היו היו כאן פעם שיקמים

חולות מסביב וגם נוף

העיר תל אביב של אותם הימים

הייתה בית בודד על החוף

ויש לפעמים נערכו ישיבות

מתחת שקמים אז בצל

וליד העצים צחקו הבנות

וענו בזמרה: הי ילל

כן זהו כן זהו

זה גן השקמים

היו גם כאלה

אי אז בימים

גדלה תל אביב מסביבה פרברים

הכל בה תוכנן ונבדק

נבנו בה כבישים נשכחו השקמים

והלבין אז ראשם לאבק

הכל כאן נבנה בקצבו של הדור

חנויות ובתי משחקים

אך רק אם נפנה מבטנו אחור

ניזכר בשקמים ירוקים

כן זהו כן זהו...

היום השקמים נעלמו ואינם

רק שלנו את שמם עוד מזכיר

כמה ציפורים וספסל מיותם

ניצב בליבה של העיר

ומושך הוא אליו כשהערב יורד

ועולים במרום כוכבים

קבצן מן הרחוב הו הלך בודד

או זוג צעירים אוהבים

כן זהו

כן זהו..

שיר מדהים ששרה בהתחלה ריקה זראי

ואחכ אריק סיני בקולו העמוק והמדהים

הביא אותו ואת השיר לגבהים

שמהם להתרסק כנראה היה די מסוכן

תובנה אחת גדולה בעקבות השיר הזה

לא כותבים כבר שירים כאלה !

כותבים שירים אחרים

טובים

אבל כאלה - עם מילים כאלה

לא כותבים

כי אולי כבר אין מי שיכתוב

השיר הזה מזכיר לי את ילדותי אצל סבא וסבתא בתל אביב

ילדות שחלק ממנה מסופרת כנראה בסרט החדש שהוקרן השבוע בפסטיבל הסרטים בחיפה שדודי היקר ביים והפיק ושמו

"כבר לא בת 17"

והוא המשך סיפורה של נעה שהייתה בת 17

התבגרה

גדלה

והגיעה להבנה של כמה דברים על חייה

אני רוצה להדגיש שאני לא ראיתי את הסרט

אבל אחותי ואישתי שהיו בהקרנת הבכורה וחזרו ביום רביעי ב0230 בלילה מההקרנה נרגשות

הדביקו אותי בהתרגשות

ולו בגלל העובדה

ששוב דודי היקר עשה סרט מחוויות שלקח מימי נעוריו ובחרותו

ואם רצה או לא

מעורבבים בהם סבתא וסבא שלי

קצת אמא שלי

ודברים שאני מכיר

והתקופה היא בעיקר שנות ה-60 והלאה

אני לא יכול לכתוב על עלילת הסרט

כי כאמור טרם ראיתי אותו

אבל דברים שאחותי סיפרה התחברו לי פתאום

ודברים שאף פעם לא שאלתי  פתאום צצו ועלו

אפרט  כמה מהדברים שעלו לי פתאום מהסיפורים של זוגתי ואחותי על הסרט

מאז שאני זוכר את סבא וסבתא

וזה כאמור מאמצע שנות ה50 בבית המדהים שלהם בשד' נורדאו מול גן העצמאות בתל אביב

ואני מניח שהם היו שניהם  מעל גיל 50

קצת יותר מבוגרים ממה שאני היום

ולכל אחד היה חדר

כל אחד ישן בחדר אחר

עד שלשום בכלל לא חשבתי על זה !

סבא ישן בחדר הדרומי ביותר בבית

וסבתא ישנה בחדר הכי צפוני בבית

ועד לפני יומיים לא חשבתי על זה בכלל

למה אנשים  צעירים יחסית - אוהבים אני מניח יגורו כל אחד בחדר אחר בבית???

אני בן 51 בעוד חודש בדיוק (וואלה היום ה-17 לאוקט.-בדיוק ב17 בנובמבר) לא מסוגל לחשוב אפילו שאשן ללא זוגתי במיטה

לא כל שכן

שנישן בחדרים נפרדים !

אז עכשיו אני זוכר במעומם ששאלתי למה לכל אחד יש חדר נפרד.

שאלתי

אני לא זוכר את מי

כי כנראה כבר אז כילד זה נראה לי מוזר

ואמרו לי שסבא ישן בחדר אחר כי הוא מפריע לסבתא לישון בגלל שיש לו אסטמה !!!

