מתי נהפך הטכס של "לבוא לחבר" לסוג של סיוט עבורנו?

מתי נהפך הטכס הזה למדד לפופולריות של הילד

מה קרה ל"לרדת למטה" המסורתי ו"שם אפגוש את כל החבר'ה"

עד שהשמש תרד והקריאה הידועה "עידו בא הבייתה" תהדהד מכל מרפסת וחלון...

(ככה למדתי פולנית אגב היה לנו ילד בשכונה שקראו לו יוחנן וכשסבתא שלו הייתה יוצאת למרפסת וצועקת בפולנית יוחנן הבייתה(כך הנחנו) הוא תמיד ענה "נייחצ'ה" ("לא רוצה" כך הנחנו וצדקנו מן הסתם)

הנה עידו

"קבע"עם חבר מהגן  שהוא יבוא אליו ב16:00 (ילדים מחונכים לא יוצאים כידוע בין 2-4 מהבית)

מגיעה השעה המיועדת

ביד רוטטת הוא מחייג

והילד שאיתו הוא קבע מודיע בנונשלאנטיות בוגדנית

שהוא הולך לסבתא שלו !

עידו  לא מתייאש

מצלצל לחבר אחר

נאדה

גם החבר האחר "עסוק"

בטח 2 הילדים נפגשים מאחורי גבו של עידו -הממזרים..

בלית ברירה עידו לוקח את הרולר ויורד למטה

שם הוא יתגלגל

יפגוש את הילדה המרגיזה של השכנים שתבקש ממנו שיוריד גם לה כלי תחבורה

והוא מוריד לה את הקורקינט של נטע (בלי לבקש רשות מנטע)

בתמורה דורין תקנה לו ארטיק)

אחרי התאור הפלסטי  הזה אני רוצה להדרש לתאור אחר

כל יום אחר הצהריים כשהשעה 4 הקדושה מתקרבת

יש כאמור  איזשהו רחש אצל כל הילדים

הם חייבים ללכת לחבר

זה אומר שהם עושים המון טלפונים

(לביישנים שביניהם ההורים עושים ואז יש תהודה והענות גדולה יותר)

ואז כשהם מצליחים לקבוע

מתחילות ההסעות

לגדולים יש אופניים

והם עצמאים

אבל את הקטן  צריך לשנע

אחכ  מתחילים הטלפונים מהילד

בירורים:

עידו יכול לשחק  למטה?

אנחנו נוסעים לגינה בחולון

עידו יכול לבוא איתנו?

בדרך כלל התשובות לכל הנ"ל חיוביות ואנחנו "משתחררים"  מהילדים לכל אחר הצהריים

אגב הייתה תקופה כשנטע הייתה בכיתה א'

ועדיין לא לקחה רטאלין

שהיא לא הצליחה ללכת לחבר

היא הייתה מתקשרת לכולם !

פשוט כך

וזה היה מכמיר לב לראות איך לכל אחד יש תרוץ "למה היא לא יכולה לבוא"

האמת

שבכיתה א' היא הייתה בשיא הפרעת הקשב שלה

לא מטופלת עדיין בכדורים ואני מניח שהילדים בכיתה התקשו לקבל  אותה במצבה

היא הייתה צועקת ומתפרצת על דברים קטנים

ההבנה שלה בקודים חברתיים הייתה מזערית

ואני מודה אלף פעם לאלוהים ולרטאלין שזה השתנה

אין מה להשוות בכלל את המצב לפני 5 שנים להיום

היום הילדה מקובלת בכיתה

יש לה חברת נפש אחת

 ועוד חברות רגילות

והיא מבינה עניין

אבל פעם זה היה מאוד קשה לראות את מה שהיא עוברת

והכי עצוב שהיא הייתה אומרת לנו

"כולם עסוקים"

ואין לי למי ללכת"..

אם נחזור לעידו שהוא  ראי לאיך הולכים לחבר

ויכול לכתוב מתכון..

הוא מתקשר עצמאית

מדבר עם האמא או האבא

מנהל את המשא והמתן

יודע מתי לסגת  ולהזמין את הילד אליו במחשבה ברורה שהם לא ישארו בבית אלא ירדו למטה ובכל זאת יהיה לו קרדיט "כמזמין"  כדי שבפעם הבאה הוא יוזמן

אגב לפעמים ההורים מדברים איתי אחרי שהם דיברו איתו והם מסבירים לי למה הילד לו יכול לבוא היום..

