ניסיתי עכשיו במשך זמן מה לתאר מהזכרון את חוויותי כמסייע בסדנאות של בוגרי ה-EST
זה לא מצליח.
זה לא מצליח מהסיבה הפשוטה שקשה מאוד להעביר חוויה
בצורה שאנשים שלא חוו אותה יבינו על מה אני מדבר
מאוד קשה להעביר מושגים שאף אחד כמעט לא שמע עליהם
ולהסביר אותם בצורה שלא תגרום לשיעמום אצל אנשים שלא מכירים.
אז הפסקתי באמצע כי זה נראה כאילו אני כותב משהו שבו פרטים רבים לא מובנים
ורק אומר כך:
לאנשים שבגרו את סדנת ה-EST הייתה הזדמנות להמשיך כקבוצה לסמינרים וסדנאות תקשורת אחרות
ולסייע בסדנאות אחרות.
היינו קבוצה מגובשת של ירושלמים
שהקדישה לא מעט זמן וכסף לעניין הזה
באותו זמן כל האנרגיה שלנו הופנתה להאדרת שמו של הארגון והפצת תורתו של וורנר הארהרד
הרגשנו שאנחנו מתקני עולם
ורצינו שיצטרפו אלינו עוד ועוד אנשים
ככל שסייענו בסדנאות ועשינו סמינרים
עלינו ב"סולם הדרגות" של הארגון
הרגשנו חשובים
ובעיקר שיש לנו תשובות
היינו בסוג של בועה
צריך לומר שכמסיעיים בסדנאות היינו מחוייבים לגרום לסדנא לעבוד
ולגרום שהסדנא תעבוד בשבילנו
נשמע מסובך?
תאמינו שככה היה...
רק אחרי שהקבוצה התפזרה
ואני עברתי לתל אביב והפסקתי את פעולתי בארגון
הבנתי שכמסייע קיבלתי יותר מאשר קיבלתי ב-EST עצמו
ב-אסט קיבלתי את היסודות
את האפשרות לשאול את עצמי שאלות. הבנתי את מקור קבלת הדברים
בסיוע הבנתי לעומק שאין הבדל למשל בין קבלה לנתינה
שנתינה ללא גבול
בלי לשים את האגו שלך קדימה
גורמת לך לקבל משהו ענק.
אמרתי כבר שיכול להיות שהפרטים הקטנים משעממים
אבל אני יכול לומר שהתקופה ההיא
הייתה סוג של עמידה בנסיון
לימוד מעמיק של
who i am
והחוויה הייתה שווה בסופו של דבר.
מחר אני חוזר לעבודה
נגמרו הפינוקים וההסתלבטיות
קצרי רוח בעבודה לשובי כבר
ואני את תרומתי השנתית בארועי הבוקר בבית
תרמתי למרות ועל אף שהייתי חולה
אמרתי כבר שאני מצדיע לכל אלה שמתעסקים בבוקר עם השכמה-הכנה
ושילוח של ילדיהם לבית הספר ולגן
אני אשמח לקום טרם זריחה
להתניע את מכוניתי בחושך ובקור
ולהפליג למרחקים.
אחרי ה- 5 ימים האלה
אשמח לחזור בששון לעבודה
מקווה ש"תקלות" מעין אלה לא יפלו עלי יותר החורף הזה
תאמינו לי
כמו שדוד הכי טוב שניהיה סוג של טרנד אומר:
הכי טוב לחזור.
תיהיו טובים
הכי טוב שתיהיו..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