עכשיו שאני חושב על התשובה הזאת שאז קיבלתי  כילד בהבנה

זה נראה לי נורא

גם סבא סובל מאסטמה (והוא סבל-אני זוכר)

וגם"הוגלה" לחדר אחר?

לא יפה..

אבל עכשיו שאני חושב על זה

ועל דברים שאחותי אמרה לי בעקבות הקרנת הסרט

כנראה היה כעס בין סבא וסבתא שלי

כעס שלא התגברו עליו

לפחות לא עד יומו האחרון של סבא ביולי 80

סבא היה איש אדמה

הוא עלה מרוסיה בתחילת המאה

הסתובב בארץ

ואחרי שהשתחרר מגדוד נהגי הפרדות שלחם במלחמת העולם הראשונה בגליפולי

נסע ללמוד חקלאות בקליפורניה

חזר לארץ ישראל והקים עם חלק מאנשי הקבוצה שלמד איתם

שנקראו ה"קליפורנים"

את המושבה בנימינה

כבר כתבתי על זה

סבתא הגיעה לבנימינה בחיפוש עבודה במקצועה כרופאה

סבא הציעה לה להשאר

וכך הם הכירו והתחתנו

סבתא כאמור הייתה בתחילת הקריירה שלה כרופאה

לסבא היו אדמות סביב בנימינה

120 דונם !

(שמכירתם -אובדנם בפוסט אחר יסופר)

אם השמועה הייתה נכונה

סבא אהב את עבודת האדמה

את היותו חקלאי

את היותו חלוץ בארץ ישראל

אחכ נולדו הילדים

אמא שלי ו-5 שנים אחכ דוד שלי

הקריירה של סבתא כרופאה התחילה לגזול הרבה זמן והיא החלה להעדר מהבית הרבה  בגלל יעבודתה

סבא שעבד קשה גם ככה

ראה שהילדים בסוג של מצוקה

הם קטנים והיא רחוקה והוא התעסק במשק ובאדמות מסביב

(ולא היו כנראה תאילנדים שיעזרו..)

וככה כשהם קצת גדלו

אמא בת 12-13 ודוד שלי בן 7-8

החליט הפורום המשפחתי לשלוח אותם לקיבוץ גבעת השלושה ליד פ"ת

כדי שיגדלו בצורה יותר טובה

או מחשבה מהסוג הזה

"להרחיק" 2 ילדים בגיל הזה מהבית נראה לי היום

צעד די איום ונורא

דודי מעיד עד היום שזו הייתה אחת התקופות הרעות בחייו

וכאן התחיל כעס מאוד גדול של דוד שלי על אמא שלו-סבתא שלי  שנמשך עד היום הזה

4 שנים אחרי שכבר הלכה לעולמה

איך אגב דוד שלי ואמא שלי לא כעסו על סבא וכעסו רק על סבתא?

אני לא יודע

בגלל המצוקה של אמא שלי ודוד שלי שכנראה גם סבתא למרות עיסוקיה הרבים לא יכלה כבר להתעלם ממנה

היא שיכנעה (כנראה) את סבא שלי לעזוב את בנימינה

ולעבור לתל אביב

תבינו אנשים

סבא היה איש אדמה

עם פרדסים וכרמים

ורפת ולול

והכל

אני לא יודע מה  היא אמרה לו שהוא הסכים לוותר על הכל ולהחליף את המרחבים שבהם הוא עבד

במשרד אפרורי ברח אלנבי כמנהל חשבונות עד פרישתו לפנסיה בגיל 65

אני לא יודע

אני רק יודע שאם אני הייתי עושה ויתור ענקי כזה

והולך אחרי הקריירה של אישתי

הייתי צריך להיות מזן מיוחד כדי לפרגן ככה

לא סביר שלא היה כאן כעס

הרבה כעס אפילו

לא סביר שהמעבר מהמרחבים  של בנימינה

לאויר הלח והמגעיל של תל אביב

שהיה בשביל סבא שלי שינוי לרעה

לא השפיע על היחסים בינהם

(וכנראה שהשפיע)

למה הם ישנו בחדרים נפרדים וכל כך רחוקים אחד מהשני

למה כשעברו דירה

ב1969

המשיכו להחזיק בחדרים נפרדים כל אחד בקצה השני של הבית

מי כעס על מי

של מי היה רעיון ההפרדה

ולמה לא התאחדו לגור באותו חדר ובאותה מיטה

אולי בסרט מצוי הפתרון.

ואולי לא.

..

תהיו טובים אנשים

אני משתדל להיות..