למה אתם מסבירים לי

תסבירו לילד הוא מבין עברית וגם כשאומרים לו שאי אפשר הוא מבין

נראה שהם מדברים איתי כי הם לא רוצים "לצאת רע" בעיני

ואני  לגמרי בסדר עם העובדה שהם לא יכולים לקבל אותו

זה חלק מהלמידה אני חושב

של "איך לקבל תשובה שלילית ולהשאר בחיים"

ולפעמים זה לא מצליח

כמו היום

פעם הוא היה נכנס לתסכול

היום הוא לוקח אופניים או רולר  ו"יורד למטה"

אנחנו מחייבים אותו להיות בסביבת הבית

לענות לכל קריאה שלנו

ובשום אופן לא לעבור את הכביש

הסוגיה האחרונה בנושא הזה

היא החזרה הבייתה

הו..

לסוגיה הזאת כמה צדדים

יש את ההורים האלה שאני נמנה עליהם שחושבים

ששעתיים וחצי מחוץ לבית באחר צהריים של יום רגיל זה די והותר

הווה אומר בסביבות 6 וחצי אני מגיע לבית של הילד

אוסף את עידו שמשמיע  אומנם כמה קיטורים

אבל הולך איתי בשקט

השעה הזאת 6 וחצי נבחרה ולא באקראי

זו שעה  סבירה לגמרי

קצת לפני שזה מתחיל להעיק על המארחים

קצת לפני שעת ארוחת הערב

כשהיינו חדשים בעניני "חבר שבא הבייתה"

זוגתי הטובה הייתה מזמינה כל ילד שהתארח אצלנו לארוחת ערב..

זה לא הפריע לי לולא שמתי לב שכשהילדים שלנו מתארחים אצל  ילדים אחרים

אין ארוחה  ואין כלום

לא משהו מסורתי (חביתה-טוסט-פיצה וכו')

ולא שום דבר

אז מילא שתקציב החלב והלחם והשוקו  שלנו עלה ונסק

אבל  אם זה היה  הדדי אז עוד איכשהוא  אבל  אם זה חד סיטרי

ורק אנחנו מכינים ארוחת ערב לכל השכונה

אז זה קצת מרגיש לי לא נח אפאס

או כמו שאומרים בשכונה

"למה מה קרה"???

אני מאכיל את כל החבר'ה  וזה מובן מאליו וילדיי שמתארחים אצל חבר

לא מקבלים ולו כזית?

מהר מאוד סגרנו את המסעדה

אם הילד המתארח  מבקש כריך או שוקו בוודאי שנכין

אבל לא נפתח ביוזמתנו  שולחן

מספיק

נחזור לעניננו

אמרתי שאני לוקח את הילד בשעה 6 וחצי מהחבר

גם כי כאמור זו שעה סבירה

 הוא לא מהווה נטל לארוחת ערב והתארגנות ליום המחר

וגם די

יש לו חובות משלו בבית

אבל משגעים אותי ההורים שמשאירים  ילד  ללא גבולות 

מגיעה השעה 7 בערב ועוברת

אוטוטו 8 בערב

2 הילדיםהגדולים כבר התקלחו

לבשו פיג'אמות סידרו את תיק בית הספר  וכבר הלכו לאכול ארוחת ערב

והילד עדיין מרחף  בביתנו

אם אמא שלו הייתה מבקשת שהיא רוצה להשאיר אותו כי

הם הולכים להיפר

לקניות

יש להם סידורים והם לא רוצים ל הסחב עם הילד

אני מבין לגמרי ומקובל עלי

גם אנחנו לפעמים מבקשים דברים כאלה

אבל ככה בלי מילה הילד לא נלקח הבייתה

ואי אפשר לשאול מה קורה עם ההורים שלך? וכו'

בסוף מסתבר שהם שעה מצלצלים אליו  לפלאפון שנמצא מתחת לערימת בגדים

ואף אחד לא שמע את הצלצול

(למה הם לא עולים הבייתה  (קומה ראשונה) ומצלצלים בדלת לדרוש את הילד בחזרה? )

לא ברור

 לסיכום חברים

כשמתעורר אצל ילדכם הרעב לחברים

 והוא עדיין לא עצמאי לגמרי

תדעו שנכנסתם לתקופה קשה

שלא בטוח שתסתיים כשהםיהיו גדולים יותר

כל ילד בזמנו

כל ילד  והרגשת עצמאותו

מה כולנו מחפשים בסופו שלדבר?

כמאמר השיר

"מחפש חבר קרוב"

נ.ב

מישהו יחכול לתת לי תקציר של "עקרות בית" מאתמול?

שכחתי לראות..

תיהיו טובים וחזקים