אין ספור שבילים ויציאה

רושם בתוך יומן מסע

להתערבב ולא להבלע

רושם בתוך יומן מסע

והיה אם מישהו בא

אל תסתובב

כי זה תמיד יכול להיות

זה שידליק לך את הלב

יפרוק את הכאב בשלווה

מגע הרך גובר על המכה

רושם בתוך יומן מסע

כולנו עשויים אבק של אהבה

רושם בתוך יומן מסע

מביטים למעלה ונושאים תפילות

כשבנתיים שוכחים

שהמשמעות לחיות

היא לשאול שאלות ולענות

והיה עם מישהו בא....

שיר מדהים לא?

4 ימים לא כתבתי

רציתי לראות אם אני יכול...

אף פעם לא כתבתי יומן

לכן זה לפעמים מוזר ונפלא בעיני שאני מתעד את חיי ככה

נכון שהרבה יותר נח לכתוב ככה

כשהכל שמור במחשב

ולא על גבי מחברת

שמתבלה ומסמרטטת מרב כתיבה

וחוץ מזה תמיד מישהו בטעות יכול לפתוח אותה ולגלות את האוצר הבלום..

ולקרוא.

כאן הסיכוי פחות

חוץ מזה  זוגתי יודעת שאני כותב וכבר כאמור גם ראתה כמה פוסטים

וזה נראה לה כבר די טבעי כשהיא מוצאת אותי מקליד במרץ.

סתו בחוץ

רוח קרירה  מנשבת בחלוני

ואני במיקום הקבוע שלי ליד החלון

לבד שוב

התפזרו להם בני משפחתי

שעתיים מתוקות להיות עם עצמי

בשקט

עם ערוץ 24

מנותק ממחויבויות של "לקחת להחזיר" הבלתי נמנע

כשהילדים נמצאים.

.בכלל בחול המועד הזה יש סוג של רגיעה

אין חוגים

אין שיעורים לילדים שצריך לשבת איתם במן סוג של בהילות

כי "צריך להכין למחר"

אני מגיע הבייתה

הילדים מסתובבים עם פיג'מות (חורף..) עסוקים בענינם

אחרי הצהריים הם הולכים לחברים או שחברים באים אליהם

אין את "התקתוק" של ארוחת ערב-מקלחת-לסדר ילקוט וכו'

כי אין בית ספר

אז הכל נעשה ברגיעה

ברור לי שזה יסתיים כשהחופש יגמר לו

אבל בנתיים שיהיה כך

מה רע?

הזמינו אותנו להקרנת בכורה של סרט ישראלי חדש

בפסטיבל הסרטים בחיפה מחר בערב

סרט שדודי היקר עשה

המשך לנעה בת 17

שכחתי את שמו

אני שולח את זוגתי

ואני בחרתי לא לנסוע

הסרט מתחיל ב22:00

ויגמר נגיד ב1130 1200 בלילה בחיפה

ומכיון שאני קם מוקדם לעבודה

וגם אין לנו בייבי סיטר

החלטתי לוותר

אראה את הסרט בהקרנה רגילה בתל אביב

הסרט הראשון אגב

נעה בת 17 שהיה מאוד מרגש

נעשה בהשראת יומנים של אמא שלי כשהייתה בגיל הזה

אני זוכר את הסופרלטיבים הבלתי נגמרים שהסרט הזה קיבל

וגם היה הצלחה לא רגילה בקופות

וזה היה סוג של נצחון

כשדוד שלי יכול היה להתגאות במוצר שהוציא תחת ידיו

שלא לדבר על סבתא שלי

שהייתה ממש בעננים

ולא ראתה את עיסוקו של דוד שלי עין בעין איתו

אם לאמר את זה בלשון המעטה

ועוד שאחרי הסרט הזה גם אני נכנסתי לעולם הקולנוע

בשבילה בכלל זה היה כאילו דוד שלי סוחב את נכדה הבכור לאבדון

מבחינתה

לסוג של עבודה

שאין בה לא בטחון כלכלי

לא זכויות סוציאליות

ולא פנסיה-שומו שמיים

כשהיא הייתה מדברת איתי על הדברים האלה

הייתי פשוט צוחק

זה עבר מעלי

לא דיברו אלי הדברים המוזרים האלה

לא הבנתי בכלל על מה היא מדברת

רק שנים אחכ

כשהיא כבר הייתה מעל גיל 90

ונכנסתי לעבוד בעבודתי הנוכחית

באתי אליה והראתי לה את תלוש המשכורת שבו מצוינות ההורדות לקופת גמל-קרן השתלמות-ביטוח לאומי ופנסיה

היא נרגעה

כשהיא הלכה לעולמה בגיל 99 וחצי

שבעת ימים ומעשים

שמחתי שבדיעבד היא ראתה אותי "מסודר"

נשוי

עם 2 ילדים (השלישי עוד לא נולד)

עובד במקום מסודר ובעל דירה משלי

סבתא שלי

ועליה באמת אפשר לכתוב פוסט נפרד וארוך

הייתה אחרי מותה של אימי

משענת אמיתית

שתמיד רק נתנה

אשה עם לב ענק

שאהבתה אלי ואל האחים שלי לא ידעה גבול

מכיון שאני הנכד הבכור במשפחה

היא נדמה לי "החשיבה" אותי טיפה יותר

לא שהיא החסירה משהו מהאחרים חס וחלילה

אבל אין ספק שילדותי הייתה שונה בתכלית השינוי

אם למשל הייתה הולכת לעולמה מוקדם יותר

ואני שמח שהיא חיה חיים מלאים ומאושרים רב ימיה

שלא לדבר על הערכה המקצועית הענקית לה זכתה בחייה

היא הייתה רופאה שעשתה למען הקהילה כל כך הרבה שעד היום זוכרים אותה בתודה

התחלתי עם יומן מסע

והיומן הזה לקח אותי  לכל מיני מקומות

שפרק קטן ממנו על סבתא שלי כתבתי כאן

אני מתגעגע אליה

כמו שאני מתגעגע לאבא שלי

מוזר שאני לא מתגעגע לאמא שלי

עברו 35 שנה מאז הלכה לעולמה

והרבה דברים כבר הטשטשו

אני רק חושב שבהחלט הפסדתי

כשהיא הלכה לעולמה כשהייתי בן 15 וחצי

לפעמים אני חושב שאם הייתה חייה

אולי חיי

היו הולכים בנתיבים אחרים

ואולי לא

מי יודע.....