין עצמו שמע על זה ולכן החום לא ירד

כשהגיע סוף כל סוף רופא הוא  אמר שהבחור לא יוכל במצבו להצטרף לגיבוש ואני רוצה לשאול שאלת תם,מה ,אם מישהו חולה קצת לפני שמגיע הגיבוש לסיירת או נבצר ממנו משום מה,זהו? יש רק הזדמנות אחת ויחידה?

אולי הוא מתאים ואם היה בריא היה עובר את הגיבוש?

למה לייאש בחור צעיר,על ההתחלה שלו בצבא? וכזה שרוצה לתרום

אז נכון שגם להיות בגדודים כלוחם זה בסדר והגדודים עושים עבודה חשובה והכל

אבל אם רצה ויכול יותר? למה לא לאפשר?

בקיצור זה המצב כרגע,הילד מחלים ומתחזק ואולי יקרה נס ויתנו לו אפשרות להבחן לסיירת

אני סיימתי,תיהיו טובים