יושב מול הדף הריק שבמסך
ורוצה לכתוב
לא ממש יודע על מה
הלב מלא.
באמת.
אני יודע שיש אנשים שספורט לא מדבר אליהם בגרוש
לא עושה להם כלום
איך אפשר להסביר למישהו
שיש דברים שעושים נורא טוב בלב
והם קשורים לדבר כל כך פשוט
כל כך טריוויאלי כמו ספורט.
אני מסתכל על דורון שפר
שלא מדבר
שותק
איש רוחני מאוד שפר
והשתיקה שלו מעצימה את האנשים מסביבו
אני רואה את דני קליין - יו"ר הפועל ירושלים בוכה כשהוא רואה את האוהדים
בכניסה לאולם בשרלואה
מה זה אומר עליו כאדם?
אני רואה את הצניעות של שרון דרוקר-המאמן
איזה שקט פנימי
כאילו
אחרי הנצחון הוא מאוד שמח-רואים עליו
אבל הוא לא מתלהם
לא יוצא מגדרו
כי יש משחק ביום שני
ואם הוא לא ירד לקרקע מהר
מי יוריד את השחקנים?
אני מודע לעובדה שספורט פרופר לא מדבר להרבה אנשים
שזו לא "חוויה" בשבילם
אני מבין את זה
אני אומר
ידידים תפרידו
זה לא כדורגל
זה לא אוהדים שרומסים גדר ונכנסים לשמוח באמצע המגרש
זה משהו אחר לגמרי
ברמה אחרת לגמרי
אני יושב מול הדף שמתמלא
אני רואה את חגיגות השמחה בירושלים
ואני קצת מצטער שאני לא יכול להיות שם
עזבתי את ירושלים לפני 22 שנה
ואני מרגיש שלמרות שאני לא גר שם
אף פעם לא הפסקתי להיות ירושלמי
כי זה לא ממש משנה איפה אתה גר
זה ענין מנטלי להיות ירושלמי
נפשי
וזה משהו שלא עוזב אותך כנראה לעולם
גם אם תגור במקום אחר.
ומי יכול להסביר לי את תענית השתיקה של דורון שפר
כלומר ברור שזו סוג של החלטה
סוג של מדיטציה
אולי כדי להגן על עצמו מהאהבה האין סופית שהוא מקבל
אולי כדי לומר לעצמו
"אל תיסחף"
אתה אדם כמו כולם
קיבלת מתנה
שעושה טוב לאנשים
השתמש בה
שמור עליה
אבל זה הכל
אל תעשה בה שימוש יתר על ידי העצמת עצמך ללא צורך
אולי אלה הדברים שהוא אומר לעצמו
ואולי הוא סתם צרוד...